Musar על איוב 3:24

ובספר עשרה מאמרות כתב, שהתענה אדם כל ימי חייו, ושהזכירו רז"ל (עירובין יח, ב) ק"ל שנה, היינו לענין שאר תשובה שעשה, וכן היה חי תתק"ל שנים כמנין תעני"ת, ודבר זה יבוא בארוכה לקמן במסכת תענית אי"ה, כי מכח שחטא במאכל והמאכל הביא מיתה לעולם תקונו תעני"ת. אמנם טוב מאוד, זה המיתה (בר"ר ט, ה), ולעתיד יוחזר האכילה רוחניית, שחקים שבו שוחקים מן לצדיקים (חגיגה יב, ב). ועל זה רומז שם קריאת חוה כי היא היתה אם כל חי (בראשית ג, כ). מתחילה גרמה חוה מיתה במאכל, ולעתיד יוחזר להיות חי, וזהו סוד א"ם כ"ל אותיות מאכ"ל, ומאכל עולה צ"א ביחוד השם של ח' אותיות יאהדונה"י. וקודם התיקון, אז אדם חי תעני"ת שנה כדלעיל. ובתיקון, אז המאכל קרבן אליו. אף עתה מי שהוא צדיק, אז בצדקתו ובטהור מחשבתו מוריד השפע של מאכל^הגה"הודע כי לא כל המדרגות שוות, זה הצדיק מוריד באכילתו רוחניות האוכל, וזה מוריד השורש מהרוחניות, כי גבוה מעל גבוה וכמה רבבות מדריגות. גם לא כל הקרבנות שוות, אחד יותר עולה לריח ניחוח לה' משל אחר, ודבר זה מרמז בזוהר בשלח, ומבואר בראשית חכמה שער הקדושה פרק ט"ו. וכן תמצא בכלל האומה ישראל סוד מדריגות אכילתם שהזכיר בזוהר בשלח, כשנגאלו מקליפות בתחלת יציאתם ממצרים אכלו מצה שהיא מדת צד"ק, אח"כ כשמלו ופרעו זכו למן שהוא אור עליון שנתגשם, וזהו (שמות טז, ד) הנני ממטיר לכם לחם מן השמי"ם סוד תפאר"ת, וזהו דורו של משה. וכשמת, ויאכלו מעבור הארץ (יהושע ה, יא), סוד הארץ העליונה המוציאה טרף לכל העולמות, אבל היה בסוד הקדושה כי השלחן אשר אדם מקדש הוא בסוד שלחן לחם הפנים תמיד עליו, וסימנך ז"ה אל"י, ראשי תיבות, "זה "השלחן "אשר "לפני "ידוד:
והנה מכח סדר מדריגות רוחניות האוכל יתבאר הכתוב בזוהר וירא, שהמלאכים שזימן אברהם אבינו ע"ה, כל מה שהיו אוכלים היה נאכל ע"י אשם. ואע"פ שכתוב בפסוק (בראשית יח, ח) שאכלו, הכוונה הוא המזון שניזונו מחס"ד אברהם שהוא שורש משרשי רוחניית השפעת המאכלים, כמו שאנו אומרים בברכת המזון, הזן את העולם כולו בטובו בחן ובחסד. וכל מי שמתקדש ביותר, הוא ממשיך השפע באכילתו יותר פנימיית, ואז יתכן היטב מה שכתב ראשית חכמה בשער הקדושה פרק ט"ו וזה לשונו, גם אם הוא בעל תשובה, יתוודה קודם שיאכל. וכך כתב הרב רבינו יונה בספר היראה, שבעל תשובה צריך להתוודות קודם, ולפשפש במה שעשה עד אותה שעה, ובזה לא יבא להיות גרגרן, כי יחשוב בעונותיו אשר רבו ושהוא אינו ראוי למזון ההוא אלא מצד חסדו הגדול הזן לרעים וטובים:
וזהו ענין (פסחים קיח, א) שקשים מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף, כדפירש הזוהר שקשה בפני הקב"ה שהיא השכינה הזנה העולם לפרנסם מפני רוע מעלליהם, הרי בזה זובח יצרו והשלחן יהיה לו מזבח כפרה, עד כאן לשונו:
ולי נראה, שכל אדם כשר יתוודה, ואז מקיים (תהלים נ, כג) זובח תודה יכבדנני, כי האכילה היא במקום קרבן, ובכל קרבן היה וידוי לכפר על עונותיו, וסימנך (איוב ג, כד) כי לפני לחמי אנחתי תבוא. ויתוודה וידוי אשמנו כו' הרשענו כו' עד כי ירבה לסלוח. ובשבת ובימים טובים שאין אומרים וידוי, יאמר במקום הוידוי זה הפסוק (דברים ל, ו) ומל ה' אלהיך את לבבך ואת לבב זרעך לאהבה את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך למען חייך, ולהרהר תשובה בלב: וגבוה מעל גבוה, והאוכל והשותה יכוון לזה. כגון, אם שותה מים לצומאו, יחשוב שמימי חס"ד מכבין אש הגבורה. וכששותה יין, יחשב על היין המשומר מענביו מו' ימי בראשית:

ודוי יתודה קדם אכילתו בשבירת לב על דרך דכתיב (איוב ג כד) כי לפני לחמי אנחתי תבא, ויזכה שיהא שלחנו מזבח כפרה. ולעולם כשמתודה ישמעו אזניו מה שמוציא מפיו, ויהא עוזב: