תנ"ך ופרשנות
תנ"ך ופרשנות

Musar על איוב 12:20

אגרת הרמב"ן

וּבַמֶה יִתְגָּאֵה לֵב הָאָדָם? אִם בְּעֹשֶׁר – "ה' מוֹרִישׁ וּמַעֲשִׁיר" (שמ"א ב ז). וְאִם בְּכָבוֹד – הֲלֹא לֵאלֹהִים הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר (דה"א כט יב): "וְהָעֹשֶׁר וְהַכָּבוֹד מִלְפָנֶיךָ", וְאֵיךְ מִתְפָּאֵר בִּכְבוֹד קוֹנוֹ? וְאִם מִתְפָּאֵר בְּחָכְמָה: "מֵסִיר שָֹפָה לְנֶאֱמָנִים, וְטַעַם זְקֵנִים יִקַח" (איוב יב כ). נִמְצָא: הַכָּל שָׁוֶה לִפְנֵי הַמָּקוֹם, כִּי בְאַפּוֹ מַשְׁפִּיל גֵּאִים, וּבִרְצוֹנוֹ מַגְבִּיהַ שְׁפָלִים. לָכֵן הַשְׁפִּיל עַצְמְךָ, וִינַשַֹּאֲךָ הַמָּקוֹם.
Ask RabbiBookmarkShareCopy

מנורת המאור

לפיכך אל ידמה בנפשו תלמיד חכם שהגיע לסוף החכמה ולתכליתה, אלא אם קורא היום ישנה וישלש למחר, לפי שבכל פעם ופעם ימצא חדוש שלא היה יודע קודם לכן, דתנן הפך בה והפוך בה, וסיב ובלי בה, דכולא בה, ובה תיהוי ומינה לא תזוז, שאין לך מדה טובה הימנה. פי' הפוך בה, הוי מהפך בה בטעמי התורה, ונושא ונותן בה תמיד, ומדקדק בטעמיה, ולעולם תמצא דבר חדש וחכמה יתירה. וסיב ובלי בה, הזקין ובלה בה ימיך, ואל תאמר כבר למדתי בנערותי והפכתי על כל צדדיה, ועתה מה תועלת לי בלמוד הואיל ולמדתי כבר מנערותי, אלא אם למדת בנערותך למוד בזקנותך, כ"ש אם לא למדת בנערותך, שנא' (קהלת יא, ו) בבקר זרע זרעך ולערב אל תנח ידיך. ובה תיהוי ומינה לא תזוז, שלא תחליף דברי תורה באומנות אחרת, שנא' (יהושע א, ח) לא ימוש ספר התורה מפיך והגית בו יומם ולילה, בנערותך ובזקנותך, לפי שאתה למד בזקנותך מה שלא למדת בנערותך, וכשתלמידי חכמים מזקינים חכמתם נוספת, שנא' (תהלים צב, טו) עוד ינובון בשיבה דשנים ורעננים יהיו. וגרסי' בסוף מסכת קינים ר' שמעון בן עקשיא אומר, זקני עם הארץ כל זמן שמזקינים דעתן מטורפת עליהם, שנא' (איוב יב, כ) מסיר שפה לנאמנים וטעם זקנים יקח, אבל זקני תורה כל זמן שמזקינין דעתן מתיישבת עליהם, שנא' (איוב יב, יב) בישישים חכמה ואורך ימים תבונה. וגרסי' בב"ר ר' ישמעאל ור' עקיבא, ר' ישמעאל אומר, אם למדת תורה בילדותך למוד תורה בזקנותך, שאין אתה יודע איזו מהן מתקיימת, הזו או זו או שתיהם כאחד טובים. דכולא בה, שכל החכמות כלולות בה. ולא יהיו תלמידי חכמים עינן צרה זה בזה. דתניא שנים עשר אלף תלמידי חכמים היו לו לר' עקיבא, מגבת עד אנטיפרס, וכולן מתו בפרק אחד, על שהיתה עיניהן צרה אלו באלו, ובסוף העמיד שבעה, ואלו הן, ר' מאיר ור' יהודה ור' יוסי ור' שמעון ור' אלעזר בן שמוע ור' יוחנן הסנדלר ור' אלעזר בן יעקב, ואית דאמרי ר' יהודה ור' נחמיה ר' יוסי ור' שמעון בן יוחאי ור' חגי ור' יוחנן הסנדלר. אמ' להם, בני, הראשונים לא מתו אלא שהיתה עיניהם צרה אלו באלו, ואתם תנו עיניכם שלא תעשו כמעשיהם. עמדו ומלאו כל הארץ תורה. לפיכך אם קורא אדם ושונה ועוסק בתורה ובגמילות חסדים, אל יאמר, איני צריך לעשות כן בזקנותי. ויסתכל בעצמו שהחמה והלבנה והמזלות משכימים ומעריבים בכל יום לעשות רצונו של הב"ה ולהשתחוות לפניו, שנא' (נחמיה ט, ו) וצבא השמים לך משתחוים, ואינן אומרים, כבר השתחויתי בבקר, מה לי להשתחוות בערב, אלא משתחוים לערב אע"פ שהשתחוו כבר בבקר. ויאמר אדם, כשם שאלו המזלות והכוכבים משכימין ומעריבין לעשות רצון קונם, אע"פ שאין צריכין פרנסה, אני, שצריך פרנסה בנערותי ובזקנותי, על אחת כמה וכמה.
Ask RabbiBookmarkShareCopy
פסוק קודםפרק מלאפסוק הבא