Musar על משלי 23:23

וכן אמרו במדרש בבראשית רבה (שמות כא) וכי ימכור איש את בתו לאמה לא תצא כצאת העבדים וכי ימכור איש זה הקב"ה שנאמר (שמות טו) ה' איש מלחמה את בתו לאמה זו התורה שמכרה לישראל מוציאין אותה חבושה בארון. לא תצא כצאת העבדים הזהרו בה שלא תנהגו בה מנהג בזיון והפקר, אם רעה בעיני אדוניה שאין ישראל מקיימין את התורה והפדה האב זה הקב"ה שהרי לעם נכרי לא ימשול למכרה לא מסרה הקב"ה לשום אומ' ולשון אלא לישראל וישראל בוגדים בה. וידוע כי התורה נקראת אמת שנא' (משלי כג) אמת קנה ואל תמכר וכתיב (שם ח) אמת יהגה חכי, ותמצא בפסוק ראשון של התורה כל ההברות חוץ משר"ק לפי שאותיותיו שקר ושקר הפך כאמת ולכן לא נזכר שם הברת השר"ק לפי שהתורה אמת ואין לשקר עמידה עם האמת וכן אותיות האלפ"א בית"א הראש והאמצע והסוף רשומים באותיות אמת. וא"כ יסוד התורה הוא אמת כי האותיות לתורה כמו היסוד לבנין. וכן בשמות האמהות ובשמות האבות אברהם יצחק ויעקב שרה רבקה רחל ולאה תמצא שם כל הברות הנקוד חוץ מהברת שר"ק מפני שהם זרע אמת שנאמר (ירמיה ב) כולו זרע אמת. ודרשו ז"ל זה חותמו של הקב"ה שנאמר (ירמיה ו) וה' אלהים אמת ולכך נתחייבו שנסמוך פרשת ציצית שמסיימת אני ה' אלהיכם למלת אמת ושנזכיר כן בין ביום בין בלילה אמת ויציב שחרית אמת ואמונה ערבית וכל מי שלא הזכיר כן לא יצא ידי חובתו. מדת האמונה נמשך מן האמת שהוא הקב"ה ולפיכך כל מי שיחפוץ קרבת אלהים יצטרך שיתנהג במדת האמונה במשאו ובמתנו כענין שנא' (תהלים לו) שכן ארץ ורעה אמונה יאמר כשאתה שוכן בארץ ומתחבר עם בני אדם במשא ובמתן התחבר עם האמונה ואל תחמוד משלהם כלום. וענין האמונה הזאת הוא ענין מושכל כי מדרך השכל יש לו לאדם להתבונן כי ראוי שיספיק לו את שלו ואין לו כלום במה שיש לזולתו. וכבר שמענו כי יש ארצות היום בעולם שאין להם תורה כלל ומדרך השכל יש להם אמונה גדולה במשאם ומתנם עם כל אדם אלו באים בסחורתם ומניחים אותה במקום אחד והולכים להם, למחר באים בעלי הסחורה ומוצאין הכסף על סחורתם אם ייטב להם ערך הדמים לוקחין הכסף ואם לאו לוקחים סחורתם ומניחין הכסף, ורובם עושין כן מפני אמונה לא מפני אימת מלכות:

ב. מָצוּי מְאֹד, כְּשֶׁבָּא לְבֵית הַמִּדְרָשׁ הוּא לוֹמֵד גַּם כֵּן פֶּרֶק מִשְׁנָיוֹת אוֹ דְּבַר הֲלָכָה אוֹ "עֵין יַעֲקֹב" וְכַדּוֹמֶה, וּכְבָר אָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ברכות ס"ד:): הַיּוֹצֵא מִבֵּית הַכְּנֶסֶת (שֶׁבִּזְמַנָם הָיוּ רְגִילִין לְהִתְפַּלֵּל בְּבֵית הַכְּנֶסֶת וְהַלִּמּוּד בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ) וְנִכְנָס לְבֵית הַמִּדְרָשׁ, זוֹכֶה וּמְקַבֵּל פְּנֵי הַשְּׁכִינָה, מַה שֶּׁאֵין כֵּן כְּשֶׁמִּתְפַּלֵּל בִּיחִידוּת בְּבֵיתוֹ, נִשְׁאָר בְּלֹא תּוֹרָה, וְקִלְקוּל זֶה מָצוּי מְאֹד בַּעֲוֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים, אֵצֶל כַּמָּה אֲבֵלִים, שֶׁרוֹצִים לְזַכּוֹת אֲבוֹתֵיהֶם, עוֹשִׂים מִנְיָן קָבוּעַ בְּבֵיתָם לְכָל הַשָּׁנָה, אֲבָל יָצָא שְׂכָרָם בְּהֶפְסֵדָם, שֶׁתֵּכֶף אַחַר הַתְּפִלָּה הוֹלֵךְ כָּל אֶחָד לְבֵיתוֹ, וְנִשְׁאָרִים כָּל הָאֲנָשִׁים בְּאֵלּוּ הַיָּמִים בְּלֹא תּוֹרָה, וְדָבָר זֶה אֵינוֹ זְכוּת כְּלָל לַאֲבוֹתֵיהֶם. וְעִקַּר תִּקּוּן לְנִשְׁמַת אֲבוֹתָיו הוּא, כְּשֶׁהַבֵּן מִתְחַזֵּק לִלְמֹד תּוֹרָה בְּכָל יוֹם, וְכֵן לַעֲשׂוֹת חֶסֶד. וּכְמוֹ הָאָדָם לְעַצְמוֹ בְּעוֹדֶנּוּ חַי עִקַּר תִּקּוּנוֹ, שֶׁיִּתְכַּפְּרוּ עֲוֹנוֹתָיו, הוּא עַל יְדֵי תּוֹרָה וָחֶסֶד, כְּדִכְתִיב (משלי ט"ז ו'): "בְּחֶסֶד וֶאֱמֶת יְכֻפַּר עָוֹן". וְאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, דֶּאֱמֶת זוֹ הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ (משלי כ"ג כ"ג): "אֱמֶת קְנֵה וְאַל תִּמְכֹּר". כֵּן הַבֵּן, כְּשֶׁרוֹצֶה לְזַכּוֹת לְאָבִיו, עִקָּרוֹ הוּא תּוֹרָה וָחֶסֶד. וְעַיֵּן בְּסִפְרִי "אַהֲבַת חֶסֶד" פֶּרֶק ט"ו, שָׁם הֶאֱרַכְנוּ בַּהַגָּהָה בָּזֶה (הבאנו את ההגהה בסוף הספר בעמוד רע"ה).

וְאִיתָא בְּמִדְרַשׁ אֵיכָה: אֵימָתַי מַלְכוּת הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים גּוֹזֶרֶת גְּזֵרָה עַל יִשְׂרָאֵל וּמַצְלַחַת? בִּזְמַן שֶׁמַּשְׁלִיכִין דִּבְרֵי תּוֹרָה לָאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר (דניאל ח' י"ב): "וְצָבָא תִּנָּתֵן עַל הַתָּמִיד בְּפָשַׁע וְתַשְׁלֵךְ אֱמֶת אַרְצָה", זוֹ הַתּוֹרָה דִּכְתִיב (משלי כ"ג כ"ג): "אֱמֶת קְנֵה וְאַל תִּמְכֹּר", וּכְתִיב (הוֹשֵׁעַ ח' ג'): "זָנַח יִשְׂרָאֵל טוֹב, אוֹיֵב יִרְדְּפוֹ", וְאֵין טוֹב אֶלָּא תּוֹרָה.