Musar על איוב לו:13
שערי תשובה
הדרך הא' כאשר תמצאנה את האיש צרות. ישיב אל לבו ויאמר אין זה כי אם דרכיו ומעלליו אשר עשו אלה לו. וחטאיו עוללו לנפשו. וישוב אל ה' וירחמהו. כענין שנאמר (דברים ל״א:י״ז) ומצאוהו רעות רבות וצרות ואמר ביום ההוא הלא על כי אין אלהי בקרבי מצאוני הרעות האלה. ותראה במנהג בשר ודם כי יחטא לאיש. ובעת צרתו יתחרט ויכנע אליו מפני שהוא צריך לעזרתו. תהיה החרטה הזאת גרועה בעיני חבירו כענין שאמר יפתח (שופטים י״א:ז׳) ומדוע באתם אלי עתה כאשר צר לכם. ומחסדי השי"ת שהוא מקבל התשובה מתוך הצרה ותהי לרצון לפניו. ויאהב נדבה את החוטא בשובו עדיו ביום תוכחה ומקרב צרה שנאמר (הושע י״ד:ב׳-ג׳) שובה ישראל עד ה' אלהיך כי כשלת בעונך קחו עמכם דברים וגו' ארפא משובתם אוהבם נדבה. ונאמר (משלי ג׳:י״ב) כי את אשר יאהב ה' יוכיח וכאב את בן ירצה. ואם לא ישוב האיש מדרכו הרעה ביום רעה והוכח במכאוב ולא שב עד המוכיחו יגדל עונו ויכפל ענשו. הלא תראה אם המלך מיסר מי את אשר חטא לו ולא יוסר יקשה מוסרו ויכביד עולו מאד. וכתוב (ויקרא כ״ו:י״ח) ואם עד אלה לא תשמעו לי ויספתי ליסרה אתכם ונאמר (איוב ל״ו:י״ג) וחנפי לב ישימו אף לא ישועו כי אסרם. ואם לא ידע ולא יתבונן כי התלאות מצאוהו מפני חטאיו אך יאמר כאשר אמרו הפלשתים (שמואל א ו׳:ט׳) כי לא ידו נגעה בנו מקרה הוא היה לנו. בזאת יהי' קצף עליו לפני ה' ויגדל עון הכת הזאת מחטאת הכת הראשונה. על כן כתוב בראשון על הכת הראשונה ויספתי ליסרה אתכם. וכתוב אחרי כן על הכת האחרת הנזכרת (ויקרא כ״ו:כ״א) ואם תלכו עמי קרי ולא תאבו לשמוע לי וגו' כי כל כת האחרונה בפ' קשה מן הראשונה. ואח"כ כתוב (שם) ואם באלה לא תוסרו לי והלכתם עמי בקרי והלכתי אף אני עמכם בקרי ואחרי כן כתוב (שם) ואם בזאת לא תשמעו לי והלכתם עמי בקרי והלכתי עמכם בחמת קרי. ופירושו - והלכתם עמי בקרי כי תאמרו מקרה הוא היה לנו. ואם אין האיש מכיר מעבדיו ואיננו יודע כי יש בידו עון אשר חטא. עליו לפשפש במעשיו ולחפש דרכיו כענין שנאמר (איכה ג׳:מ׳) נחפשה דרכינו ונחקורה. ואם העלם יעלים עיניו ונואלו ונשאו רעיוניו (מלשון הכתוב (ישעיהו י״ט:י״ג) נואלו שרי צוען ונשאו שרי נוף). ולא חפרו דרכיו. ולא ידע מעשה ידיו ואשר עשו אצבעותיו ויאמר לא חטאתי. חטאתו כבדה מאד כמו שנאמר (ירמיהו ב׳:ל״ה) הנני נשפט אותך על אמרך לא חטאתי. ונאמר (ישעיהו מ״ב:כ״ה) ותלהטהו מסביב ולא ידע ותבער בו ולא ישים על לב ונאמר (משלי י״ט:ג׳) אולת אדם תסלף דרכו ועל ה' יזעף לבו:
Ask RabbiBookmarkShareCopy
מנורת המאור
לפיכך צריך אדם, כשיראה שתחול נקמת הב"ה על הרשעים, לפשפש במעשיו ולעשות תשובה מיד, טרם ילכד גם הוא בפח רשעו ויפול במוקש חטאו. ויקח מוסר מן הבחונים ומן המיוסרין, ויתעורר משנת סכלותו, ויקיץ מתרדמת אולתו, בעוד יש בידו יכולת לחזור. ואל יבטיחנו יצרו שיש בשאול מנוס לו, שנא' (איוב לד, כב) אין חשך ואין צלמות להסתר שם פועלי און. ואם ימות קודם שעשה תשובה, הב"ה משלם לו כמעשיו, שנא' (ירמיהו יז, י) אני ה' חוקר לב בוחן כליות לתת לאיש כדרכו כפרי מעלליו, וכתי' (משלי כד, יב) כי תאמר הן לא ידענו זה הלא תוכן לבות הוא יבין ונוצר נפשך הוא ידע והשיב לאדם כפעלו, וכתי' (קהלת יב, יד) כי את כל מעשה האלהים יביא במשפט על כל נעלם אם טוב ואם רע. ושנינו במסכתא אבות (משנה אבות ג, טז) הכל נתון בערבון ומצודה פרושה על כל החיים. פי' שהב"ה הפקיד המות על כל הבריות, וכאלו פרש עליהם מצודה שאין ממנה מברח ולא מפלט, כדגים הנאחזים במצודה וכעופות הנתונות במסגר, שבעליהן נוטלן בכל עת שירצה. והחנות פתוחה, הוא העולם הזה, שהוא כמו חנות פתוחה, ובה מיני מאכלין ומיני משקין וכל מעדנים, וכל הרוצה ליטול בחוב בא ונוטל ויאכל ויתעדן, אבל יהי יודע שסופו לפרוע חובו, וכל המעדנים שאכל ומתקו לחכו מרה תהיה באחרונה, ועל זה אמ' שלמה ברמיזה אכול דבש הרבות לא טוב. והחנוני מקיף, זה הב"ה, שהוא צופה ומביט כל עלילות בני אדם ורואה כל מעשיהם, שנא' (זכריה ד, י) עיני ה' משוטטות בכל הארץ. והפנקס פתוחה, כחנוני הזה שהוא כותב על פנקסו כל מה שנוטלין ממנו, ואח"כ תובע ממונו מכל אחד ואחד. וכך הב"ה גלוי וידוע לפניו כל מעשה האדם ופקודתו ועלילותיו בעולם הזה, וכאלו כתו' לפניו, שנא' (איוב לז, ז) ביד כל אדם יחתום לדעת כל אנשי מעשהו, ותנן וכל מעשיך בספר נכתבין, ותובע הקב"ה מיד האדם כל זמן שירצה. והגבאין מחזירין בכל יום ונפרעין מן האדם, לדעתו ושלא לדעתו, אלו הן הייסורין הבאין על האדם בכל יום ויום מעט מעט, והחוטאים חושבין שהוא דרך מקרה, ולפיכך עונשם קשה. והב"ה מוסיף עליהם עונש על עונשם, שנא' (ויקרא כו, כג) ואם באלה לא תוסרו לי והלכתם עמי בקרי, והלכתי אף אני עמכם בחמת קרי, ויספתי ליסרה אתכם שבע כחטאתיכם. ובשביל שהן חושבין שהמכות הבאין עליהם הם על דרך מקרה, אינן עושין תשובה ואינן מתפללין לפני הב"ה להסיר מעליהם את הפורעניות, שנא' (ישעיהו ט, יב) והעם לא שב עד המכהו ואת ה' צבאות לא דרשו, וכתי' (איוב לו, יג) וחנפי לב ישימו אף לא ישועו כי אסרם. אבל המשכילים יבינו מיד, וירגישו שבשביל חטאתם באו עליהם ייסורין, להזכירם לעשות תפילה, וידעו כי הייסורין הבאין עליהם שהן להן לרפואה מחולי פשעם. כמו הרופא האומן כשיראה לחולה שגבר עליו חוליו וגבר עליו הדם, יקיז לחולה ויוציא ממנו מעט דם, אולי יקל תוקף הדם שבקרבו ויבריא. כך הב"ה כשיראה רוב עונות האדם, ימעט אותן מעט מעט בייסורין, שהחוטא דומה לחולה, כמו שאמרתי למעלה, שנא' (תהלים מא, ה) אני אמרתי ה' חנני רפאה נפשי כי חטאתי לך, וכתי' (ישעיהו לג, כד) ובל יאמר שכן חליתי העם היושב בה נשוא עון, וכתי' (הושע יד, ה) ארפא משובתם אוהבם נדבה כי שב אפי ממנו. ובענין הודוי על העונות אמ' דוד ע"ה לך לבדך חטאתי והרע בעיניך עשיתי וגו'. פי' אמר דוד לפני הב"ה, רבונו של עולם, אתה אמרת שובו אלי ואשובה אליכם, הריני שב לפניך ומתודה על עונותי, מחול וסלח לי, למען תצדק בדברך שאתה אל רחום וחנון. משל לרופא שראה את המכה, ואמר לחולה, כמה מכה זו גדולה, אמ' לו החולה, בזאת יודע כח חכמת רפואתך. והמכה לצדיק הוא על דרך רפואה, ולהטותו מן הדרך הרעה אל הדרך הישרה, כעגל שיכניסוהו לחרוש תחלה ומכין אותו בשבט לכוין תלמיו, שנא' (ירמיהו לא, יז) שמע שמעתי אפרים מתנודד יסרתני ואוסר כעגל לא למד וגו'. והדין דין אמת, שהב"ה שופט את בריותיו בצדק, שנא' (תהלים יט, י) משפטי ה' אמת צדקו יחדו. והכל מתוקן לסעודה, שכל ישראל הם מוכנין לחיי העולם הבא אם עושין תשובה, דכתי' (ישעיהו נז, טז) כי לא לעולם אריב ולא לנצח אקצוף כי רוח מלפני יעטוף ונשמות אני עשיתי. פי' הנשמות הם מעשי ידי, ולפיכך אני מלמד עליהם זכות. לפי שהיא מן העליונים. ואע"פ שהנשמה והגוף הם מעשה ידיו, אפי' הכי הב"ה חומל על הנפש יותר, מפני שהיא גזורה מתחת כסא כבודו. ולפיכך מביא ייסורין על גוף האדם בעולם הזה, אולי תזכה הנשמה. וכתב ר' יונה ז"ל והמשל בזה, כי המלך יחמול על חניכיו ילידי ביתו הקרובים אליו, והם מאצילי הארץ הנכבדים, ויחמול עליהם יותר ממה שהוא חומל על הרחוקים ועל הפחותים.
Ask RabbiBookmarkShareCopy
אורחות צדיקים
אמר רבי שמעון בן חלפתא: מיום שגברה אגרופה של חנופה, נתעוותו הדינים ונתקלקלו המעשים, ואין אדם יכול לומר לחברו "מעשי גדולים ממעשיך". אמר רבי אלעזר: כל אדם שיש בו חנופה מביא חרון אף לעולם, שנאמר (איוב לו יג): "וחנפי לב ישימו אף". ולא עוד אלא שאין תפילתו נשמעת, שנאמר (שם): "לא ישועו כי אסרם". ואפילו עוברים שבמעי אמן מקללים אותו, והוא נופל בגיהנם. וכל המחניף לרשע – נופל בידו. ואם אינו נופל בידו – נופל ביד בנו. ואם אינו נופל ביד בנו – נופל ביד בן בנו (סוטה מא ב). כל עדה שיש בה חנופה מאוסה כנידה, שנאמר (איוב טו לד): "כי עדת חנף גלמוד". ולבסוף גולה (סוטה מב א).
Ask RabbiBookmarkShareCopy