Musar על אסתר 6:1

תנן בפרק הקורא למפרע (מגילה יט, א), מהיכן קורא אדם את המגילה ויוצא בה ידי חובתו. ר' מאיר אומר כולה, ר' יהודה אומר מאיש יהודי (אסתר ב, ה). ר' יוסי אומר מאחר הדברים האלה וכו' (שם ג, א). ובגמרא (יט, א) תני רשב"י אומר מבלילה ההוא (אסתר ו, א). מאן דאמר כולה, תקפו של אחשורוש. ומאן דאמר מאיש יהודי, תקפו של מרדכי. ומאן דאמר מאחר הדברים האלה, תקפו של המן. ומאן דאמר מבלילה ההוא תקפו של נס. ויש לתמוה על התנאים דמתניתין מאי טעמייהו, דבודאי מסתבר טעמיה דרשב"י להיות העיקר זכירת תקפו של נס:

והנה ע"פ עניינים אלה יתבאר מחלוקת ג' התנאים במשנה, תקפו של אחשורוש, ותקפו של המן, ותקפו של מרדכי, כי המרכז של כולם הוא להזכיר טובת המקום שהגיע משלמות התורה, ולא כסברת המוניים, ויהיה ג' בחינות שמהם הומשך קבלת התורה ברצון שבארתי במאמר הזה. תקפו של אחשורוש, דהיינו והשתיה כדת אין אונס, וידוע כי יוכל לעשות כן מלך עז כמוהו שאנס את אשתו לדבר ואף על פי כן היה בתוקף וגבורה, על דרך (אבות ד, א) איזה גבור הכובש את יצרו, ומזה נמשך קבלת התורה ברצון כמו שכתבתי בטעם הא'. ומאן דאמר תקפו של מרדכי, יורה על השני שכתבתי מענין שידוד המערכת שהוא ע"י מרדכי שהקדימו שקליהם לשקלי המן שמזה היה נמשך קבלת התורה ברצון כמו שכתבתי. ומאן דאמר תקפו של המן, היינו הצרות שגזר עלינו רשע תקיף כזה, ואף על פי כן לא רצינו להיות עמהם לאיש אחד, (כי אין ספק אם היו ח"ו רוצים להכניס בדתם, כולם היו ניצולים) ונתייחדו בתורה שאז היה נראה קבלת התורה ברצון אף שבצר להם כמו שכתבתי בדרך שלישי: