רוֹצֶ֣ה יְ֭הוָה אֶת־יְרֵאָ֑יו אֶת־הַֽמְיַחֲלִ֥ים לְחַסְדּֽוֹ׃
תפארת שלמה
רוצה ד' את יראיו את המיחלים לחסדו. יל"ד בלשון הכתוב שאמר כי יראיו הם המיחלים לחסדו הלא זה כל האדם מצפה ומיחל לתשועת ד' וכמש"א יהי חסדך ד' עלינו כאשר יחלנו לך ומהו הרבותא של היראים. אכן הכוונה בזה כי אמנם זה מנת יראי ד' וחושבי שמו כי גם בעת הטובה והישועה והשמחה אינם שמחים ושמים אל לבבם ענין הטובה והישועה שהוא מגיע לעולם הזה בגשמי. כמו בבוא המטר לארץ והברכה והשובע בעולם אינם מסתכלים בעצם הברכה והשובע שבעולם הזה כי רק אם הם מסתכלים ושמחים בעיקר הרצון והחסד שנעשה מלמעלה כי השפעה הטובה שבאה לעולם הזה הוא מורה על הרצון העליון ב"ה שנעשה היחוד למעלה. ועי"כ מלא ברכת ד' י"ם ודרו"ם ירשה להשפיע לעולם הזה. נמצא כי עיקר השמחה של היראים והצדיקים בראותם כי עת רצון הוא למעלה לפני הש"י באור פני מלך חיים שהיחוד פב"פ ורצונו כעב מלקוש. אשר ע"ז אמר הכתוב ואני תפלתי לך ד' עת רצון עיקר התפלה שלי שיהי' עת רצון והיחוד למעלה. וכה"א ומשביע לכל חי רצון ח"י הוא נקרא הצדיק איש חי. וזשאה"כ כי הש"י משביע לכל צדיק בהיות עת רצון למעלה. וזהו רצון יראיו יעשה שנעשה הרצון למעלה ואת שועתם ישמע ויושיעם. ועד"ז הוא סדר תפלת כל הצדיקים להעשות רצון והיחוד למעלה וממילא עי"כ באו השפעות טובות לעולם. והשפע הטוב שבעולם הזה הוא אות על רצון שלמעלה. אמנם עדיין אחר כל זה. הנה עיקר השמחה בשלימות אשר לצדיקים הוא בראותם כי הרצון הזה הטוב שלמעלה הוא רק על עם בנ"י לבדם לא בשותפות כל העולם עמהם כמ"ש הן עם לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב. וכמו שבקש משה ונפלינו אני ועמך מכל העם אשר על פני האדמה. וכן הי' זה במצרים ובים ובמן ובאר וכדומה שהי' הרצון הטוב נעשה רק לישראל לבד. והנה על הענין הזה הוא נכון לומר שירה להקב"ה אשר בחר בעמו ישראל באהבה להשגיח ולרחם עליהם כל הימים. וכמו שאומרים בזה אחר כל ברכת השחר שכולם הם שבח הכולל המכין מצעדי גבר. הנותן לשכוי בינה. העושה כו'. מתיר אסורים. זוקף כפופים. הוא כולל כל העולם. אבל אח"כ מסיים אוזר ישראל בגבורה עוטר ישראל בתפארה ולהם בנ"י נותן ליעף כח. וע"ז סיים הברכה הגומל חסדים טובים לעמו ישראל היינו רק לעמו ישראל לבדם. ועל כן בים שהיו הניסים לישראל לבדם והמצרים נפלו בים. אז ישיר משה ובנ"י. וכן בהבאר אז ישיר ישראל. וכן לעתיד בב"א. וכן בענין חזקיה שנפל כל חיל אשור ובנ"י יצאו בהצלה ורוחה נכון הי' לו לומר שירה עד שפתחה הארץ ואמרה שירה. דהנה אך זה הוא השמחה והקווי של הצדיקים אשר ימצאו מקום להלל ולשבח לשיר לד' שיר חדש על הרצון והיחוד שנעשה למען ישראל לבדם למעלה. והנה זהו הפי' רוצה ד' את יראיו שהש"י מראה להם ליראיו הרצון וההטבה למעלה על ישראל כמו האב המראה לבנו פנים שוחקות כשנותן לו מתנה. הנה הבן חכם הוא שמח ביותר כאשר האב חפץ ורצה בו יותר מכל הימתנה שנותן לו. וכן הקב"ה מראה לצדיקים הרצון הטוב למען ישמחו ויעלצו לפני אלהים כי ע"ז הם מיחלים לחסדו לדעת כי חפץ ד' בעמו והיחוד נעשה על ידם לעולם. וזהו עיקר היחול והתקוה של הצדיקים על החסדים להעשות עת רצון והיחוד למעלה להשפיע רחמים וחסדים לעולם על ישראל אמן: (מכי"ק)