Musar על איוב 20:6

ועיקר הגדר בבדידות, שלא תצא חס-ושלום מפתח ביתך חוצה, ואף בבית-הכנסת תקצר מאד ותצא. ויותר טוב להתפלל בבית, כי בבית-הכנסת אי-אפשר להינצל מקנאה, ולשמוע דברים בטלים ולשון-הרע. ונענשין על-זה, כמו שאמרו (שבת לג, א): "אף שומע ושותק" כו'. וכל-שכן בשבת ויום-טוב שמתאספין לדבר, יותר טוב שלא תתפלל כלל. ותישמר שלא תלך לבית הקברות כלל וכלל. (נ"א: ששם מתדבקין הקליפות מאד וכל שכן בנשים), וכל הצרות והעוונות באים מזה. וגם בתך יותר טוב שלא תלך לבית- הכנסת, כי שם רואה בגדים טובים ומתקנאת ומספרת בבית, ומתוך זה באין ללשון- הרע ולשאר דברים. אלא תדבק במוסר תמיד ואל תקנא בעולם- הזה, הכל הבל מעשה תעתועים, "שבן-לילה היה" וגו' (יונה ד, י). כי "אם-יעלה לשמים שיאו" וגו' (איוב כ, ו). "כי לא לעולם חסן, ואם-נזר" וגו' (משלי כז, כד). ואף בשעתו הוא הבל אין בו ממש ומאוס ובזוי בעיני כל בעל-שכל. אוי ואבוי למי ששוגה בו. ותקנא ביראת ה' (משלי כג, יז). ולא תאמר במה אזכה לעולם-הבא, איני יכולה לעשות? "אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוון לבו לשמים" (ברכות יז, א).