תנ"ך ופרשנות
תנ"ך ופרשנות

Musar על אסתר 5:12

מנורת המאור

קשה גסות הרוח, שכהב"ה מבקש להעניש את הרשעים ולהכשיל אותם בפשעיהם, בתחלה מוסיף להם גדולה, כדי שיגבה לבם וישברו, שנא’ (משלי יח, יב) לפני שבר יגבה לב איש. עד שלא השפיל את בלעם הרשע, הוסיף בכבודו. שבתחלה שלח לו בלק מלך מואב מלאכים שפלים ונבזים, אמ' לו הב"ה, לא תלך עמהם. כיון ששלח לו שרים רבים ונכבדים, אמ' לו, קום לך עם האנשים. וכל כך למה, כדי שלא יאמרו הבריות אחר שמאבדן, לפיכך איבד הב"ה לפלוני שהוא הדיוט, לפיכך הוא מגדלן תחלה. כך אתה מוצא בהמן, עד שלא איבדו הב"ה הוסיף לו גדולה, ואף הוא הוסיף גבהות, שנא’ (אסתר ה, יא) ויספר להם המן את כבוד עושרו ורוב בניו ואת כל אשר גדלו המלך ואת אשר נשאו על השרים ועבדי המלך, וכתי’ (אסתר ה, יב) ויאמר המן אף לא הביאה אסתר המלכה עם המלך אל המשתה אשר עשתה כי אם אותי וגו'. ואף אסתר לכך נתכוונה לתת לו גדולה כדי שיגבה לבו וישבר, שנא’ (משלי יח, יב) לפני שבר יגבה לב איש, וכתי’ (איוב יב, כג) משגיא לגויים ויאבדם שוטח לגויים וינחם. וכל הזדים והגאים הלועגים על ישראל, והמטילין אימתן עליהם, יורדין לבאר שחת, ונוחלין גיהנם, ונידונין לשם לדורי דורים. את מוצא שהב"ה פורט כל מלכות ומלכות, ומזכיר את עונה ואת העונש שיש לה לקבל, ואינו מקפיד על כל אחת ואחת אלא שהטילו אימתן על ישראל בלבד, דכתי’ (יחזקאל לב, כז) ויתנו חתיתם בארץ החיים. חתיתם זו אימה, שנא’ (בראשית לה, ה) ויסעו ויהי חתת אלהים וגו', וכתי’ (ירמיהו ל, י) ואתה אל תירא עבדי יעקב ואל תחת ישראל וגו'. בארץ החיים זו ארץ ישראל, שנא’ (תהלים כז, יג) לולי האמנתי לראות בטוב ה' בארץ חיים. ומהו עונשן, את יורדי בור, ואין יורדי בור אלא גיהנם, שנא’ (יחזקאל לב, ל) וישכב את ערלים בבור. ואפי' אדם בביתו צריך להתנהג בענוה, ואל יטיל אימה יתירה בתוך ביתו. שהרי פילגש בגבעה, שהטיל בעלה עליה אימה יתירה והלכה לה וישבה בבית אביה, ונתגלגל הדבר ונפלו על אותו מעשה כמה אלפים וכמה רבבות מישראל וכמעט נגדע שבט בנימן. ומעשה בר' חנינא בן גמליאל, שהטיל אימה יתירה בתוך ביתו, ובקשו להאכילו אבר מן החי. ושנינו במ' שבת בפ' במה מדליקין, שלשה דברים צריך אדם לומר בתוך ביתו ערב שבת עם חשכה, עשרתן ערבתן הדליקו את הנר, ומפרש בגמ' ויאמרון בניחותא, ר"ל כדי שלא יטיל אימה יתירה בתוך ביתו.
Ask RabbiBookmarkShareCopy

שני לוחות הברית

ועוד יש בדבר ענין נעלם מצוי אצל בעלי הכשוף, שכל מעשיהם בדבר שלא נזקק לנקיבה מעולם, הבאים מכחו כל מעשיהם בעת שנזקק לנקבה, ולזה בשביל כבודו שהוא מלך נותנים לו שעיר שלא נתן חילו לאחר, והשעיר הזה היו נותנים לשר הנזכר במה שיתעסק בעוד שיכנס בן אצל אביו, ובזה היו מעבירין אותו מן המקדש, וזאת היתה עצה נפלאה כדי לכפר על ישראל והיה נהנה משלחן המלך, ולפיכך שני שעירים ולא ידע כי בנפשו הוא, כי כשישראל משלחין לו דורון זה שמח בנפשו שסעד עם המלך. וסימן (אסתר ה, יב) אף לא הביאה אסתר המלכה וגו'. וכתיב (שם ט) ויצא המן ביום ההוא שמח וטוב לב. ומיד מהפך בזכותן של ישראל, וקב"ה שומע עדותו ומכפר עליהם לכל עונותיהם של ישראל על ראשו, ומחלק אותם על עמו, דכתיב (ויקרא טז, כב) ונשא השעיר עליו את כל עונותם. (מיכה ז, יט) ותשליך במצולת ים כל חטאתם. והוא משל על כל הנמשכין ממנו והוא מצולת הים האחרון, וחושבים שהם מתנות גדולות שהעביר הקב"ה מישראל ונותנין להם, ואין יודעין בענין הגדול הזה, לפי שאין יודעים אלא הדבר המסור להם לדעת:
Ask RabbiBookmarkShareCopy

שני לוחות הברית

ועוד יש בדבר ענין נעלם מצוי אצל בעלי הכשוף, שכל מעשיהם בדבר שלא נזקק לנקיבה מעולם, הבאים מכחו כל מעשיהם בעת שנזקק לנקיבה, ולזה בשביל כבודו שהוא מלך נותנין לו שעיר שלא נתן חילו לאחר. והשעיר הזה היו נותנין לשר הנזכר במה שיתעסק בעוד שיכנס בן אצל אביו, ובזה היו מעבירין אותו מן המקדש. וזאת היתה עצה נפלאה כדי לכפר על ישראל והיה נהנה משלחן המלך ולפיכך שני שעירים, ולא ידע כי בנפשו הוא, כי כשישראל משלחין לו דורון זה שמח בנפשו שסעד עם המלך, וסימן (אסתר ה, יב) אף לא הביאה אסתר המלכה וגו', וכתיב (שם ט) ויצא המן ביום ההוא שמח וטוב לב, ומיד מהפך בזכותן של ישראל, והקב"ה שומע עדותו ומכפר עליהם, והקב"ה מטיל לכל עונותיהם של ישראל על ראשו ומחלק אותם על עמו דכתיב (ויקרא טז, כב) ונשא השעיר עליו את כל עונותם, וכתיב (מיכה ז, יט) ותשליך במצולות ים כל חטאתם, והוא מושל על כל הנמשכים ממנו והוא מצולת הים האחרון, וחושבין שהם מתנות גדולות שהעביר הקדוש ברוך הוא מישראל ונותנין להם, עד כאן לשונו. וזהו (בראשית לב, יט) מנחה היא שלוחה לאדוני:
Ask RabbiBookmarkShareCopy
פסוק קודםפרק מלאפסוק הבא