מוסר על תהילים קמז:יא

עוֹד אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה כִּי טוֹבִים דֹּדֶיךָ מִיָּיִן חֲבִיבִים דִּבְרֵי סוֹפְרִים יוֹתֵר מִיֵּינָהּ שֶׁל תּוֹרָה. וַאֲנַחְנוּ צְרִיכִים לְפָרֵשׁ גַּם אֶת זֶה. יָדֹעַ תֵּדַע כִּי יִרְאַת ה' יְסוֹד הַמִּצְוֹת שֶׁנֶּאֱמַר (דברים י"ב:ט"ו) וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה ה' אֱלֹהֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ כִּי אִם לְיִרְאָה אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ. וּבָזֶה יִרְצֶה ה' אֶת בְּרוּאָיו כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (תהילים קמ"ז:י'-י"א) רוֹצֶה ה' אֶת יְרֵאָיו. וְתַקָּנוֹת חֲכָמִים וְגִדְרֵיהֶם יְסוֹד לְדֶרֶךְ הַיִּרְאָה. כִּי יַעֲשֶׂה גָּדֵר וְהַרְחָקָה פֶּן תִּגַּע יַד אָדָם בְּאִסּוּר הַתּוֹרָה. כְּבַעַל הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה גָּדֵר לְשָׂדֵהוּ מֵאֲשֶׁר יָקָר בְּעֵינָיו כִּי יָרֵא פֶּן יִכָּנְסוּ בּוֹ בְּנֵי אָדָם וְהָיָה לְמִשְׁלַח שׁוֹר וּלְמִרְמַס שֶׂה. כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא י"ח:ל') וּשְׁמַרְתֶּם אֶת מִשְׁמַרְתִּי. עֲשׂוּ מִשְׁמֶרֶת לְמִשְׁמַרְתִּי. וְרֹב הַזְּהִירוּת וְהַגָּדֵר וְהַרְחָקָה מִן הָאִסּוּר הֲלֹא זֶה מֵעִקְּרֵי הַמּוֹרָא. וְהַמַּרְבֶּה לְהִזָּהֵר יַגִּיעַ אֶל הַשָּׂכָר הַגָּדוֹל כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (תהילים י"ט:י"ב) גַּם עַבְדְּךָ נִזְהָר בָּהֶם בְּשָׁמְרָם עֵקֶב רָב. עַל כֵּן אָמְרוּ חֲבִיבִין דִּבְרֵי סוֹפְרִים יוֹתֵר מִיֵּינָהּ שֶׁל תּוֹרָה. כִּי גִּדְרֵיהֶם וּגְזֵרוֹתָם מֵעִקְּרֵי הַיִּרְאָה. וּמִצְוַת הַיִּרְאָה שָׂכָר הַרְבֵּה כְּנֶגֶד מִצְוֹת רַבּוֹת כִּי הִיא הַיְּסוֹד לָהֶם. וְהַדֻּגְמָא לַדָּבָר כִּי הַנִּזְהָר מֵהִתְיַחֵד עִם אִשָּׁה מִפַּחְדּוֹ פֶּן יִכָּשֵׁל בְּעָוֹן וְכַאֲשֶׁר גָּזְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה. הֲלֹא זֶה מֵאֲשֶׁר זָרָח עַל נַפְשׁוֹ אוֹר יִרְאַת אֱלֹקִים ית'.

אנחנו ברואי ה' ית' מחכי חסדו מיחלי רחמיו, במה נזכה בעיני אדונינו. ובמה נמצא חן לפניו ית"ש. אם לא בהתדמות מעט בדרכיו. ובמדת טובו הפרושה על כל הנבראים. מבלי סיבה קדומה לזה. רק רחמים פעוטים באין מעורר. כן אנחנו נחלץ חושים לעזרת החלשים מבלי מבקש ומבלי מעורר. אכן מה כוחנו. עזרתינו להבל דמה. הרע נפרץ. והרשעה גברה. אין מנוס ואין מפלט. אם לא במחתרת נבואה להפר עצת מרעים. ובהשכל נבצע מאווינו • לכבוש הרשע. במאסר הצדק. בכבלי המדות. ובדחיקת התאוות. זאת יסוד הדבר לבנות עליו דיק. אכן מי יכין חומר ולבנים. מי יוציא הדבר למעשהו. ישר באדם אין. גם דעת ותבונה חפרו. ובזאת נשובה לאחור. הכי אין יראים בישראל. מדוע רחקה מזור ותרופה. יראי ד' המה ילבשו עוז. לכבוש את הרשע במצודת תאוותיו. ומה יעצרם. מוכנים המה לכל חפץ לבבם להקים מזימתם. הכי הגשם ימנעם. ואם הבושת והכלימה יבלבלם. היראי ה' יקראו. אם כה דרכי התורה. הלא זה ראשית דבר ד' לבל יבוש מהמלעיגים. ולזרות הלאה חמודי תבל והבליו – ובזאת – התבונה והחוש ינגדו זה לזה:

הַרְבֵּה רָעוֹת יֵשׁ בַּשִּׂמְחָה וּבַשְּׂחוֹק. כְּמוֹ הַשָּׂמֵחַ בְּמִכְשׁוֹל חֲבֵרוֹ, בְּעֵת שֶׁמַּגִּיעַ לוֹ פֶּגַע רַע מִפִּגְעֵי הָעוֹלָם. וְעַל זֶה נֶאֱמַר (משלי כד יז): ״בִּנְפֹל אוֹיִבְךָ אַל תִּשְׂמָח״. וְעוֹד יֵשׁ שִׂמְחָה רָעָה מִזֹּאת, כְּמוֹ הַשָּׂמֵחַ כְּשֶׁחֲבֵרוֹ נִכְשָׁל בַּעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, אוֹ שָׂמֵחַ בְּמִעוּט יְדִיעָתוֹ. צָרִיךְ שֶׁתָּבִין: עֶבֶד הַמְּשָׁרֵת לַמֶּלֶךְ בֶּאֱמוּנָה, שֶׁיֵּשׁ לוֹ לְהִצְטַעֵר בִּרְאוֹתוֹ אֲנָשִׁים הַמּוֹרְדִים בַּאֲדוֹנוֹ וְהַמְּחָרְפִים אוֹתוֹ, וּמְחֻיָּב לְהוֹכִיחָם עַל פְּנֵיהֶם וּלְהוֹדִיעַ נַבְלוּתָם. אֲבָל בִּהְיוֹת הָעֶבֶד שָׂמֵחַ בִּרְאוֹתוֹ קִלְקוּל אֲדוֹנָיו וְחֶרְפָּתוֹ – אֵין זֶה עֶבֶד נֶאֱמָן, רַק חָבֵר לְאִישׁ מַשְׁחִית, וַעֲווֹנוֹ יִשָּׂא. וְהִנֵּה הַכָּתוּב אוֹמֵר (תהלים קמז יא): ״רוֹצֶה יְיָ אֶת יְרֵאָיו״, וּמִי שֶׁשָּׂמֵחַ בְּמִכְשׁוֹל חֲבֵרוֹ – אֵין רְצוֹנוֹ כִּרְצוֹן הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ. עַל כֵּן הִתְפַּלֵּל רַבִּי נְחוּנְיָא בֶּן הַקָּנָה (ברכות כח ב): אַל יִכָּשְׁלוּ חֲבֵרַי בִּדְבַר הֲלָכָה וְאֶשְׂמַח בָּהֶם, וְלֹא אֶכָּשֵׁל וְיִשְׂמְחוּ בִּי. וְעַל כֵּן הִתְפַּלֵּל רַבִּי נְחוּנְיָא בֶּן הַקָּנָה עַל זֶה, כִּי רָאָה שֶׁזֶּה דָּבָר מָצוּי שֶׁאֶחָד שָׂמֵחַ בְּטָעוּת חֲבֵרוֹ, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא הוּא נוֹצֵחַ אֶת חֲבֵרוֹ וְיִהְיֶה לוֹ שֵׁם. וְאַף כַּמָּה בְּנֵי אָדָם חֲשׁוּבִים אֵינָם נִזְהָרִים בָּזֶה. לָכֵן כָּל אִישׁ אֲשֶׁר רְצוֹנוֹ רְצוֹן הָאֱלֹהִים – יִצְטַעֵר עַל שֶׁאֵין נַעֲשָׂה רְצוֹן הַשֵּׁם. וַאֲפִלּוּ עַל שׂוֹנְאוֹ יִתְפַּלֵּל אָדָם שֶׁיַּעֲבֹד לַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ. וִיכַוֵּן בִּתְפִלָּתוֹ בְּבִרְכַּת ״אַתָּה חוֹנֵן״ וּבְבִרְכַּת ״הֲשִׁיבֵנוּ״ וּבְבִרְכַּת ״סְלַח לָנוּ״ עַל כָּל יִשְׂרָאֵל, אוֹהֲבָיו וְשׂוֹנְאָיו, וְכֵן בְּכָל הַבְּרָכוֹת. כִּי אֵיךְ יִתָּכֵן שֶׁיִּתְפַּלֵּל ״רוֹפֵא חוֹלֵי״ וּשְׁאָר הַבְּרָכוֹת, וְהוּא לֹא חָפֵץ שֶׁחֲבֵרוֹ יִתְרַפֵּא אוֹ יִתְחַכֵּם?!