כִּ֣י מַ֭לְאָכָיו יְצַוֶּה־לָּ֑ךְ לִ֝שְׁמָרְךָ֗ בְּכָל־דְּרָכֶֽיךָ׃
שני לוחות הברית
וצריך לירא גם כן מכמה עדים המעידים עליו בכל יום, כדפירשו רז"ל (בפ' אין דורשין (חגיגה טז, א)) אל תאמינו ברע (מיכה ז, ה), דרש ר' יהודה בר נחמיה מתורגמניה דריש לקיש, מאי דכתיב אל תאמינו ברע ואל תבטחו באלוף, אם יאמר לך יצר הרע חטא והקב"ה מוחל לך, אל תאמין, שנאמר אל תאמינו ברע, ואין רע אלא יצה"ר שנאמר (בראשית ח, כא) כי יצר לב האדם רע מנעוריו. ואין אלוף אלא הקב"ה, שנאמר (ירמיה ג, ד) אלוף נעורי אתה. שמא יאמר אדם מי מעיד בי, אבני ביתו וקורות ביתו מעידים בו, שנאמר (חבקוק ב, יא) כי אבן מקיר תזעק וכפיס מעץ יעננה. ר' שילא אמר, שני מלאכי השרת המלוים לו לאדם מעידים בו, שנאמר (תהלים צא, יא) כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך. ר' חדקא אומר, נשמתו של אדם מעידה בו, שנאמר (מיכה ז, ה) משוכבת חיקך שמור פתחי פיך, איזו היא דבר שהיא בחיקו של אדם, הוי אומר זו נשמה. וחכמים אומרים, איבריו של אדם מעידים בו, שנאמר (ישעיה מג, יב) ואתם עידי נאום ה' ואני אל, עד כאן לשונם:
קב הישר
נַחֲזֹר לָעִנְיָן שֶׁהִתְחַלְנוּ: כָּל הָאָדָם, מִי שֶׁעוֹשֶׂה מִצְוָה, נַעֲשָׂה מִן אוֹתָהּ מִצְוָה מַלְאָךְ אֶחָד, שֶׁמְּלַמֵּד תָּמִיד זְכוּת עָלָיו, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּמִדְרַשׁ רַבָּה, פָּרָשַׁת וַיִּקְרָא: עָשָׂה אָדָם מִצְוָה אַחַת, נוֹתְנִין לוֹ מַלְאָךְ אֶחָד לְשָׁמְרוֹ. כֵּיוָן שֶׁאָדָם עוֹשֶׂה שְׁתֵּי מִצְווֹת, נוֹתְנִין לוֹ שְׁנֵי מַלְאָכִים, שֶׁנֶּאֱמַר (תְּהִלִּים צא יא): "כִּי מַלְאָכָיו יְצַוֶּה לָּךְ". נוֹתְנִין לוֹ — דַּיְקָא, מִן אוֹתוֹ הַמִּצְוָה נַעֲשָׂה מַלְאָךְ לְשָׁמְרוֹ מִכָּל נֵזֶק. וּבוֹא וּרְאֵה מֵהַמַּעֲשֶׂה בְּחָסִיד אֶחָד, שֶׁהָיָה דָּר בִּכְפָר קָטָן, וְלֹא הָיָה לוֹ שׁוּם סֵפֶר, רַק גְּמָרָא אַחַת שֶׁל מַסֶּכֶת חֲגִיגָה, וְהָיָה כָּל יָמָיו שֶׁל אוֹתוֹ הֶחָסִיד עוֹסֵק בְּמַסֶּכֶת חֲגִיגָה. וְהֶאֱרִיך יָמִים מְאֹד. וּלְבַסּוֹף קוֹדֵם מוֹתוֹ, נִתְלַבְּשָׁה אוֹתוֹ הַמַּסֶּכֶת בִּדְמוּת אִשָּׁה, וְהָלְכָה לְפָנָיו אַחַר מוֹתוֹ, עַד שֶׁהֵבִיאוּ לְאוֹתוֹ הֶחָסִיד לְגַן עֵדֶן.
מנורת המאור
הנכנס לבית הכסא, אומר, ברחוק ממנו ארבע אמות, התכבדו מכובדים קדושים משרתי עליון, תנו כבוד לאלהי ישראל, שמרוני שמרוני, עזרוני עזרוני, המתינו לי עד שאכנס ואעשה צרכי, שזה דרכן של בני אדם. לפי שאמרו רז"ל שני מלאכים מסורין לו לאדם לכל אחד ואחד לשומרו, שנא' (תהלים צא, יא) כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך, ואין מלאכים פחות משנים. לפיכך כשנכנס אדם לבית הכסא אומר דברים אלו, כמי שהוא מתבייש מהמלאכים, שאין דרכן בכך. ועוד ארז"ל כשנכנס אדם לבית הכסא, אומר ראה מה מעשיך, ר"ל יבוש ויכלם מחרפתו ומבושתו ומפחיתותו לפני המלאכים שאין דרכן בכך.