שערי תשובה
יין ושכר אל תשת וגו' ולהורות את בני ישראל (ויקרא י׳:ט׳) ולהבדיל בין הקודש ובין החול. אמרו רבותינו זכרונם לברכה השותה רביעית יין שאינו מזוג במים אל יורה. ואם שתה יותר מרביעית אף על פי שמזגו אל יורה:
מנורת המאור
וכוונת הלב ודברים אחרים מפוארים בענין התפלה, למדנו מפסוקי דחנה. כדגרסי' במ' ברכות בפרק אין עומדין אמ' רב המנונא הלכתא גברוותא כמה איכא למשמע מהני קראי דחנה. כתי' (שמואל א א, יג) וחנה היא מדברת על לבה. אמ' ר' אלעזר מכאן למתפלל שצריך שתהא תפלתו בלחש, דתניא המשמיע קולו בתפלתו הרי זה מקטני אמנה, כלומר שמאמין שאין הב"ה שומע תפלה שבלחש עד שמשמיע קולו. והמגביה קולו בתפלה הרי זה מנביאי השקר, דכתי' בהו ויקראו בקול גדול. אמ' רב הונא לא שאנו שלא ישמיע קולו אלא שיכול לכוין בלחש, אבל אם אינו יכול לכוין בלחש מותר. ויחשבה עלי לשכורה, מכאן ששכור אסור להתפלל עד שיעביר את יינו מעליו. ואם התפלל תפלתו תועבה, וצריך לחזור ולהתפלל כשיעבור יינו, ואפי' אחר שיעבור זמן תפלה, מפני שהוא חשוב כשוגג. שתוי אל יתפלל ואם התפלל תפלתו תועבה. היכי דמי שכור והיכי דמי שתוי. שכור כל שאינו יכול לדבר לפני המלך, שתוי כל שיכול לדבר לפני המלך. ומנין שתפלת שכור תועבה. שנא' (ויקרא י, ט) יין ושכר אל תשת אתה ובניך אתך בבואכם אל אוהל מועד ולא תמותו. פירוש, מצוה זו נצטוה בה אהרן ובניו שלא יהיו שכורים ולא שתויי יין בשעת העבודה והקרבת הקרבנות, והתפלות הם במקום הקרבנות. לפיכך המתפלל אסור לו להיות שכור בשעת תפלה, וסימניך יין ושכר אל תש"ת, תפלת שכור תועבה. אל תתן את אמתך לפני בת בליעל. וכתי' התם (דברים יג, יד) יצאו אנשים בני בליעל מקרבך. מה להלן ע"ז אף כאן ע"ז. אני האשה הנצבת עמכה בזה להתפלל אל ה'. אמ' ר' יהושע בן לוי, מכאן שאסור לישב בתוך ארבע אמות של תפלה, בין מלפניו בין מלאחריו בין משני צדדיו. ומצינו במדרש ז"ה בגימטריא שנים עשר, ארבע אמות לפניו ושמונה משני צדדיו.
שני לוחות הברית
ורבותינו ז"ל אמרו (ויק"ר יב, א) שתויי יין נכנסו, רומז ליין ישן שגרם מיתה, על כן נצטוו אחר כך (ויקרא י, ט) יין ושכר אל תשת, רק צריך ליזהר להיות נדבק ביין המשומר לעתיד לבא: