Musar על איוב לו:19

גדולה תפלה ותשובה לפני הב"ה, ויפה כחו של מתפלל שלא מתוך צרה, שכל הנביאים הראשונים עד שלא תבא צרה היו מתפללין, דכתיב (איוב לו, יט) היערוך שועך לא בצר וכל מאמצי כח. וגרסינן במ' סנהדרין בפרק נגמר הדין. א"ר אלעזר לעולם יקדים אדם תפלה לצרה, שאלמלא לא הקדים אברהם אבינו ע"ה תפלה בין בית אל ובין העי לא נשתייר משונאיהם של ישראל שריד ופליט. ר' שמעון בן לקיש אומר, מאי היערוך שועך לא בצר וכל מאמצי כח, המאמץ עצמו בתפלה מלמטה אין לו צרים מלמעלה. ר' יוחנן אומר לעולם יבקש אדם רחמים שיהיו הכל מאמצין כחו ואל יהיו צרים מלמעלה. אבל מי שהוא יושב ושותק בעת הטובה ובעת הצרה מתפלל, הרי זה אינו מתפלל לרצות להב"ה אלא מתכוין להנאת עצמו, ועל זה וכיוצא בו הב"ה אומר, כי פנו אלי עורף ולא פנים ובעת רעתם יאמרו קומה והושיענו. וזהו דרכן של רשעים, כדגרסינן בב"ר וירא פרעה כי חדל המטר והברד והקולות ויוסף לחטוא ויכבד לבו הוא ועבדיו. כך הם הרשעים כל זמן שהם בצרה מכניעין את עצמן, עברה הצרה חזרו לקלקולן. נבוכדנאצר הרשע כשהיה בצרה אמ' כען אנא נבוכדנאצר משבח ומרומם ומהדר למלך שמיא. אמ' רב ברכיה בשם ר' חלבו בשם ר' שמואל בר נחמני, אילולי שהב"ה יודע את המחשבות ואת הלבבות היה עונה לרשעים. שכשם שקלס נבוכדנאצר הרשע כך קלס דוד ע"ה, וידע הב"ה מחשבות נבוכדנאצר הרשע מחשבתו הרעה וטרף תפלתו בפניו, וידע מחשבת דוד הטובה וקבל תפלתו. נבוכדנאצר אמ' משבח, דוד אומר שבחי ירושלם את ה'. נבוכדנאצר אמר ומרומם, דוד אמר ארוממך אלהי המלך. נבוכדנאצר אמר ומהדר ודוד אמ' הוד והדר לבשת. וכיון שראה נבוכדנאצר הרשע את עצמו בגדולה התחיל להתגאות, שנא' (דניאל ד, כז) ענה נבוכדנאצר ואמר הלא דא היא בבל רבתא די אנה בניתה לבית מלכו וגו'. אמ' לו הב"ה רשע עדין את מתגאה הריני מוסר אותך למחבלין, שנא' (דניאל ד, כח) עוד מלתא בפום מלכא קל מן שמיא נפל לך אמרין נבוכדנאצר מלכא מלכותא עדת מינך. וכן הוא אומר וירא פרעה כי חדל המטר והברד ויוסף לחטא. אומות העולם ויוסף לחטוא, אבל ישראל תם עונך בת ציון לא יוסיף להגלותך.

ישעיה הנביא אמר (ישעיה נ"ה ו) דרשו ה' בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב וכו' ואל אלהינו כי ירבה לסלוח ודרשו במדרש והובא בילקוט (ישעיה רמז תפ"א) זהו עשירית איפה שוותר הקב"ה משלו ולהבין נראה כי רבים חשבו כשהאדם בתכלית הצרה ומצוקה עד שלבו בל עמו ודעתו בלתי מיושבת עליו שפטור מתפלה כי מה יתפלל הלא עיקר תפלה עבודה בלב וזה אי אפשר לו וסמכו עצמם אמקרא (איוב ל"ו י"ט) היערוך שועך לא בצר אבל באמת לא זאת עצה היעוצה ואדרבה כשאדם צועק לה' מתוך צרה ה' שומע בקולו ביותר כמאמר דוד (תהלים קי"ח ה) מן המיצר קראתי ואמר (שם ס"ו ב) ברוך ה' אשר לא הסיר תפלתי וחסדו מאתי ודרשו (ברכות ה) שיסורין של אהבה הן שאין בהן בטול תפלה וטעם הדבר כי אז קרוב ה' לו כי קרוב ה' לנשברי לב א"כ יותר מקובלת תפלתו אבל עדיין קשה הא עיקר תפלה כוונת לבב וזה שאין דעתו מיושבת תפלה זו מה פעלה אבל הענין דע כי האדם היותו מורכב מחומר ורוחני אף כל עבודה להשם צריכה להיות בשניהם כמו שאמרו (שם נד) בשני לבבכם היינו יצר טוב ויצר הרע שהיא הנפש כינוי ליצר טוב וגשם כינוי ליצר הרע וכן בתפלה ולכך אמרו (יבמות קה ע"ב) המתפלל צריך שיתן לבו למעלה שהוא משכן הנפש והרוח שתהיה כוונתו לה' ועיניו שהם תאוות הגשם כדכתיב (במדבר טו לט) ולא תתורו אחרי לבבכם למטה לבטל התאוה בשומו ללב עפר המבטל תאוות ומעפר בא ולעפר ישוב ויש להבין במה שנאמר לעיל במדרש זהו עשירית איפה שויתר הקב"ה משלו והוא כי נודע מ"ש המפרשים בקרבנות קין והבל ששעה ה' לקרבן הבל ולא לקין הוא כי הקרבן הוא תמורת אדם וצריך ג"כ להיות מורכב מרוח חיים וגשם לכך תוכשר בהמה אשר נפש רוח חיים בקרבה ולכך שעה ה' להבל היותו מצאן אבל קין שהביא צמחים שהוא רק חומר וגשם מבלי חלק רוחני א"כ אין זה תמורת אדם היותו מורכב מרוחני ג"כ ויש כאן מהשאלות א"כ קרבן מנחה עשירית איפה איך תוכשר לקרבן הלא זה כמו קרבן קין אבל התשובה היא כי חלק רוחני לה' דכתיב (תהלים קט"ו טז) השמים שמים לה' ואב ואם נותנים הגשם וה' נותן הרוח וא"כ עני זה שאין לו להקריב וה' לרוב חמלתו חומל עליו ומוחל על חלק שלו שהוא חלק רוחני ודי שמביא חלק גשמי שהוא קמח ומלח דומם וצומח וחלק רוחני ה' מוותר לו ולכך בעני יוכשר עשירית איפה לקרבן כי אין לו יותר וזהו מאמר המדרש ואל אלהינו כי ירבה לסלוח כי מרבה מחילה למאוד ואמר זה עשירית איפה שאין בו חלק רוחני כלל ואין נאות כלל לקרבן מ"מ ברוב חמלתו מרבה מחילה ומוותר שלו וזהו אמרו זהו עשירית איפה שוויתר משלו ומחל על חלק גבוה ובזה תובן תשובת שאלה הנ"ל ג"כ כיון דכונת הלב לשמים הוא חלק רוחני אשר בקרבו וזהו חלק ה' הקב"ה ברוב רחמיו בראותו כי הוא במצוקה ואי אפשר לכוון דעתו מוחל על חלקו כמו בעשירית איפה ודי שיתפלל מתוך צרה אשר בודאי תאות וכחות הגוף לרוע בטלים לרוב צערו וחלק הגשם מתפלל ואף אם אין כוונתו שלימה ה' יסלח לו וזהו מאמר ישעיה הנ"ל דרשו ה' בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב והיינו מתוך צרה וצוקה שהלב נשבר שאז קרוב ה' לנשברי לב אז תתפללו להשם וקראו להשם כי אז קרוב אליכם ולא תמתינו עד עת הרוחה שאז אין קרוב לכם כעת הזאת ולבל תאמר מה תועיל התפלה כי אי אפשר להתפלל בכוונה כראוי ע"ז אמר זוהיא טענת יצר הרע לבטל מתפלה ואמר יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו כי אם ישוב אל ה' בתפלה וקאמר הטעם ואל אלהינו כי ירבה לסלוח כי מוותר משלו לעני מי שאין ידו מגעת על חלק רוחני אפס להרבות סליחה ואף הוא כמוהו כי לא יקפיד ה' על תפלה בלי כוונה בעת צרה ולב נשבר כי ירבה לסלוח אי לזה הטעם קמתי היום י"א טבת לעורר ולומר תוכחת מוסר אף כי העם עודנו בחולשה מיום הצום שהיה אתמול כי זהו כוונתי להיותם עדיין בלב נשבר ונדכה לצרות שקרו עמנו בעו"ה יום גבר אויב וצר על עיר יפה נוף משוש כל הארץ ואין ספק שהקב"ה משתתף עמנו ביום צרה כזו אשר בצרתינו לו צר ובכל תענית צבור הקב"ה משתתף עם ישראל ולכן חשבתי לעורר היום ולומר קראו לה' אשר קרוב לנו והנה עיקר דרשתי במ"ש יעזוב רשע דרכו וכו' כי לא מחשבותי וכו' כי באמת חשבתי כי ממש חובה לדרוש בתוכחת מוסר בימי גשמים כי בימות החמה יש זמנים רשומים המעוררים אדם לתשובה ימי ספירת עומר יודעים המוני עם שימים אלו ימי דין וכן ימים אשר בעו"ה אויבינו השיבנו בין המצרים ומכ"ש מ' יום שעלה משה למרום ואצ"ל אלול וירח איתנים בימים אלו החי יתן אל לבו לשוב אל ה' אבל בחורף אין זמן רשום לשום אות ולהזכיר לאדם יראת ה' באמת אין זמן נבחר לעבודת ה' ויראתו מימי גשמים כי החום מכריע אדם לרוב עסקו והתחברות ריעות וכדומה אבל בחורף שלילות ארוכים וכאשר תגיע שעה יו"ד בלילה הנה נפרדים איש מרעהו וכל אחד בביתו ובני ביתו ישנים וראוי לכל אדם לשוב אל לבו הגיע עת שאוכל לחשוב מעשי ויוכל ללמוד כמה שעות בתורה ומעשים טובים ויראת ה' ובכל זה יכול לישן כראוי וכן באשמורת הבוקר משעה ה' עד שעה ז' יוכל אדם לעשות מה שלבו חפץ ביראת ה' ולא יקרה לו ביטול משום דבר אוי ווי המבלים זמן לילות ארוכים הללו בשינה בטילה ויושבים חבורות בדברי שחוק וליצנות בעו"ה: