Musar על איוב 37:7

וכתב הכלבו בסימן כ"ט והביא בית יוסף בסימן רל"ט, ונהגו כל ישראל שאין אוכלים ושותים ואין מדברים אחר קריאת שמע שאומרים על מטתו, וסמכו אהאי קרא (תהלים ד, ה) אמרו בלבבכם על משכבכם כו', זו קריאת שמע (עי' ברכות ה, א), ודומו סלה, עד כאן לשונו. וכיוצא בזה כתב רבינו ירוחם בנ"ג ח"ב. וזה לשון מורי בשלחן ערוך שלו בסימן רל"ט (בהג"ה סעיף א), ויקרא קריאת שמע סמוך למטתו, ואין אוכלים ושותים ולא מדברים אחר קריאת שמע שעל מטתו, אלא ישן מיד, שנאמר אמרו בלבבכם וגו'. ואם קורא קריאת שמע ולא יוכל לישן מיד, אז חוזר וקורא כמה פעמים זה אחר זה, עד שישתקע בשינה ושיהא קריאתו סמוך לשינתו, עד כאן לשונו. וכתב בהגהות מיימוני, והביאו הבית יוסף בסימן רל"ט, בפ"ז מהלכות תפילה, זה לשון ירושלמי, רבי זעירא היה קורא את שמע וחוזר וקורא כמה פעמים עד שהיה משתקע בשינה^הגה"העיין בבית יוסף בטור בסימן ס"א מזה, היאך קרי והדר קרי, הא אמרינן (ברכות לג, ב) האומר שמע שמע משתקין אותו. ובעל עין יעקב הביא זה הירושלמי במסכת ברכות וזה לשונו, ר' שמואל בר נחמני הוה קרי שמע, וחזר וקרי, עד דהוה משקע שנתו, שכתוב, מאי טעמא (תהלים ד, ה) רגזו ואל תחטאו וגומר. והקשה על זה בעל עין יעקב, והאיך הוה רשאי לומר שמע שמע, והלא הדין פשוט דכי אמר פסוק וכפליה משתקין אותו כפי פירוש רש"י, או הרי זה מגונה. ותירץ בלשון אחד זה לשונו, ואפשר לחדש, היינו דוקא כשאין מפסיק כלל, שאומר הפסוק פעם אחד, ותיכף ומיד חוזר לקרותו פעם שנית, שאז נראה כב' רשויות או כמתלוצץ. אבל רבי שמואל לא היה עושה כן, אבל כל כוונתו היתה שהתחלת שינתו תהיה תיכף בתורה, ולא יפסיק בנתיים במחשבתו במילי דעלמא, לכן היה קורא קריאת שמע ושוהה מעט לראות אולי תבא לו השינה מיד, ואם תתעכב זמן מה חוזר וקורא, וכן פעם אחרת, עד שקיים לעולם (שם) אמרו בלבבכם על משכבכם ודומו סלה. ואפשר לפרש, והוה קרי וחזר וקרי, שלא היה שונה לקרות קריאת שמע פעמים, אלא היה חוזר וקורא פסוקים אחרים, כגון (שם לא, ו) בידך אפקיד רוחי, וכיוצא בו נכתב בגמרא שלנו, ואמר חוזר בערך אל הקריאה בתורה, ולא שהיה חוזר לקרות הפסוק עצמו שקרא כבר. ויצא לנו תועלת גדול מזה, והוא לקבוע בנפשותינו שורש אמוניי שאמרו חז"ל (אבות ב, א) וכל מעשיך בספר נכתבים, ובשעת השינה בלילה עולה למעלה נשמת כל חי איש יהודי לכתוב ולחתום מעשי היום, שנאמר (איוב לז, ז) ביד כל אדם יחתום וכו', עד ולזאת הכוונה היה מכוין רבי שמואל בר נחמני לקרות ולחזור ולקרות עד שתפטר נפשו מתוך דברי תורה ולא מתוך מחשבות דברים בטלים, וקולר תלוי על צוארינו לנהוג כן, עד כאן לשונו, עד כאן הגה"ה:, ומכאן משמע שהקריאה קריאת שמע יהיה אחרון לקריאה סמוך לשינה^הגה"האבל בגמרא בפרק הרואה (ברכות ס, ב) משמע בהדיא ובכל הפסוקים דברכות המפיל אומר באחרונה, וכן ראיתי בקריאת שמע שסידר הגאון המקובל איש האלהים מהר"ם קורדווירא, והוא סידר ברכת המפיל באחרונה, ופשוט הוא. וכן כתב בהדיא בספר המוסר פ"ד דלאחר קריאת שמע יאמר ברכת המפיל, ומסתבר טעמו, כי איך יפסיק לברכת המפיל שהיא ברכת השינה, וכבר ידוע שאסור להפסיק בין הברכה לבין הענין שמברך עליה, ואע"ג דשינה אין בידו, ולפעמים מפסיק הרבה בעל כרחו בין הברכה לשינה, זו אינה כלום, דאונס פטריה רחמנא (ע"ז נד, א) ואין מחויב לתקן אלא דבר שתלוי בו. וכן הוא בספר אדם וחוה נתיב י"ג ח"כ זה לשונו שם, נכנס אדם לישן על מטתו, אומר אחר שקרא קריאת שמע ברוך אתה י' המפיל חבלי שינה על עיני, עד ברוך אתה י' המאיר לעולם כולו בכבודו, עד כאן הג"ה:, כך הוכיח רבינו ניסים גאון, עד כאן:

רביעי, צריך לדעת שכל עונותיו כתובים על ספר וחתומים, שנא' (איוב לז, ז) ביד כל אדם יחתום לדעת כל אנשי מעשהו. והב"ה זוכר כל המעשים, ואין שכחה לפני כסא כבודו, ושכל עונותיו של אדם ידועים לפניו, שנאמר ( דברים לב, לד) הלא הוא כמוס עמדי חתום באוצרותי, ואומר לי נקם ושלם וגו'. שאם לא יחשוב כך, לעולם לא יעשה תשובה, כי יאמר אע"פ שחטאתי כבר נשתכחו עונותי.

לפיכך צריך אדם, כשיראה שתחול נקמת הב"ה על הרשעים, לפשפש במעשיו ולעשות תשובה מיד, טרם ילכד גם הוא בפח רשעו ויפול במוקש חטאו. ויקח מוסר מן הבחונים ומן המיוסרין, ויתעורר משנת סכלותו, ויקיץ מתרדמת אולתו, בעוד יש בידו יכולת לחזור. ואל יבטיחנו יצרו שיש בשאול מנוס לו, שנא' (איוב לד, כב) אין חשך ואין צלמות להסתר שם פועלי און. ואם ימות קודם שעשה תשובה, הב"ה משלם לו כמעשיו, שנא' (ירמיהו יז, י) אני ה' חוקר לב בוחן כליות לתת לאיש כדרכו כפרי מעלליו, וכתי' (משלי כד, יב) כי תאמר הן לא ידענו זה הלא תוכן לבות הוא יבין ונוצר נפשך הוא ידע והשיב לאדם כפעלו, וכתי' (קהלת יב, יד) כי את כל מעשה האלהים יביא במשפט על כל נעלם אם טוב ואם רע. ושנינו במסכתא אבות (משנה אבות ג, טז) הכל נתון בערבון ומצודה פרושה על כל החיים. פי' שהב"ה הפקיד המות על כל הבריות, וכאלו פרש עליהם מצודה שאין ממנה מברח ולא מפלט, כדגים הנאחזים במצודה וכעופות הנתונות במסגר, שבעליהן נוטלן בכל עת שירצה. והחנות פתוחה, הוא העולם הזה, שהוא כמו חנות פתוחה, ובה מיני מאכלין ומיני משקין וכל מעדנים, וכל הרוצה ליטול בחוב בא ונוטל ויאכל ויתעדן, אבל יהי יודע שסופו לפרוע חובו, וכל המעדנים שאכל ומתקו לחכו מרה תהיה באחרונה, ועל זה אמ' שלמה ברמיזה אכול דבש הרבות לא טוב. והחנוני מקיף, זה הב"ה, שהוא צופה ומביט כל עלילות בני אדם ורואה כל מעשיהם, שנא' (זכריה ד, י) עיני ה' משוטטות בכל הארץ. והפנקס פתוחה, כחנוני הזה שהוא כותב על פנקסו כל מה שנוטלין ממנו, ואח"כ תובע ממונו מכל אחד ואחד. וכך הב"ה גלוי וידוע לפניו כל מעשה האדם ופקודתו ועלילותיו בעולם הזה, וכאלו כתו' לפניו, שנא' (איוב לז, ז) ביד כל אדם יחתום לדעת כל אנשי מעשהו, ותנן וכל מעשיך בספר נכתבין, ותובע הקב"ה מיד האדם כל זמן שירצה. והגבאין מחזירין בכל יום ונפרעין מן האדם, לדעתו ושלא לדעתו, אלו הן הייסורין הבאין על האדם בכל יום ויום מעט מעט, והחוטאים חושבין שהוא דרך מקרה, ולפיכך עונשם קשה. והב"ה מוסיף עליהם עונש על עונשם, שנא' (ויקרא כו, כג) ואם באלה לא תוסרו לי והלכתם עמי בקרי, והלכתי אף אני עמכם בחמת קרי, ויספתי ליסרה אתכם שבע כחטאתיכם. ובשביל שהן חושבין שהמכות הבאין עליהם הם על דרך מקרה, אינן עושין תשובה ואינן מתפללין לפני הב"ה להסיר מעליהם את הפורעניות, שנא' (ישעיהו ט, יב) והעם לא שב עד המכהו ואת ה' צבאות לא דרשו, וכתי' (איוב לו, יג) וחנפי לב ישימו אף לא ישועו כי אסרם. אבל המשכילים יבינו מיד, וירגישו שבשביל חטאתם באו עליהם ייסורין, להזכירם לעשות תפילה, וידעו כי הייסורין הבאין עליהם שהן להן לרפואה מחולי פשעם. כמו הרופא האומן כשיראה לחולה שגבר עליו חוליו וגבר עליו הדם, יקיז לחולה ויוציא ממנו מעט דם, אולי יקל תוקף הדם שבקרבו ויבריא. כך הב"ה כשיראה רוב עונות האדם, ימעט אותן מעט מעט בייסורין, שהחוטא דומה לחולה, כמו שאמרתי למעלה, שנא' (תהלים מא, ה) אני אמרתי ה' חנני רפאה נפשי כי חטאתי לך, וכתי' (ישעיהו לג, כד) ובל יאמר שכן חליתי העם היושב בה נשוא עון, וכתי' (הושע יד, ה) ארפא משובתם אוהבם נדבה כי שב אפי ממנו. ובענין הודוי על העונות אמ' דוד ע"ה לך לבדך חטאתי והרע בעיניך עשיתי וגו'. פי' אמר דוד לפני הב"ה, רבונו של עולם, אתה אמרת שובו אלי ואשובה אליכם, הריני שב לפניך ומתודה על עונותי, מחול וסלח לי, למען תצדק בדברך שאתה אל רחום וחנון. משל לרופא שראה את המכה, ואמר לחולה, כמה מכה זו גדולה, אמ' לו החולה, בזאת יודע כח חכמת רפואתך. והמכה לצדיק הוא על דרך רפואה, ולהטותו מן הדרך הרעה אל הדרך הישרה, כעגל שיכניסוהו לחרוש תחלה ומכין אותו בשבט לכוין תלמיו, שנא' (ירמיהו לא, יז) שמע שמעתי אפרים מתנודד יסרתני ואוסר כעגל לא למד וגו'. והדין דין אמת, שהב"ה שופט את בריותיו בצדק, שנא' (תהלים יט, י) משפטי ה' אמת צדקו יחדו. והכל מתוקן לסעודה, שכל ישראל הם מוכנין לחיי העולם הבא אם עושין תשובה, דכתי' (ישעיהו נז, טז) כי לא לעולם אריב ולא לנצח אקצוף כי רוח מלפני יעטוף ונשמות אני עשיתי. פי' הנשמות הם מעשי ידי, ולפיכך אני מלמד עליהם זכות. לפי שהיא מן העליונים. ואע"פ שהנשמה והגוף הם מעשה ידיו, אפי' הכי הב"ה חומל על הנפש יותר, מפני שהיא גזורה מתחת כסא כבודו. ולפיכך מביא ייסורין על גוף האדם בעולם הזה, אולי תזכה הנשמה. וכתב ר' יונה ז"ל והמשל בזה, כי המלך יחמול על חניכיו ילידי ביתו הקרובים אליו, והם מאצילי הארץ הנכבדים, ויחמול עליהם יותר ממה שהוא חומל על הרחוקים ועל הפחותים.