Musar על אסתר 8:4

צור לבבי וחלקי אלהים לעולם האדם בכל מה שעושה או מדבר ומחשב בלבו להש"י, וזהו מעלה גדולה. בפ"ק דעבודה זרה דף י"ו (ב), ת"ר כשנתפס רבי אליעזר למינות והעלוהו לגרדום לידון. אמר לו אותו הגמון, זקן שכמותך יעסוק בדברים בטלים הללו. אמר לו, נאמן עלי הדיין. כסבור אותו ההגמון עליו הוא אומר, והוא לא אמר אלא כנגד אביו שבשמים כו'^הגה"העל זה יש לפרש הא דאיתא בפרק הנ"ל (מסכת ע"ז) דף י"ז ואתיוהו לרבי אליעזר בן פרטא, אמרו, מאי טעמא תנית ומאי טעמא גנבת. אמר להו, אי סייפא לא ספרא אי ספרא לא סייפא כו'. הנה אני אומר, בלבו היו אלו הדברים לאבינו שבשמים, והוא על דרך דאיתא במדרש רבה פרשת בחקותי (לה, ו) סייף וספר כרוכין נפלו מהשמים כו', עיין שם, ואמר נגד השם יתברך אי ספרא לא סייפא, אם כן אנצל מהחרב בזכות לימוד התורה:. וכן כשאמרה אסתר (אסתר ח, ד) אם על המלך טוב ואם מצאתי חן לפניו וכשר הדבר לפני המלך וטובה אני בעיניו יכתב להשיב וגו', כל כוונת לבה היה למלך מלכי המלכים הקב"ה. וכן בנחמיה סימן ב' (ה-ו) ואתפללה אל אלהי השמים. ואומר למלך אם על המלך טוב ואם ייטב עבדך אשר תשלחני וגומר. המלך שהזכיר היה בלבו למלך מלכי המלכים הקב"ה, ואינני צריך למה שפירש שם רש"י. וככה יהיה בלב כל שתלדן העומד לפני מלך ושרים: