Musar על איוב 16:11

התשובה היא, כי אף על פי שהקב"ה יודע לבות בני אדם, צריך לנקות עצמו בתפלתו כי בזה מתרצה לו מ"ה, כי כיון שחלתה בעולם אינה מתרצה אלא בצדיקים לגודל השתוקקותה להשלמת הפעולות אשר היא סבתם, כמו שאמר בספר הזוהר (ח"ג קכב, א) בענין הרשעים, רחמנא לישזבן מחייבי עלמא ומפגימו דילהון, כמה זכאין מסתלקין בגינייהו כל מה דגרמי לעילא ותתא. כבר אמרו רז"ל (בר"ר מד, ה) בפסוק (בראשית טו, א) אנכי מגן לך, א"ל הקב"ה מנח לא העמדתי צדיקים שמגינים, אבל ממך אני מעמיד צדיקים מגינים. ולא עוד, אלא בשעה שיהיו בניך באים לעבירות ולמעשים רעים, אני רואה צדיק אחד בהם שיכול לומר למדת הדין די אני נוטלו ומכפרו עליהם, תנו לו אבר אחד שיתגרר בו, הד"א (איוב טז, יא) יסגירוני אל עויל ועל ידי רשעים ירטני, הלואי ע"י צדיקים ולא ע"י רשעים. זהו מאמרם כיון שניתן רשות למחבלים לחבל, אינו מבחין בין צדיק לרשע. ובפרק הכונס צאן לדיר (ב"ק ס, א) אמרו רז"ל, א"ר שמואל א"ר יונתן, אין פורענות באה לעולם אלא בשביל הרשעים, ואינה מתחלת אלא מן הצדיקים תחלה, שנאמר (יחזקאל כא, ח) והכרתי ממך צדיק ורשע. וכתיב (שמות כב, ה) כי תצא אש ומצאה קוצים ונאכל גדיש. אימתי האש יוצא, בזמן שהקוצים מצויים. ואינה מתחלת אלא מן הצדיקים, שנאמר ונאכל גדיש. אכל גדיש לא נאמר, אלא ונאכל, שנאכל כבר. זהו (ויקרא י, ג) בקרובי אקדש. וממקדשי תחלו (יחזקאל ט, ו), ואמרו רז"ל (שבת נה, א) אל תקרי ממקדשי אלא ממקודשי, עד כאן לשונו: