Musar על תהילים 1:4

ובזה תבינו מ"ש (תהלים פא ד) תקעו בחודש שופר בכסה ליום חגינו כי חוק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב עדות ביהוסף שמו בצאתו על ארץ מצרים וכו' וענין הפסוק כך דיש להבין למה נעלם בתורה טעם ראש השנה ונאמר סתם יום תרועה יהיה לכם ולא נאמר בו טעם כי ישב אלהים למשפט כאשר נאמר טעם ביום כפור ויתר חגים אבל זהו לטובת ישראל כי ידוע מ"ש (פרקי דר"א פ"י) הטעם דלמה ברח יונה וביקש לכבוש נבואתו לנינוה משום דאמר גוים נוחי תשובה הם יעוררו חימה על ישראל דהם מקשים ערפם לשוב ולכך היה מוסר נפשו למות בשביל ישראל וכן הדבר אילו הגוים היו יודעים ומרגישים כמונו שראש השנה יום הדין ופקודה לכל השנה היו חוזרים בתשובה למאוד והיה נפלא מעשיהם בכל ענינם ועי"כ היה לישראל קטרוג משטן והיה חימה על ישראל ולכך העלים ה' מהם יום הדין כדי שלא יחייבו לישראל ולכך אילו היה כתוב בתורה היה הדבר נתוודע להם כי רוב אומות מאמינים בתורה שבכתב ומודים כי היא מה' ולכך העלים ה' ומסרו בתורה שבע"פ כי הוא יום דין וזהו האומות פוקרים בו כנודע וזה לטובתינו ולכך אמר דוד (תהילים קמ״ז:י״ט-כ׳) מגיד דבריו ליעקב חוקיו ומשפטיו לישראל לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום שהעלים מאתם יום המוגבל לחוק ומשפט ולכך הללויה כי עלינו לשבח לה' בזה כי הגדיל חסדו אתנו מאוד בזה ומזה תבין ענין חרטומי מצרים (בראשית מא ה) שפתרו החלום לפרעה שבע ארצות אתה כובש ז' ארצות אתה מפסיד ז' בנים תוליד ושבעה ימותו (ב"ר פט ו) וקשה כיון שבא לידי כך למה לא אמרו מטיבי החלום שראה שבלים עולים שהוא על שני רעב ושני שובע אבל יש להבין במה שאנו אומרים בתפלת מוסף ראש השנה ועל המדינות בו יאמר איזו לרעב ואיזו לשובע וקשה לכאורה הא קיי"ל (ר"ה טז) בפסח נדונים על התבואה אם שיהיה לשובע או לרזון ח"ו וא"כ מה טיבו של זה שאומרים בראש השנה גוזר איזו לרעב ואיזו לשובע אבל תדעו כי בזה נשתנת ארץ ישראל מכל שארי ארצות כי ארץ ישראל סגולה לישראל כנודע וזהו הכל בניסן כי בו יצאו ממצרים ולכך מלכי ישראל הכל מניסן מונין וכן העומר בא מארץ ישראל וארץ ישראל היא מדינה פרטית שדנין אותה בפסח על זרע תבואות ארץ ישראל אבל חוץ לארץ ושארי ארצות הם בכלל נגררים הכל אחר תשרי כמו מלכי אומות העולם מתשרי והכל מתשרי והכל נדונים בראש השנה וזהו שדייק ואומר ועל המדינות בו יאמר היינו חוץ לארץ שהם בכלל מדינות כמ"ש בירושלמי שרתי במדינות שהיה ראש לשאר מדינות ולכך בחוץ לארץ נדונים בראש השנה אבל ארץ ישראל נדון בהקרבת עומר או בזמנה בעונותינו הרבים עכשיו בגולה על התבואה ומזה תבין דעת רוב חכמים דאין חדש נוהג בחוץ לארץ כי ענין חדש תלוי בעומר כמבואר ואמרו (ר"ה שם ע"ב) הקריבו עומר כדי שתתברך תבואת ארץ ודהו הכל לארץ ישראל לבד ולכך חדש רק בארץ ישראל נוהג והנה החרטומים לא ידעו זה כי מ"ש משפטים בל ידעום היינו זמן משפט והם חשבו כי בדרך כלל בפסח נדונים על התבואה כל ארצות ולכך פרעה שחלם בראש השנה כנודע (ר"ה י יא ע"ב) כי בראש השנה יצא יוסף מבית האסורים ושפטו לפתור החלום מעין אותו היום ולכך שפטו על מלחמות הצלחה והפסד כי בו יאמר איזו לחרב ואיזו לשלום וכן שפטו על מיתה וחיים כי הוא בראש השנה כנודע אבל על רעב ושובע מאנו לשפוט כי אין זה טיב ראש השנה אבל יוסף הבין ולכך אמר אשר אלהים עושה הראה לפרעה כי שארי ארצות זולת ארץ ישראל הקדושה אינן בכלל דין פסח רק בראש השנה ולכך באמת יש במדרש דעות שלא היה רעב רק במדינות סמוכות למצרים ולא בארץ ישראל ע"ש במדרש על פסוק ויהי רעב בכל הארץ כי על ארץ ישראל לא נגזר בראש השנה וזהו כוונת הפסוק תקעו בחודש שופר בכסה ליום חגינו הרצון שטעם ענין התקיעה והחג מכוסה בתורה מבלי זכר לטעם רק הוא חוק לישראל וקאמר הטעם דלמה הוא בגדר חוק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב וזהו לטובתינו שלא ירגישו בו גוים ונעלם מאתם יום דין ומשפט ולזה מביא ראיה עדות ביהוסף וכו' שג"כ לא ידעו על בוריו זמן משפט על נכון ולכן לא ידעו לפתור חלום על נכון אבל לישראל שנודע דבר חוק ומשפט הבין יוסף כי בראש השנה דנין לשאר ארצות ולכך בטוב פתר והצליח וממנו יש ללמוד כמה טובות למקום עלינו ואנו בעו"ה אין שמים על לב לשוב אל ה' והולכים בקרי וחושבים כי זהו עיקר ראש השנה שהחזנים השוטים מזמרים בקול ענות חלושה ויבוא גם השטן להתייצב בתוכם נתנה עלי בקולה ע"כ שנאתיה ומלאכי השרת ממש אינם אומרים שירה ואיך נשיר ונרים קול בשיר של שטות והוללות והוא דומה לענין רע אשר היה בזמן בית ראשון בגי בן הנום שהיו מוליכין בניהם לשרוף באש והיו משוררים בקול שירים ועוגב וכן הדבר הזה למעלה אש לא נופח וחיות הקודש זעים מפחד אש ולמטה משוררים החזנים בחזיונות קשה קורא בקול הכסילים אשר תחת השיר מחלת לב ויוחיל עד בוש אשר לעומתו יאמרו וירם כאוב מארץ קולו וזה מדבר וזה בא בקטיגור נעשה סניגור על שלשה רגזה ארץ מתקוממה לו בושני מכם פרושים טהורי לב איך לא תשימו לב לירא ביום הנורא הזה והלא טוב לכם לישן ביום הזה משתעמדו לשמוע בקול השוטים ההם ושר בשירים על לב רע כי אין להם כוונה ופניה לשם שמים כלל וכל ענינם לשורר ולהמתיק הנעימה כצפצופי עופות טמאים יוליכו את הקול וטמא טמא יקרא וענתה לכם השירה הזאת לעד כי בעו"ה ארכו הימים חדל כל חזון וחכמה והוא מבלי תת מקום לתפלה נכונה ולקרוא לה' ממעמקים ולבחור שליח ציבור שיש בו מעלות ויודע למי מתפלל והוא כלו מחמדים נא ונא אחיי אל תרעו בזה עבדו את ה' ביראה גורו לכם מהדין ועשו בכל אופן לילך בדרכי ה' כי הוא עושה שלום במרומיו כמ"ש כי מערב מים באש אף אתם יהיה לכם שלום בכל אופן וצריך להבין לכאורה קשה מה עושה שלום במרומיו הלא למטה בכל גוש וגוש יש הרכב ד' יסודות ואבן חלמיש מקיר תצעק שיזובו ממנו מים וכאשר יכו בו יפוצץ ניצוצי אש כי יש בו הרכב מהכל וכל כת אלכימאה יעידו בזה במופת וא"כ אף למטה השלום הזה אבל באמת אין הכוונה בעשיית שלום לחבירו לאגודה שיהיו אש ומים שוכנים יחד כי זה למטה ג"כ וכן השלום אצלינו כי באים יחד אוהב ואויב באגודה אבל הלבבות חלוקות זה לסתור וזה לבנות כמו אש לשרוף ומים לכבות אבל למעלה השלום כי תופס אש טבע מים כי טבע אש לעלות למעלה ולא לירד למטה כמים אבל למעלה כתב (דניאל ז י) חזיתי נהר דינור שהוא נהר אש נגיד ונפיק הרי דהיה יורד מלמעלה ממקום החיות למטה מטה עד שאמרו שמגיע למקום ירכתי שאול לראשן של רשעים הרי דתופס האש טבע מים לירד למטה וכן המים העליונים עומדים על מעלה ואינם יורדים רק הם עולים מעלה מעלה וזהו כטבע אש וזהו תכלית השלום שמשנה טבעו בשביל חבירו ולוקח בעצמו טבע חבירו למען היות לאחדים וזהו תכלית האחדות ואמת כי אמת הוא סימן לאחדות כנאמר אמת חותמו להודיע כי הוא אחד ובאמת יש לאדם להיות זריז בתשובה למאוד והעיקר התשובה לא להתענות וכדומה כי אם לעשות גדרים כי זהו העיקר כאומרם (אבות רפ"ב) הוי זהיר במצוה קלה כבחמורה כי באמת יפה אמר דוד כמבואר במדרש (ילק"ש ח"ב רמז תשנ"ח) אין אני מתיירא מעבירות שהן חמורות כי הן חמורות ומה אני ירא מעבירות קלות שהן קלות הרצון כי בקל לא יפגע אדם באשת איש לבעול אותה ח"ו לא יעלה בלבו כלל רק בתחלה יעלה בלבו להביט ברוב יפיה ואם כי גם זה אסור זהו נקל בעיניו ויחשוב מה כ"כ איסור בשביל זה לא אחמוד יופיה וכמו כן לדבר אתה דברים של שטות דברי עגבים ואף שהוא אסור יאמר מה נ"מ בדברים אדרבה עי"כ הוא נעשה קרוב לגבירה אחת והיא תכלכל שיבתו ויהיה לו יד ושם לפעול טובות רבות וכהנה פטפוטי יצר הרע עד שמחמת זה בא לבסוף לידי קריבה דגלוי עריות ולסוף לגלוי עריות וזהו הכונה מחמת עבירות שהן קלות אני מתיירא שעי"כ אבוא לידי חמורות וזהו הכונה לא אירא מעבירות חמורות בעצם שהן חמורות ומהיכי תיתי לעבור אבל אני מתיירא מן קלות שהן קלות ונוח להתפתות מיצר הרע ועי"כ באים לידי עבירות חמורות וזהו מ"ש על פסוק (במדבר כא כו) כי חשבון עיר סיחון והוא נלחם במלך מואב הראשון ויקח את כל ארצו מידו ע"כ יאמרו המושלים בואו חשבון ודרשו חז"ל (ב"ב עח ע"ב) ע"כ יאמרו המושלים ביצרן באו ונחשב שכר מצוה כנגד הפסדה והפסד עבירה כנגד עונשה יש להבין מה זה להך דמקודם דאמרו כי חשבון עיר סיחון ומה זה ענין לעל כן יאמרו המושלים אבל לפי הנ"ל ניחא דהך דחשבון עיר סיחון הוא משל מוחלט להך דלעיל כי לא יאמר האדם מה כ"כ נ"מ בקלות הוא רק גדר בעלמא ולעומת זה עי"כ יוכל להתגולל כמה מצות וזהו הפסד מצוה כנגד שכרה ויקח משל מן חשבון היא עיר של מואב והיתה עומדת בספר ואילו היה מלך מואב משגיח עליה לא היה סיפוק ביד סיחון לכובשה רק הואיל ולא היתה כ"כ עיר גדולה לא השגיח לעורר כל כחו וכלי מלחמתו אך כאשר כבש סיחון חשבון אח"כ היתה דרך סלולה לפניו וכבש כל ארצו וזהו הנאמר כי חשבון עיר סיחון והוא נלחם במלך מואב הראשון בחשבון ומלך מואב לא החשיבה ואחר כך כבש ולקח כל ארצו מידו וזהו הנמשל כאשר מניח למלך זקן וכסיל לכבוש דבר מועט לבסוף יכבוש כולו וישלוט בו כרצונו וא"ש ע"כ יאמרו המושלים והבן זה כי דרכו של יצר הרע לילך לאט לאט היום כך ומחר כך ובא מתחלה בכונה לשם שמים וכל מעשיו לשם מצוה הן בענין מחלוקת יבוא מחויב אתה לקנאות קנאת השם וכדומה עד שמביא אש וקטטה בלבו ואחר כך דמיא למים הזדונים השוטפים בזעם כמאמרם (סנהדרין ז) דדמיא לבידקא דמיא ולכן זה צריך שמירה ביותר כי באמת ראוי להתקנאות בעושי עול אבל מבלי להרבות במחלוקת וכמ"ש הרמ"א (ביו"ד סוס"י של"ד וחו"מ סימן י"ב סעיף א') מיום שגברו בעלי זרוע אי אפשר להעמיד הדת על תלה וכן ראוי לכל איש ירא חטא לשקול בפלס טרם יכנס במחלוקת אף שהיא לשם שמים לבל יהיה ח"ו אח"כ דמיא לבידקא דמיא וזהו מאמר דוד (תהלים לב ו) על זאת יתפלל כל חסיד וכו' רק לשטף מים רבים אליו לא יגיעו כי החסיד הוא לקנאות ברשעים ולהתגרות בם אבל יתפלל שלא יהיה דמיא לבידקא דמיא וכלל אמרו חז"ל (אבות ה יז) איזה מחלוקת לשם שמים מחלוקת הלל ושמאי וכל זה בתורה וזולתו אין כאן שיחול עליו לשם שמים כי אף שהוא לשם שמים תמיד הסטרא אחרא יש חלק בו וסופו רע בעו"ה והוא דרך היצר הרע לומר שהוא לשם שמים וכן מתעה לאדם בכל דרכיו וע"ז אמר הנביא (ירמיה א יג) ויאמר ה' מה אתה רואה ויאמר סיר נפוח ופניו מפני צפונה ויאמר ה' מצפון תפתח הרעה והוא אמר במשל כי היו מהלכים בקרב הארץ הרע והטוב והטוב הלך במלבושים טובים בעצמות טובו וכן הרע במלבושים רעים ומגואלים בעצמותו של רע ובכל מקום שבא הרע ברחו האנשים ממנו כי עצם רעתו מכירים ואין לן בצלו ואין דובר עמו דבר ולעומת זה הטוב רבים שחרו פניו וכל המרבה להתדבק עמו הרי זה משובח ודבר זה היצר מאוד להרע ויחשוב מחשבת רשע להיות יודע כי טבע טוב להטיב לזולתו לא יבצר ממנו דבר בא אל הטוב בבקשה שהולך לדרך ויבקש ממנו שאל ימנע להשאיל לו על שעה שתים בגדיו הנאים והוא ילבש בגדיו הצואים והטוב היותו טוב בעצמותו לא יכול להשיב פניו ריקם ויעש כן והרע שהוא בעצמותו שקר וכזב לא נתן הבגדים הנאים עוד להטוב ומאז והלאה הרע הולך בבגדים נאים השייכים להטוב והטוב בבגדים רעים השייכים להרע וגלל כן כאשר בא הרע העירה כל העם יכבדוהו וינשאוהו מכל כי ראו בגדיו בטוב אבל תוכו רע ויגרום להם רעות רבות ולהטוב ברואם כי הוא לובש בגדים רעים הרחיקו ממנו כמטחוי קשת ועי"כ אבדה טובה רבה ולכך יצר הרע אילו היו מסיימין להמון שהוא רע לא היו שומעים בקולו כלל אבל הוא בא בבגדים נאים ודבריו הכל לשם שמים ותוכו רע וזהו החלי בעו"ה להטעות לאדם וזהו שאמר ה' מה אתה רואה ויאמר סיר נפוח והוא יצר הרע כולו רוח ונפוח ותוכו הבל הבלים ואמר ופניו מפני צפונה הרצון הפנימיות שלו שהוא תכלית הרע וארס נחש להמית לאדם צפון וטמון ואין בני אדם מכירין אותו ויאמר ה' הטבת לראות כי מצפון תפתח הרעה כי ודאי מתחלה אלו היו יודעים שהוא רע לא היו נגשים אליו רק הוא צפון ובגדיו בגדי טובים כהנ"ל ולכך אמר תפתח כי זהו מתחילה אבל אם כבר נפתה אחריו אף על פי שאחר כך מרגיש ברעתו מכל מקום כבר נמשך וכרוך אחריו למאוד ולכן מאוד מאוד צריך שמירה מהיצר הרע ומן חלקלקות לשונו ובפרט אם ע"י פיתוי מגיע חמדת ממון ודרך רשעים צלחה הוא עושר שמור לרעתו בעו"ה כמה אנשים שבניהם יוצאים לתרבות בעו"ה והוא כי נתגדלו ברוב עושר ונגידות ואח"כ מבקשים למודם ואינם מוצאים וגם עי"כ נתערבו בגוים וילמדו ממעשיהם כהנה וכהנה יותר דברים שהעושר לרעתם והפסד עולמם בזה ובבא ובזה תוכל ללמוד מן סיחון כי אילו לא כבש חשבון ממואב לא היו ישראל מגיעים כלל דרך ארצו כי היה מסע שלהם בצד חשבון ובנותיה א"כ לא היה מגיע כלל למלחמה עם ישראל ולא היה לו ולעמו נפילה כלל אבל ברוב הצלחתו שהצליח וחשב כי כביר מצא ידו וכוכבו ברוב מעלות שלקח חשבון ובנותיה מיד מואב וזה גרם לו שמנע לישראל לעבור דרך שם וקרהו מלחמה ונאבד הוא וכל עמו הרי הצלחתו היתה לתכלית רעה והיה אחריתו עדי אובד ומזה ילמדו ולכך אמר על כי חשבון עיר סיחון וכו' ע"כ יאמרו המושלים ביצרם בואו ונחשב הפסד מצוה וכו' ואל תתפתו אם טוב לכם בעבירה כי סופה רע וכליון ואבדון כאשר קרה לחשבון ולסיחון וממנו תקחו מוסר ומשל ויפה אמר ע"כ יאמרו המושלים וכו' והבן ולכן יש לאדם מאוד להתבונן ולהשמר מפח יקוש של יצר הרע וזהו אי אפשר כי אם בלמוד תורה והעיקר שילמד כל אדם הן תלמיד חכם הן עם הארץ איש ואשה דף אחד בכל יום מספרי מוסר כל אדם לפי ענינו של"ה או שארי ספרי מוסר וכן מה שהוא בלשון אשכנז כי הרבה ספרים בלשון אשכנז שיש בם מוסר גדול למאוד אשרי אדם ההוגה בהן וזה יהיה לאדם ממש לחומה בצורה שלא בקל ילכדהו מלך זקן וכסיל כי תחבולותיו רבות:

אסור לסתר דברי אביו ודברי אמו ודברי רבותיו שאומר לא כן, על זה נאמר (תהלים א ד) לא כן הרשעים. ואפלו להכריעו ולומר: יפה אמר אבי, או יפה אומר מורי ורבי, אסור. ואפלו דברי חברו אסור לסתר אי איכא למחש למחלקת ושנאה: