Musar על איוב 3:21

בניי זכאי חולקיכון אשר שמעתם בקולי ולא יעשה כן בקרב קהלתינו ותזכו לראש מחול שיעשה הקדוש ברוך הוא לצדיקים לעולם הבא (תענית לא) והענין במחול הזה הוא כמ"ש המפרשים כי מחול מלשון עיגול והקדוש ברוך הוא יהיה בראש מחול דהיינו באמצע עגולה והצדיקים יסובבו סביב לומר זה אלהינו וענינו הוא כך דעכשיו לאו כל צדיקים במדריגה אחת ובמעלה אחת כי לאו כולם זכו לשלימות הראויה אבל לעתיד לבא יזכו כולם לשלימות הראויה ויהיו כולם במדרגה אחת לפני ה' והנה אם תעשה מרובע צלעות כזה ובתוכה נקודה העומדים בצלעות המרובע קרובים לנקודת המרכז יותר מהעומדים בנקודת אלכסון שהוא רחוק מהמרכז יותר כנודע כי אלכסון רחוק מקו ישר וכן הוא עכשיו יש צדיקים העומדים מול השכינה בקו וצלע ישר ויש רחוקים ממרכז בקו אלכסון ורוחקו של זה לא כשל זה אמנם לעתיד לבא יהיה העגולה כזה והשכינה במרכז ובעיגול כל הקוים שוים למרכז וכן הם הצדיקים יהיו כולם במרחק שוה לשכינה מבלי הבדל וזהו ראש מחול שיהיה לצדיקים לעתיד לבא והבן זה וראה שאין לאדם אלא עסקי וחפצי שמים ולא לילך בתר הבל ויהבל ואמרינן שוב (סוטה מח) משמתו נביאים ראשונים היינו ירמיה וסייעתו פסקו אורים ותומים והיינו כי אמרינן בגמרא דיומא (דף עג ע"ב) גזירת נביאים חוזרת וגזירת אורים ותומים אינה חוזרת ולכך נקראו תומים שמשלימים דבריהם וקאמר הגמ' מ"ט לא ביחנו דבריהם בימי פלגש בגבעה ומשני שלא שאלו כהוגן ע"ש ויש להבין מאי שנא דהקשו קושיא זו עכשיו ולא בלי זה אקרא דצוה הכתוב לשאול במשפט וע"כ שיאמתו דבריהם דאל"כ לשוא אנו שואלים ובמה נפלינו אנו ח"ו מכל העמים אשר על פני האדמה אשר להם תרפים והכתוב אומר (זכריה י ב) תרפים שוא ידברו אבל הענין כך דודאי איך יתכן שגזירת נביא חוזרת הלא נביא שליח מה' ולא איש אל וינחם אבל כבר אמר בלעם (במדבר כ״ד:י״ז) אראנו ולא עתה אשורנו ולא קרוב והרצון כי נבואתם למעלה מעלה כדכתיב (ירמיהו א כ) מרחוק ה' נראה ולמעלה נשגב מזמן א"כ כשנביא רואה נבואתו חושב שהוא תיכף לפי דמיון קרוב ראייתו אבל באמת עודנו רחוק בזמן ואף שמ"מ יאמתו דבריו אבל לדמיונו חושב הוא קרוב ובאמת הוא רחוק בזמן וזהו אמר אראנו ואני חושב שיהיה תיכף ולא עתה אשורנו ואני חושב הגיע העת ואינו ולא קרוב וכן היה ביונה שניבא על נינוה ארבעים יום כי אמת היו ימים הנקראים שנים מגזירת ימים תהיה גאולתו וכן היה בסוף מ' שנה אחרי נבואתו חלה נבואתו על נינוה בדבר נחום האלקושי וכמו שבא בספר טוביה המקובל לנוצרים ולא לנו שבסוף מ' שנים נחרבה נינוה ואף שאין מקובל לנו לכתבי קודש מ"מ הוא סיפור מעשה אמת וכן בכל דברים וזהו גזירת נביא חוזרת לשעה כי אין נבחן מתוכו זמן מוגבל בהחלט ואיזה זמן מוגבל יותר שאמרו נביאים מקץ ע' שנה אפקוד על גלות בבל ראה כמה פירושים בחשבונות יש בו עד שאמרו חז"ל (מגילה יב) דניאל טעה והוצרך להבין בספרים אמנם אורים ותומים אין בהם ספק בבחינת הזמן אפילו אומרים היום או מחר כדכתיב (שופטים כ כח) מחר אתן בידך וכן תמיד הוא לאות לבני ישראל למען ידעו וזהו תומים שמשלימים דבריהם בהחלט ובירור גמור עד שאין עוד אחריהם ספק ולכך שאלה הגמרא מ"ט לא ביחנו בימי פלגש בגבעה דודאי לא כיחשו וסתם עלו למלחמה כי באמת עצת ה' היה שיעלו כי לבסוף נצחו וכי אמרו תיכף נצחו רק יעלו כי יצליחו היינו לבסוף וכן דרך מלחמה שילחמו פעמים ושלש ואף שינוסו בין כך יתמעט חיל האויב ויחלש כחו לרוב המלחמות וא"כ בפעם האחרונה כבר תש כחו ותם לריק כחו ולא יוכל להקשות על הקרא אמנם עכשיו דקאמר הגמ' תומים שמשלימים דבריהם מבלי ליתן ולשייר מקום ספק בתשובתם וע"כ במה שאמרו עלו היינו תיכף כי לולי כן תמיד הספק במקומו אימת ואיזה פעם יהיה סוף והלעולם יריבו כאויבים בשער והוצרך הגמרא לשנות כי החסרון היה מפאת שואל שלא כוונו דבריהם וא"ש והבן ודע כי יותר שהיתה מדרגת הנביא יותר נבררת נבואתו ולכך ירמיה וסייעתו שהיתה השגתם גדולה היו משיגים זמן ולכך אמרו מקץ ע' שנה אף שהיה בו ספק כנ"ל מ"מ לא היה ספק עצום אבל נביאים אחרונים חגי זכריה מלאכי ודורו היתה השגתם רחוקה ולכך כשאמרו מן גאולה העתידה לא השיגו הקץ כלל וכן דניאל נאמרו לו סתומים וחתומים הדברים כי היתה השגתו לא כל כך גבוהה להשיג הקץ על תכליתו והענין גם כן כי דניאל חגי וכהנה נביאים היתה נבואתם ע"י מלאך כדכתיב (זכרי' א ט) מלאך הדובר בי והן נקראים פי הקב"ה כדכתיב (תהילים לב ו) וברוח פיו כל צבאם ולכך לא ידעו הקץ וזמן מוגבל כי לבא לפומא לא גליא אבל נביאים ראשונים היו בסוד לב כדכתיב (שהש"ר ח) שימני כחותם על לבך והשיגו במראה נבואה בלי אמצעי ולכך השיגו תמיד בנבואתם זמן וכן אמרו (פסחים נו) ביעקב שביקש לגלות קץ ונסתלקה שכינה אין כוונה שנסתלקה לגמרי כי הלא בירך אח"כ שבטים ברוח הקדש ונבואה נפלאה אבל זהו שהיה בהשגה גדולה לדעת זמן מוגבל לנבואה השגה זו נעלמה ממנו ואמר רק כנביאים אחרונים הנבואה לא יסור שבט מיהודה וכדומה אבל לא על זמן מוגבל ולכך כאשר מתו נביאים ראשונים ופסק רוח הקדש כזה מישראל להנבא בזמן מוגבל א"כ לא היה אפשר באורים ותומים כי צריכים להשלים דבריהם ורוח הקודש כזה פסק מאתנו כי אם ע"י מלאך אשר אינו יודע מהזמן כנ"ל ולכך פסקו אורים ותומים בעו"ה אשר איבדנו חזון והוסיפו יגון ואנחה לנו כמאמרם (סוטה מח) בחורבן הבית בטל השמיר וענינו הוא כך כי צריך להבין מ"ש התוספות (במנחות קז ובעירובין ו ובשבת צ) על הערוך דאמר בבית ראשון לא היה אמה כליא עורב כי מפני שכינה לא באו עורבים דהא אמרינן בגמרא דמועד קטן (דף ט') בשלמה הוי ליה לשייר אמה כליא עורב וזהו מורה דהיה לו ותירץ התוספות דמתחלה עשה כליא עורב ולבסוף סילקו ויש להבין מתחלה מה קסבר ולבסוף מה קסבר דברור דקדושת הבית מתחלה יותר מלאח"כ שנשא בת פרעה והנה הרמב"ן בתורה פרשת יתרו (שמות כ כב ד"ה וטעם) הסכים למדרש רבה דאמר במקדש לא היה ברזל כי הוא חלקו של עשו ולא הניחו לסטרא דידיה כי הוא מחריב בית להיות לו יד במקדש ה' ואע"פ שגם בבל החריבו הבית לא קעקעו הבית עד יסוד כמו אדום ע"ש במדרש (פרק לה ד) פרשת תרומה ומקשים מדוד דאמר (דה"א כב יד) והנה בעניי הכינותי לבית ה' זהב וכו' ולברזל אין משקל ועיין רמב"ן שדחק עצמו בזה ונראה דלא קשה מידי דכל הטעם שלא לקחו ברזל משום שהוא רומז על אדום המחריב ודוד אשר הכין הכל לבית המקדש בחשבו שהוא יבנה הבית כמ"ש בדברי הימים וכבר ידוע (מדרש שו"ט ס"ב) דאילי בנה דוד הבית לא היה נחרב מעולם ולכן טבעו בארץ שעריה (סוטה ט) היותם מעשה דוד וא"כ שפיר לקח דוד ברזל דהא לא יהיה הבית נחרב ואין נ"מ במה שמרמז ברזל על אדום אבל אח"כ שלא בנהו דוד מנעו ליקח ברזל מטעם הנ"ל והנה ממדרש הנ"ל דברי הערוך מוכרחים שלא היה כליא עורב בבית ראשון דאל"כ הא היה ברזל כדתנן במנחות (דף קז) האומר הרי עלי ברזל מביא אמה על אמה כליא עורב אך אמרינן במו"ק (דף ט) ששלמה דחי יום הכפור מקמי חנוכת מזבח מק"ו מקרבן נשיאים שהיא קדושת שעה ומכ"ש קדושת בית המקדש שהיא קדושה עולמית והקשו הא גם קדושת בית שלמה קדושת שעה דקיימא לן בחורבן בית ראשון בטלה קדושת מקדש רק בימי עזרא קדשו לעתיד לבא וכמ"ש הרמב"ם בהלכות בית הבחירה (פ"ו הט"ז) ומתרצים דזהו חנוכת המזבח היה נעשה תיכף ואז בחר ה' בציון ואז היה שבית המקדש יעמוד לעד ולכך שפט שלמה לקדושת עולמית אבל אח"כ כשנשא שלמה בת פרעה ואמר ה' על אפי וחמתי היתה העיר וכו' אז נולד שוממות העיר וכדאמרינן (שבת נ ע"ב סנהדרין קא ע"ב) כשנשא שלמה בת פרעה בא גבריאל ונעץ קנה בים וכו' וא"כ א"ש דברי הערוך כי מתחלה בעת בנין היה חושב שלמה שלא יחרב הבית ולא חשש ליתן בראש מקדש ברזל לכליא עורב כי מה איכפת ליה לאדום הלא לא יחרב הבית אמנם בעו"ה כאשר גרם החטא ונאמר לו כי על אפי וחמתי היתה העיר הזאת ידע ברוח הקדש שיחרב הבית כאשר ישיר שירו בשיר השירים הכל על גלות ישראל השבעתי אתכם בנות ירושלים א"כ תיכף הוסר הכליא עורב המרמז על אדום אשר חרוב יחרב הבית ויהיה בעו"ה אבן נגף לישראל ולכך צדקו ודבר ה' אמת בפי ערוך כי מתחלה היה אמה כליא עורב ואח"כ הסיר אותו ודו"ק וזהו ענין השמיר כי תיכף בחטא אדם הראשון גבר כחו של שרו של עשו בלהט החרב המתהפכת שהוא חרבו של ס"ם דמתהפך לכמה גוונים לשלוט על כל מה שיש בו בזה העולם הן אדם ובהמה כי הכל נפל בעץ הדעת ועל הכל שולט חרב המתהפכת לכך אי אפשר לעשות דבר או אפילו לפסול אבנים כי אם בברזל וחרב ועל הכל שולט החרב וזהו מה שהיה קודם חטא וחל עליו חטא אדם הראשון וממשלתו של להט חרב המתהפכת אבל מה שנוצר אחרי החטא ועודנו לא היה בזמן החטא פשיטא דאין חרב הנ"ל שולטת בו ושמיר נברא בערב שבת בין השמשות כמבואר במשנה פ"ה דאבות (משנה ו') ולכך הוא אין צורך לחרב הנ"ל ובידו לפוצץ סלעים בלי כחו של ברזל כלל וזהו ענין שמיר והיה לבית המקדש שאל תשלוט בו חרב המתהפכת כי שם היה הכל קודש מעץ חיים ולא מעץ הדעת ולהיות כי חק שם ה' שכל עניני זה עולם יהיה הכל בחרב לפיכך לא נמסר רק לשרו של ים (גיטין סח ע"ב) שהוא נאמן בבריתו של ה' שאינו עובר גבול עולם כדכתיב (ירמי' ה כב) גבול שמתי לים והוא מעצור היה נגד טבע של מים שרוצים לסבב כדור ארץ כנודע ולכך מסרו לשרו של ים שלא יתן לשום דבר רק לצורך בית המקדש ולכך בחורבן בית ראשון שגבר ידי מחריב והיה אדום במעמד החורבן כמ"ש חז"ל (גיטין נז ע"ב) כל נצחון שאין בו מזרעו אינו נצחון וע"ז נאמר זכור ה' לבני אדום וכו' וגבר חרבו ליטול השמיר צאו וראו כמה חטא גורם לא זו בממון אף בגוף דאמרינן בגמרא (תענית ז) ששאלו לריב"ח תורה מפוארה בכלי מכוער שהיה שחור ואמר אבא היכי רמי חמרא א"ל בחרסים ששומרים היין כך הדבר בבעלי תורה שהתורה שורה בבני אדם כעורים וכו' ומקשים הא פני משה כפני חמה ופני יהושע כפני לבנה (ב"ב עה ע"ב) וכן שופרא דיעקב אבל הענין כי כבר ידוע מאמר הפילוסוף האדם יולד מאדם ומהשמש הרצון המזל והאדם המה גורמין ההריון והלידה ולפי טבע כוכבים כבר אמרו הטבעים כי כל מי שטבעו ממרה ירוקה ושחורה הוא עלול למושכלות ומזג ירוקה ושחורה מורה בהכרת פניהם כחושי בשר דל ורזה ופניהם כרכומי ושחור ולכך אמרו דהתורה ומדע מצויים באנשים מכוערים כי הוא מורה על מזג הנ"ל אך זהו מפאת הטבעי שהוא מחמת המזל אבל מי שהוא למעלה מהמזל ואין ענינו תלוי במזל פשיטא שאין בכל זה ראיה ואדרבא ודאי שגופו יותר בהיר בשחקים וע"ז נאמר (קהלת ה א) חכמת אדם תאיר פניו ולכך הראשונים שהיו למעלה מהמזל היו בעלי תואר ויופי למאוד אמנם כאשר גלינו בעו"ה ובאנו לידי הנהגת השמש וכוכבים אנו נכנעים לאיכות הגוף ומזגו ולכך צריך גוף ומזג עלול לחכמה ולא תמצא אלא במזג הנ"ל שחורה וירוקה והכרת פניהם ענתה שחורי וכרכומי ולכך הראשונים היו כפני חמה ולא ריב"ח שהיה אחר חורבן וזהו שאמר שלמה בשיר השירים (א ו) אל תראוני שאני שחרחורת וקושית הגמרא תורה מפוארה וכו' וע"ז השיב ששזפתני השמש הרצון שאני תחת המזל וממשלת השמש ואני צריך להיות שחרחורת לקנין חכמה ומדע והרי קודם החורבן היו תוארי תלמידי חכמים כמלאכי אלהים אבל לאחר החרבן הם נדמים לכלי חרש שמשמרין היין וזהו שאמר (איכה ד ב) ירמיה בקינתו בני ציון היקרים המסולאים בפז לרוב יפים כמ"ש הגמרא (גיטין נח) ומדרש איכה נחשבו לנבלי חרש מעשי ידי יוצר ופי' התרגום לנבלים ששמים בתוכו יין והיינו לאחר חורבן אין התורה נשמרת אלא בכלי מכוער כמו היין שנשמר בכלי חרס וקודם חרבן היו מסולאים בפז ומ"מ היו רבתי בדעות כמבואר במדרש מחכמת ירושלים ע"ש וא"ש ולזה אמרו (סוטה מט) מיום שחרב בית המקדש אין לך יום שאין קללתו מרובה משל חבירו ואמרינן עלה בגמרא אלא עלמא איך קאי ואמרינן אקדושה דסידרי וקדושה דאגדתא ולהבין הקושיא והתירוץ וכי לא יש שאר מצות דאגין עלן עד דבחר דוקא בשני דברים כאלו מה נשתנו אלו יותר משאר עבודות ה' אבל דע כי מזלות המה שונאים לישראל למאוד כי לפי המזל אין אברהם ראוי להוליד רק הקב"ה פעל עמו חוץ למזל כנ"ל וא"כ לפי מזל לא יקום לאברהם זרע והן ישראל שהן זרע אמיתי של אברהם כנודע כי ביצחק יקרא לך זרע ולא כל יצחק ולכך כל ענין המזל לעקור שורש ישראל כדי שלא יקום לאברהם זרע ולכך כל יום ויום קללתו מרובה משל חבירו כי הן המתגברים עלינו כל יום ומזלות נלחמו נגדנו ועיקר הטעם כמ"ש הזוהר שהמה אלילים ושדים כמו שיש ע' שרים כן הוא ע' שדים כמו שאמרתי באריכות בדרוש הקודם בענין זה והמה כולם נגד ישראל כי המה חצונים ולכן רק רע כל היום אמנם בזמן שהיה הבית קיים היו נותנים מחיצה לחצונים בקרבנות בהעלות עשן וכן ביום הכפור בשעיר המשתלח כדי שלא יקטרגו על ישראל אבל לאחר חורבן שעיקר עבודתינו הוא בתורה ובתפלה ובמה יש ליתן להם אחיזה אך דע כי הם כמו לשון ארמית דבוק בלשון הקודש כך החצונים נאחזים בקדושה ולכך שורש שלהם הוא ארמית כמו ששורש ישראל עם קודש בלשון קודש כך חיות ע' שרים הנ"ל ע' לשונות שורש שלהם לשון ארמית הקרוב ללשון הקודש ולכך בשנער ששם התחילה ההפלגה וע' לשון שם ראש לשונם לשון ארמית כאשר מבואר כמה פעמים בכתבי האר"י ז"ל ולכך ליתן להם אחיזה לבל יקטרגו על ישראל למאוד אנו אומרים בסדרא דקדושה שהוא ואתה קדוש הקדושה בלשון קודש ופתרונו בלשון ארמי וכן הקדיש הכל בלשון ארמי ובזה תגיע להם יניקה ואחיזה בלשונם ומזה שקטה קטרוגם למקצת ומתפייסים כמו בשעיר המשתלח הנ"ל וזהו מאמר המשנה באומרו בכל יום קללתו מרובה משום קטרוג והתנגדות המזלות ובעת חורבן בעו"ה אין לנו ליתן להם יניקה בקרבנות עד שיהיה שכך חמתם וברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו וע"ז שאל הגמרא עלמא איך קאי הרצון איך יש לישראל עמידה נגד אדונים קשים כאלה וכוכבי שמים נלחמו אתנו מי יעמוד נגדם וע"ז משני בקדושה דסדרא וקדושה דאגדתא שהם בלשון ארמאי וא"ש וראו וחכמו כמה יש לנו להתפלל בכונה ולומר קדיש ויהא שמיה רבה בכונה היא המגנת עלינו בגולה ובצלה נחיה ואם כך הדבר בדברים כאלה שהם ממש לאו מעיקרי תפלה מכ"ש בקריאת שמע וכדומה כמה עולמות בונה האומרם בכונה וכמה עולמות מחריב האומרם בלי דעת ולבו בל עמו ומכ"ש המשיח בו דברים בטילים כי הכל יסוד לתקון עולם וכמו בית כיפה של אבנים אם תוסר אבן אחת מתוכו מקעקעת כל הבירה כן הדבר בתפלה ועבודת ה' לכן התקוששו וקושו בואו ונחזק עצמנו בתורה כי בגמרא (סוטה מט) אמרינן על זה כל יום קללתו מרובה משל חבירו דכתיב בבוקר תאמר מי יתן ערב ובערב תאמר מי יתן בוקר הי בוקר אילימא דאתיא מי ידע מה הוה אלא בוקר דחלף והקשה מהרש"א למה לא דייק כן מריש קרא בבוקר תאמר מי יתן ערב וגם המפרשים הקשו מה קושיא מי ידע מה הוה הלא זו דרך אוררי יום כשצרתם צרה מחכים יום מות כדכתיב (איוב ג כא) המחכים למות ואיננו ולכך יאמר הלואי שיחליף זמן ויבא סוף וקץ אבל הענין כבר ידענו כי אין כוונת הגמרא קללתו מרובה משל חבירו בענין גלות ומצוקת הזמן כי במה יחשב להמקבלים באהבה יונעם ומה נ"מ אם הוא בזה עולם עשיר או עני סובל מרעין וחובק אשפתות או אמון עלי תולע מתהפך עלי מרבדים הלא אחריתו רמה ותולעה ויותר שהאדם מעונג יותר עלול לחולי ונזק אמנם כוונת הגמרא קללתו מרובה בחטאים ועונות והתגברות יצר הרע כי כל יום יצר וסטרא דמסאבא גורם עד שעונות עברו ראש ומכף רגל עד ראש אין בנו מתום וזהו שמתגבר עלינו יום ביומו כי אנשי אמנה אבדו ויראי חטא בעו"ה המה מתדלדלים ומתמעטים יום ביומו וזהו שדייק בקרא דמיירי ג"כ מזה מענין התגברות היצר הרע והחטאים וקאמר בערב תאמר מי יתן בוקר לשוב בתשובה וזהו אילימא בוקר דאתיא לשוב בתשובה מי יודע מה הוה הא כללא הוא שוב יום אחד לפני מותך כי אינך יודע מתי תמות (שבת קנג) וא"כ איך יאמר מי יתן בוקר לשוב אם ישוב תיכף ישוב וכבר אמרו חז"ל (אבות ב יד) אל תאמר לכשאפנה אשנה שמא לא תפנה וא"כ צ"ל דיום שעבר קאמר כי הוא מתקלקל ביותר וביטול עבודת ה' יום ביומו יותר ומתחרט ואומר מי יתנני כיום אתמול כי יעבור שלא הייתי כ"כ משוקע בחטא מי יתן והייתי כיום שלפניו בלי לעשות דבר רע הזה ולכך לא דייק מבוקר תאמר מי יתן ערב כקושית מהרש"א הנ"ל דזה י"ל כפשוטו דכבר ידוע (שבת פט ע"ב) מ"ש יצחק לפני ה' בהתנצלות על בניו דל לילות דשינה הרי דלילות אינן עלולין לחטוא דהם מיוחדים לשינה ולנוח מעמל אנוש ואם כן שפיר יאמר בעסקו בחטאים וכדומה מי יתן ערב שהייתי ישן ואם ישנתי אז ינוח לי ולק"מ אבל מערב מי יתן בוקר שפיר קשיא כנ"ל וא"ש מזה נלמד דאין לומר מחר ובנוח לי מן עמלי וכדומה אז אפן עצמי לעבודת השם לא כן היום ולא למחר לעשותו וכמה קלקולים יהיו וכמה טרדות ומניעות יגרום לו היצר הרע אם יאמר בזמן מוגבל אז אשיב לה' ויש מעילה לדברי תורה (סנהדרין קו) אבל אם תיכף יתחיל אף שראשיתו מצער כי יקום יצר הרע כנגדו בחיל ויחנה עליו מחנה אבל לא ירא לבו בזאת יהיה בטוח כי אחריתו ישגה מאוד ויצר הרע יהפך לטוב ויהיה טבע גוף מורגל לעבודת ה' כאילו הוטבע בו מחיק אמו וראשית הבריאה וימים אלו ימי בכי יום אובדן ושוממות בית תפארתינו ויום אשר קבענו לספוד בבכי תמרורים על העדר צדיקים הנ"ל ראוי לנו לעורר בתשובה שלימה ונראה לקיים מצות ה' ותורתו ואם יפלא מאתנו דבר לעשותו ואנו מצטערים על קיומו ועל שאי אפשר בידינו לקיימו הרי הוא כאילו קיימנו: