Musar על אסתר 2:20

אבל קשה לדרך זה, דאמון הוא שם פדגוג, וא"כ הוה ליה למימר אומן. ויתכן דהכי קאמר, אמון לישנא דפדגוג הוא, ומשפטו כאמון כאשר היתה באמנה אתו (אסתר ב, כ) ותשאר הבי"ת כמו (תהלים מה, ח) משחך בשמן ששון כדפירש הראב"ע. והענין, שבעת גידולה היתה אצלו יתברך. או שיהיה אמון מענין נפעל, ופירושו שהיתה אמונה ומגודלת בחיקו יתברך. והכוונה בזה, לרמוז למעלת התורה והתיחדותה לשם יתברך שהיא אצולה מאתו, עד כאן לשונו:

אמון פדגוג אמר אמון, ולא אמר אומן, כי רמז לב' עניינים התורה הקדומה היא אמונה אצלו, אצלו ממש באמנה אתו שהיא רושם אלהות, והוא אמונת, כי היא פדגוג שהיא שורש נשמת בני עליה בסוד ישראל עלו במחשבה, ואמון ואומן כלהו אתניהו בה. ממילא מרומז בכאן סוד י' דקב"ה, וסוד י' דישראל בני עליה, שבודאי עליהם נאמר בצלם ובדמות ובדביקות נפלא, דאדם שלמטה מורה על אדם שלמעלה. והוא באמצע תורה אור הגנוז שהיא אמנה אתו ואמונת בני עליה: