Musar על איוב 8:20

המדריגה הג' שזכרתי להתפלל עם הצבור הוא דבר גדול והאריכו רז"ל בזה מאוד, כדגרסינן פ"ק דברכות דף (ז, ב) ח' (א) אמר לי' רבי יצחק לרב נחמן מאי טעמא לא אתי מר לבי כנישתא לצלויי. אמר ליה, לא יכילנא. אמר ליה, לכנפי למר עשרה וליצליי. אמר לי', טריחא לי מלתא. ולימא ליה מר לשלוחא דצבורא, בעידנא דמצלי צבורא ליתי ולודעי למר. אמר ליה, מאי כוליה האי. אמר ליה, דאמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי, מאי דכתיב (תהלים כט, יד) ואני תפלתי לך ה' עת רצון, אימתי עת רצון, בשעה שהצבור מתפללין. ר' יוסי ברבי חנינא אמר מהכא (ישעיה מט, ח) כה אמר ה' בעת רצון עניתיך. רבי אחא ברבי חנינא אמר מהכא (איוב לו, ה) הן אל כביר לא ימאס, וכתיב (תהלים נה, יט) פדה בשלום נפשי מקרב לי וגו', אמר הקב"ה כל העוסק בתורה ובגמילות חסדים ומתפלל עם הצבור מעלה אני עליו כאלו פדאני לי ולבני מבין אומות העולם. אמר ריש לקיש, כל מי שיש לו בית הכנסת בעירו ואינו נכנס שם להתפלל, נקרא שכן רע, שנאמר (ירמיה יב, יד) כה אמר ה' על כל שכני הרעים הנוגעים בנחלה אשר הנחלתי את בני ישראל הנני נותשם מעל אדמתם. ולא עוד, אלא שגורם גלות לו ולבניו, שנאמר (ירמיה יב, יד) הנני נותשם מעל אדמתם ואת בית יהודה אטוש מתוכם. אמרו ליה לר' יוחנן, איכא סבי בבבל. תמה אמר, למען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה כתיב (דברים יא, כא) אבל בחוצה לארץ לא. כיון דאמרי ליה מקדמי ומחשכי לבי כנישתא, אמר היינו דאהני להו, כדאמר ר' יהושע בן לוי לבניה קדימו וחשיכו ועיילו לבי כנישתא כי היכי דתורכי חיי, עד כאן^הגה"הדבר זה שאמרו רבותינו ז"ל (ברכות ח, א) אין הקדוש ברוך הוא מואס בתפילת רבים, יש לתמוה לכאורה, דהא עינינו רואות שאין כן, שהרי תפילת י"ח כל ישראל מתפללין אותה ג' פעמים בכל יום וכמה פעמים מוזכר בהתפילה הגאולה, ראה נא בענינו כו' תקע בשופר גדול כו' השיבה שופטינו כו' ולירושלים עירך ברחמים תשוב ותשכון בתוכה כו' את צמח כו' רצה ה' אלהינו כו', וזה יותר מאלף ותקנ"ד שנה שאנו בגלות וסתם תפילתינו.
והנני מעתיק דברי בעל שערי אורה בסוף ספירה שניה בכינוי חסד תחתון זה לשונו פנה אל תפילת הערער, כלומר כשהיחיד מתפלל בודקין את תפילתו אם היא ראויה להתקבל וכמה מערערים יש עליה, אבל כשהצבור מתפללים לא בזה את תפילתם אף על פי שאין תפילתם כל כך הגונה מקבלים אותה מלמעלה, וזהו שאמרו ז"ל מנין שאין הקדוש ברוך הוא מואס בתפילתם של רבים, שנאמר (איוב ח, כ) הן אל כביר לא ימאס תם כו', ואמרו רז"ל (שם ל, א) לעולם ישתתף אדם עצמו עם הציבור, ואמרו רבותינו ז"ל (שם ח, א) אימתי עת רצון בזמן שהצבור מתפללים, ואומר כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו כה' אלהינו בכל קראנו אליו. ועתה דע והתבונן כי שתי היכלות אלו שהאחד נקרא אדנ"י, והשני נקרא אל ח"י בהם עולות ונדבקות כל התפלות שישראל מתפללים, וסוד תפילת צבור הוא סוד אדנ"י שהוא סוד כנסת ישראל, ולפיכך אינה נדחת. וכל אלו הדברים שאמרנו בתפילת יחיד ותפילת צבור בהיות ישראל על אדמתם וכל שכן בירושלים וכל שכן בבית המקדש, אבל כשישראל בחוץ לארץ כמה מערערים וכמה מקטריגים עומדים אצל תפלת הציבור כל שכן אצל תפילת היחידים. שהרי כשישראל הם בחוץ לארץ הרי הם ברשות שרי האומות ואין דרך לעלות תפילתם שאין שערי שמים אלא בארץ ישראל, וכן הוא אומר ביעקב (בראשית כח, יז) מה נורא המקום הזה אין זה כי אם בית אלהים וזה שער השמים, ואם כן בחוצה לארץ הכל סתום אצל השמים. ועוד שאותן שרי האומות אין מסייעים לישראל כלום, וכן הוא אומר ואין אחד מתחזק עמי על אלה כי אם מיכאל שרכם, וכל שכן כי סמאל שר אדום עומד ומקטרג תמיד על ישראל ומערער עליהם לאבד זכיותיהם, וכל המקטריגים על ישראל בארץ האומות, כלם עומדים בין הארץ ובין השמים כדמיון כותל ומחיצה להפסיק בין ישראל לאביהם שבשמים, והם הנקראים ענן המפסיק, ועל זה נאמר (איכה ג, מד) סכותה בענן לך מעבור תפילה. וכן הוא אומר במראות יחזקאל בגולה (יחזקאל א, ד) ואראה והנה רוח סערה באה מן הצפון ענן גדול ואש מתלקחת וכו' ומתוכה כעין החשמל, המבין פסוק זה יבין כמה מחיצות מעכבות בגלות. ואפילו בארץ ישראל כתיב (ישעיה נט, ב) כי אם עונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלהיכם, וכל זה בארץ, כל שכן בחוצה לארץ. ואם כן מה יהיה על תפילות של ישראל בחוצה לארץ. דע שהתפילות שהן בחוצה לארץ אין להם דרך לעלות לפני ה' יתברך זולתי כשישראל משלחים אותם מחוצה לארץ נגד ירושלים, וכשמגיעות לירושלים משם הם מסתלקות ועולות למעלה, וזהו שאמר דניאל כשהתפלל בגולה וכוין פתיחין ליה בעליתיה נגד ירושלים וזמנין תלתא ביומא הוה ברך על ברכוהי ומצלי ומודה קדם אלהא. וכל זה אמר שלמה בפירוש כשנבנה בית המקדש והיה מתפלל על ישראל ואמר (מ"א ח, מו) כי יחטאו לך כי אין אדם אשר לא יחטא ואנפת בם ונתתם לפני אויב ושבום שוביהם אל ארץ האויב רחוקה או קרובה, והשיבו אל לבם בארץ אשר נשבו שם ושבו והתחננו אליך וכו', והתפללו אליך דרך ארצם אשר נתת לאבותם העיר אשר בחרת והבית אשר בנית לשמך, ושמעת השמים מכון שבתך את תפילתם ואת תחנתם ועשית משפטם וכו'. ועתה דע וראה איך גלה שלמה המלך עליו השלום שאין תפילת חוץ לארץ עולה למעלה באותו המקום שמתפללים עד שהיא עולה לארץ ישראל ומשם לירושלים ומשם לבית המקדש, ואז היא עולה למעלה. ולפיכך כל ישראל שהם בגלות הם בסביבות ירושלים בארבע כנפות הארץ וירושלים עומדת באמצע, לפיכך כל אותם שהם בגלות לצד מזרח יתפללו לצד מערב נגד ירושלים, וכן אותם שהם בצפון יהפכו פניהם לדרום, נמצאו כל ישראל שהם מתפללים בארץ גלותם משלחים תפילותיהם לירושלים ולבית המקדש, ומשם התפילות עולות לפני ה' יתברך. ועתה יש לנו להודיעך מה בין תפילת חוצה לארץ לתפילת ארץ ישראל, דע כי תפילת ארץ ישראל דומה למי שהוא צריך לדבר עם המלך וביתו קרוב למלך ואין שטן ואין פגע רע ולא משחית בדרך, ותפילת חוץ לארץ דומה למי שצריך לדבר עם המלך וביתו רחוק מאד מן המלך, ויש בדרך כמה ליסטים וכמה פגעים רעים וכמה חיות רעות. עתה ראה כמה אדם צריך ליזהר כדי שימלט מנזק הדרך, ואחר הטורח והשמירה יתכווין שתהא תפילתו ראויה להתקבל כמו שאמרנו. ועל דרך זה דע כי כמה מעכבין ומקטרגין יש לתפילות ישראל כשהן הולכות לירושלים על ידי הכחות הטומאות של אומות העולם, ולפיכך יש לך להתבונן כמה אנו חייבים לטהר עצמינו ולהתכוין בתפילותינו בהיותינו מתפללים בחוצה לארץ כדי שנהיה ראוים להתקבל לפני ה' יתברך. העתקתי כל דבריו מפני כמה מילי מעלייתא הנשמעות ממנו, ולעניינינו נראה ממה שכתב ואפילו בארץ ישראל כתיב כי אם עונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלקיכם, וכל זה בארץ כל שכן בחוצה לארץ, משמע לכאורה בדבריו דאף תפילת רבים לפעמים אינה נשמעת אפילו בארץ ישראל, והא דהן אל כביר לא ימאס זהו דווקא בזמן שבית המקדש קיים, כך נראה לכאורה מדעתו, אבל אינו מוכרח דקאי אתפילת רבים. וראיתי בספר אחד נקרא בית אלהים הקשה קושיא זו ותירצה בכמה פנים, ואשר ביררתי לי מתוך דבריו הוא זה, אמת תפילת רבים נשמעת, אבל אין הענין שיעשה הקדוש ברוך הוא כל בקשתם ממש, רק עושה מדוגמת הבקשה, וממנה כי בכל יום ויום יש גאולה, דהיינו כשבה אחת בין ע' זאבים אי אפשר לה להתקיים וכל יום ויום עומדים עלינו לכלותינו והקדוש ברוך הוא מצילנו. אמנם לי נראה שורש הענין הוא כך, התפילה שהיא העבודה שבלב היא מצות עשה מן התורה כמו כל שאר מצות עשה, וענין שמיעת התפילה היא שהקדוש ברוך הוא בוחר בהתפלה והמלאך קושרה ועושה כתר להקדוש ברוך הוא, אבל אין מוכרח שיקיים ויעשה להמתפלל מה שמבקש, רק הקב"ה קיבל המצות עשה שקיים כמו שמקבל הקדוש ברוך הוא כל מצות עשה שאדם עושה, דהיינו ציצית ותפילין ומזוזה וד' מינים וכיוצא בהם, אף על פי שאינו שולח ברכה בעבור זה, מכל מקום המצוה רשומה למעלה והשכר שמור, כן הוא בתפילות הכשירות, הם עולות למעלה להיותן כתר ועטרה, אבל למלאות הבקשה לפעמים עושה הקדוש ברוך הוא בקשתו ולפעמים לא, יתברך הוא היודע וצדיק בכל דרכיו. אבל תפילה פסולה בר מינן נדחית לגמרי היה כלא היה, ומי יתן החרש יחריש ולא יענש על לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא. ותפילת רבים היא העולה למעלה. ובברכות פרק אין עומדים (ברכות דף ל"ב) אמר רבי אלעזר מיום שחרב בית המקדש ננעלו שערי תפילה, שנאמר גם כי אזעק ואשוע סתם תפילתי, ואף על פי ששערי תפילה ננעלו שערי דמעה לא ננעלו, שנאמר שמעה תפילתי ה' ושועתי האזינה ואל דמעתי אל תחרש. פירש רש"י אל תחרש מדלא כתיב את דמעתי תראה, שמע מינה נראית היא לפניו, ואין צריך להתפלל אלא שתתקבל לפניו, עכ"ל. וכן כתבו התוספות וזה לשונם אל דמעתי אל תחרש, פרש"י דדייק מדיוקא מדלא קאמר ודמעתי תראה שמע מינה שהיא נראת בכל פעם ואין להתפלל רק שתתקבל, עכ"ל. וצריך להבין מהו ענין הראיה אם לא מקובלת, אלא הוא כמה שכתבתי שאם היא תפילה כשרה הקדוש ברוך הוא רואה אותה, כלומר נחשבת לקיום מצות עשה ולא מעלים הקדוש ברוך הוא עיניו ממנה, אבל סכות בענן שלא לקיים בקשת המתפלל, ומכל מקום שמורה לקבל שכרה לעתיד ככל קיום המצות וכן הוא תמיד תפילת רבים.^הגה"הבענין אקדומי וחשוכי שאמר היינו דאהני להו, קשה מה תירץ, הלא הפסוק אמר על האדמה דמשמע בארץ דוקא. דבר זה מתורץ על דרך מה שארז"ל (מגילה כט, א) עתידים שיקבעו בתי כנסיות שבחוץ לארץ בארץ ישראל כו', נמצא שהעומד בבית הכנסת כעומד בארץ ישראל. ועל ענין אריכת חיים מהשכמת והערבת בית הכנסת רומז הפסוק (תהלים כג, ו) אך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי ושבתי בבית ה' לאורך ימים, דוד המלך ע"ה לא התפלל רק על ידי שירדפוהו כל ימי חייו טוב וחסד, אבל על אריכת ימי חייו לא בקש, וזהו לשון אך שאמר, כי אך מיעוט, כלומר רק זה אני מבקש, ולבאר למה באמת אינו מבקש על אריכת חייו, על זה אמר ושבתי בבית ה' כל ימי חיי, כלומר כי בזה אני בטוח כי שבתי בבית ה' בבתי כנסיות ואז ירבו ימי ויאריכו.
ובענין אקדומי ואחשוכי פירש רש"י שחרית וערבית. ובמנורת המאור דף ל"ו משמע שהוא מפרש אקדומי וחשוכי נכנס ראשון ויוצא אחרון, שכן הביא על זה המאמר וזה לשונו ובקדימה זאת היו מתפארים כו' אדם בבית המדרש ויצאתי כו'. וכתב הגאון מהר"ר שלמה אפרים זלה"ה סיוע לפירוש מנורת המאור וזה לשונו ולזה יש סמך מן הפסוק שאמר פעם לשקוד ופעם לשמור לשון המתנה, מלשון (בראשית לז, יא) ואביו שמר את הדבר, והוא הפכו של לשקוד, שענינו השקידה והמהירות. ואמר דלתותי ופעם פתחי, לפי שמתחילה מדבר במשכים ורוצה להיות ראשון בבית הכנסת, והוא ודאי צריך לשקוד למהר פן יקדימנו אחר, ובבואו עדיין הוא מוצא הדלת סגורה, כי דלת היינו שם הדף הסוגר, על כן אמר לשקוד על דלתותי יום יום כשיאיר היום, ואחר כך אמר כנגד הרוצה להיות אחרון בבית הכנסת שצריך להמתין עד שיצאו כולם, וכל זמן שעודנו שם וודאי הדלת פתוחה, על כן אמר לשמור מזוזות פתחי, כי פתח שם הפתיחה, עכ"ל.
וזה לשון רבינו יונה שם ואומרים הגאונים שאפילו כשאין האדם הולך לבית הכנסת יש לו לשער להתפלל בשעה שמתפללים הקהל, ועוד אמרו שאפילו כשאין הצבור מתפללים יש לו לאדם להתפלל בבית הכנסת מפני שהוא קבוע ומיוחד לתפילת צבור, עכ"ל. ויש להקשות בדין הראשון להתפלל בשעה שהציבור מתפללים, למה אמרו בשם הגאונים, הלא זה בעצמו הוא דברי התלמוד שלפנינו, דאמר ליה רבי יצחק לימא מר לשליח ציבור דליתי ולודעי בעדנא דמצלי צבורא וכו'. ונראה דהגאונים חדשו דין במי שהוא בעיר שאין שם בית הכנסת דישער אדם בשכלו השעה שמתפללים בבתי כנסיות, דמדברי רבי יצחק לא יש לנו ללמוד רק כשהוא בעיר ששם בית הכנסת שיבא הש"ץ ויודיענו, כי אז ודאי יוכל להתפלל בשוה עם הציבור, אבל לשער באומדנא זה חדשו הגאונים, וכן משמע לשון הגאונים שאמרו יש לו לאדם לשער כו', הרי מבואר הנ"ל החיוב הגדול להתפלל בציבור באם אפשר. וגרסינן בפסחים (מו, א) לתפילה ד' מילין, והני מילי לפניו, אבל לאחריו עד מיל חוזר טפי לא. ופירש רש"י לתפילה להתפלל בעשרה, שאם הוא הולך בדרך והגיע לעיר ורוצה ללון בה, אם לפניו עד ארבע מילין מקום שמתפללים בעשרה צריך לילך שם, לאחריו צריך לחזור עד מיל כדי להתפלל בעשרה. אף על פי שיש פירושים אחרים שמפרשים בענין נטילת ידים שצריך לילך לפניו ד' מילין כדי שיהיה לו מים ליטול ידיו לתפילה, ולאחריו מיל, פירוש רש"י עיקר. הרי שצריך לטרוח ולילך אפילו לאחוריו מיל כדי להתפלל בעשרה, ומה יענה מי שהוא בעיר סמוך לבית הכנסת ואין הולך לשם, טוב לו שלא נברא, והנזהר בגודל אזהרה יזכה לאורה.
על החוט המשולש הנ"ל הדיבור והכונה והציבור, רומז בפרק אין עומדין (ברכות דף ל"א), תנו רבנן אין עומדין להתפלל לא מתוך דין ולא מתוך דבר הלכה אלא מתוך הלכה פסוקה. והיכי דמי הלכה פסוקה, אמר אביי כי הא דר' זירא, דאמר רבי זירא בנות ישראל החמירו על עצמן שאפילו רואות טיפת דם כחרדל יושבת עליה ז' נקיים. רבא אמר כי הא דרב הושעיא, דאמר רב הושעיא מערים אדם על תבואתו ומכניסה במוץ שלה כדי שתהא בהמתו אוכלת ופטורה מן המעשר. ואי בעית אימא כי הא דרב הונא, דאמר רב הונא אמר רבי זירא המקיז דם בבהמת קדשים אסור בהנאה ומועלין בו, עד כאן. קשה מה מקשה היכי דמי הלכה פסוקה, הלא יש הלכות פסוקות רבבי רבבות ממשניות וברייתות אשר אין בהם מחלוקות, כל פרק איזהו מקומן הוא הלכות פסוקות, או מה בינייהו בין הנך תלתי תרצנים. ונראה בעיני דבוחר בהלכה פסוקה שיקח ממנה רושם בשכלו לענין התפילה, ויהיו אלו הג' עניינים עושים רושם לג' הנ"ל, ממאמר דרבי זירא שאומר לישב ז' נקיים על טפת דם כחרדל, והוא שוה לרואה ספל מלא דם, מזה יתרשם בשכלו הזהירות שידבר בשפה ברורה ולא ישנה אפילו נקודה אחת, כי אפילו בשינוי נקודה אחת יכול להחריב העולם, כמו בהרבות דברים דיבור רע, כמו אשה בנידתה שנקודה כחרדל שוה לספל מלא. ממאמר דרבי הושעיא ילמוד הכוונה, כתבתי למעלה שהכונה בתרין אנפין, יכוון על ביאור התיבות הנגלה מהם, גם הנסתר מהם סוד ידיעות שמותיו ואצילותם ואחדותם, הניחא למאן דאפשר דזכה לידיעה זו, אבל לאו כל מוחא ומוחא סביל דא, העני בדעת מה יעשה, על זה יתבאר לו תקנה, וענין התקנה היא כך, יכוון בלבו כפי כח ידיעתו ויחשוב שלא נעלם ממנו שיש עוד פנימים עניינים ויהיה לבו לשמים בתחינה ובקשה שיהיה לרצון אמרי פיו והגיון לבו, והקדוש ברוך הוא יקבל הגיון לבו כאלו היה לפני ולפנים, ומאחר שעושה בכל כחו מה שאפשר לו, אז מעלה עליו הקב"ה כאלו היה כן. וכמה שכתב הריב"ש בתשובה בסימן קמ"ז להתפלל סתם להשם יתברך בכוונה, והוא ידע באיזה דרך ישלים המבוקש, כמאמר הכתוב (תהלים לז, ה) גול על ה' דרכך ובטח עליו והוא יעשה, עד כאן. וכבר השיגו עליו המקובלים בפרט עבודת הקודש פרק י"ב מחלק העבודה, אמנם אני מביא דברי הריב"ש לנגד בני אדם שאין להם חלק בבינה מה יחשבו בכוונה שלהם. וזה נלמד ממערים על התבואה ומכניסה במוץ, הזוהר כתב חטה רומז על התורה, וכן חטה בגימטריא כ"ב נגד כ"ב אותיות התורה, והחטה היא פנימיי רומז לפנימיות, והמוץ הוא החיצוני הנגלה, ועל ידי המוץ אוכלת הבהמה גם החטה הפנימית ופטורה מהמעשר. כן זה שנמשל לבהמה מחמת חסרון ידיעתו בהסודות, מכל מקום על ידי כונתו הנגלה אז מצרף לו הקדוש ברוך הוא כאלו ידע גם הפנימי שהוא סוד המעשר סוד עשרה שמותיו שהם עשרה הספירות סוד אחדותו יתברך, אבל מאן דזכה לידע ולא התבונן אז אשמו בראשו. על ענין להתפלל בציבור, יתבונן האדם מה רב טוב אשר עושה בזה לכל עדת ישראל נוסף על שמקדש את שמו יתברך הוא רב טוב לישראל, והוא זה גורם התעוררות הגאולה, כדאיתא בפרק קמא דברכות (ג, א) בשעה שישראל נכנסים לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ועונים אמן יהא שמיה רבא מברך, הקדוש ברוך הוא מנענע ראשו ואומר אשרי המלך שמקלסים אותו בביתו כך, ומה לו לאב שהגלה את בניו, ואוי להם לבנים שגלו מעל שלחן אביהם, עד כאן. ועל זה ינקום ה' נקמת דם עבדיו השפוך כמו שכתוב הרנינו גוים עמו כי דם עבדיו יקום ונקם ישיב לצריו, וכתיב קודש ישראל לה' כל אוכליו יאשמו, והאומות מועלין בקודש ועתידים לשלם כדין מועל בהקדש, כדכתיב (שה"ש ח, יב) האלף לך שלמה ומאתים לנוטרים את פריו, פירש רש"י אלף הכסף שגבינו מהם הכל נחזור לך ונשלם על קודש ישראל לה' ראשית תבואתו קרן וחומש חומשו של קרן, ומאתים הם חומשו של אלף, עכ"ל. וזה רומז במקיז דם בבהמת קדשים מועלים בו, כי עתה בגלות אנחנו כבהמות קדשים נחשב כצאן לטבחה, וינקום הקב"ה הדם וגם הכסף וחומשו יושב, זהו הכפל שהוא אסור בהנאה ומועלים בו, הרי שג' אלה הלכות פסוקות מולידות התעוררות לג' עניינים הנ"ל שרשי התפלה.:

ולכן לו בכח יגבר איש לבקש שלום הבית, ויעשיר איש כי ירבה כבוד ביתו. וכל שכן וקל וחמר שלא להחזיק במחלקת נגד הרבים, אף אם יראה לו שעוברים עליו את הדרך ועושים לו נגד הדין, הדין עם הרבים, כי הן אל כביר לא ימאס (איוב ח כ), ואם לכל העברות צריך לעשות גדר לגדר ומשמרת למשמרת, על אחת כמה וכמה לענין המחלקת לפי חמר שבו. וכשם שנאמר (תהלים לד טו) בקש שלום ורדפהו, כל קבל דנא הרחק מן המחלקת, וברח לך ממנו כבורח מן האש, כי אש היא עד אבדון תאכל:

רבים - אמרו רבותינו זכרונם לברכה (תו''כ ויקרא כו ח): אינו דומה רבים העושים את המצות למועטים העושים את המצות, כי היא תתעלה, אם מצד שהן אל כביר לא ימאס (איוב ח כ), ואף אם יש בהם חוטאים, ויש שעושים את המצוה שלא בדחילו ורחימו ושלא כתקונה, עולה היא למעלה לרצון ולנחת רוח לפני אבינו שבשמים, ואם מצד כי ברב עם הדרת מלך, וכמה מעלות טובות לתורה דרבים ותפלה ברבים וכל מצוה הנעשית ברבים. הנה כי כן ראוי לכל אדם להתחבר עם יראי השם וחושבי שמו ולקים מאמר דוד המלך עליו השלום שאמר (תהלים קיט סג) חבר אני לכל אשר יראוך, ובלבד שלא תצא תקלה באותה חבורה ולא יהא מצוה בעברה, כגון אם באים לידי מחלקת או דבורים אסורים וכדומה, אז בד קדש ילבש, אבל אם יוכל לזכות את הרבים שיעשו מצוה כתקונה, מה טוב ומה נעים: