Musar על אסתר 3:13

ובמדרש תהלים (שוח"ט ב) יתיצבו מלכי ארץ ורוזנים נוסדו יחד על ה' ועל משיחו וגומר. יושב בשמים ישחק וגומר (תהלים ב, ב-ד). במדרש תהלים, א"ר ברכיה בשם רבי לוי, ארורים הם הרשעים שהם מקיימין עצה על ישראל, וכל אחד ואחד אומר עצתי יפה מעצתך. עשו אמר, שוטה היה קין שהרג את הבל בחיי אביו, ולא היה יודע שאביו פרה ורבה. אני איני עושה כן, אלא (בראשית כז, מא) יקרבו ימי אבל אבי. פרעה אמר, שוטה היה עשו שאמר כן, ולא היה יודע שאחיו פרה ורבה בחיי אביו. אני איני עושה כן, אלא עד דיהון דקיקין תחות כורסייא דאמהון אנא מחינא להון, הדא הוא דכתיב (שמות א, כב) כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו. המן הרשע אמר, פרעה היה שוטה שאמר כן, ולא היה יודע שהבנות נשאות לאנשים והם פרות ורבות. אני איני עושה כן, אלא (אסתר ג, יג) להשמיד להרוג ולאבד כו'. גוג מגוג עתיד לומר, שוטים היו הראשונים שמעקיפין עצה על ישראל, ולא היו יודעים שיש להם פטרון בשמים. אני איני עושה כן, אלא בתחילה אני מזווג לפטרון, ואח"כ אני חוזר על ישראל, הדא הוא דכתיב (תהלים ב, ב) על ה' ועל משיחו. והקב"ה אומר להם, גוג מגוג לי אתם באים להזדווג, כמה נדודים יש לי לפני, וכמה רשפים וברקים ולפידים, ואני יוצא עמך במלחמה שנאמר (ישעיה מב, יג) ה' כגבור יצא כאיש מלחמות יעיר קנאה, מה כתיב שם (זכריה יד, ט) והיה ה' למלך על כל הארץ, עד כאן לשונו:

והנה כבר ידוע כל מה שאירע לאבות הוא סימן לבנים (תנחומא לך לך ט), על כן אני אומר שאלו ד' צרות רומזות לד' גליות. צרות יוסף, רומז על גלות בבל כמו שכתבתי לעיל, כי מכח חלוקת מלכות בית דוד ע"י מלכות בית יוסף בא הגרם לחורבן הארץ. צרת לבן אשר ביקש לעקור את הכל, רומז על גלות מדי כי המן הרשע בקש להשמיד ולהרוג ולאבד את כל היהודים מנער ועד זקן (אסתר ג, יג). צרת דינה שנלקחה לזנות, רומז על גלות יון שהגזירה הגדולה היתה להיות כל בתולה בתחילה נבעלת להגמון, ועל כן חנה בת חשמונאי קדשה השם ואירע הגאולה על ידה. צרות עשו, הוא כמשמעו גלות עשו הוא אדום. אח"כ אלה תולדות יעקב יהיו בשלמותם וליהודים אורה במלכות משיח: