Musar על אסתר 8:6

ולכן ראוי כי כל נסים ונפלאות אשר השם עושה הוא לעורר אותנו לתורתו ועבודתו ויראתו ולמען נדע כי הוא המשגיח בנו בכל אופן ולא זז מחיבתנו וזו היא תכלית השמחה שיש לנו לשמוח בפורים ולכך דרשו חז"ל (מגילה טו ע"ב) ויקר זה תפילין כי תפילין על הראש ויד להורות כי השגחת ה' עלינו בכל מחשבותינו ובכל מעשינו ושם ה' נקרא עלינו מבלי שכחה בשום אופן וגלל כן אמרו חז"ל (שבת יב יומא ז ע"ב מנחות לו ע"ב) חייב אדם למשמש בתפילין בכל שעה להורות נתן שתמיד מבלי היסח הדעת מייחס כל המעשים ופעולות להשם ולא לטבע כלל ולא נצייר שום רגע וזמן מהזמנים בלי השגחת ה' בפרטות לכך נאמר ויקר זו תפילין ובעו"ה עכשיו אין איש שם על לב בענין תפילין כי רובם אין נותנים על הלב ענין תפילין בשום אופן ולא ישימו על לב כי חותמא דמלכא קדישא עליו ומלבד כי אין אחד משגיח על כשרות תפילין להיות נכתבין כדין וכדת ובתים שיהיה מרובעות וכדומה מדברים המעכבים ופוסלין את התפילין אף גם אם יש לו תפילין הנכתבין כדין על הרוב מוטלין על המצח שלא במקום שער כאשר בעיני ראיתי ובפרט בארץ אשכנז אשר יש להם השער שקורין פרוק ועי"כ התפילין שלא במקום שער כי אם למטה אוי לאותה בושה מצות תפילין שנאמרה ארבע פעמים בתורה ובשאט נפש המוני עם מתפרצים בו מה שקרוב אלינו לעשות והוא רק ליתן ללב לעשות קשר לבל יזח מעל מצחו תמיד לפני ה' יהיה לזכרון ומה נאמר ומה נדבר בדבר קל כזה לבטל מצות עשה בפועל וכמה הפליג הזוהר בשבח ההולכים בתפילין וציצית כראוי במאי דמכריזין קמיה הבו יקרא לדיוקנא דמלכא קדישא וח"ו להיפך ואיך נעבור פי ה' בדבר זה ולכן שמעו אלי ותחי נפשכם לדקדק במצוה זו ולקיימה כפי האמור בספר או"ח בכל פרטי דינים והנה ששון זה מילה וכבר נודע מה שפירש"י (תהילים ס׳:א׳-ב׳) לדוד מכתם בהצותו את ארם נהרים ואת ארם צובה וישב יואב ויך את אדום בגיא מלח שנים עשר אלף ופירש"י ותרגום (עי' סוטה י ע"ב) שהיה מכתו תם שנולד מהול ויש להבין למה בזה הענין הורה לנו הפסוק על דוד שנולד מהול ולהבין נראה דיש ג"כ ליתן טעם למה אמר משה ליהושע בחר לנו אנשים והלחם בעמלק ולא משה בעצמו והוא ידוע מ"ש חז"ל (שבת קנו) למאן דאתילד במזל מאדים או אשיד דמא או מוהלא והענין כי מזל מאדים מורה על הריגת חרב וזה שירש עשו בחלקו ולכך נאמר לו (בראשית כז מ) על חרבך תחיה וזה מזל רעה שהיה נגד ישראל במצרים אשר אמרו (שמות י י) כי רעה נגד פניכם הוא מזל מאדים שהיה למולם להשחיתם אמנם הקב"ה נתן להם מילה ובזה יושבת מהם מאדים והוא להט החרב המתהפכת מרע לטוב ולכך נקרא חרב נוקמת נקם ברית כי מי שאינו נימול נוקם מאדים לחרב ולכך כשיצאו ישראל ממצרים בערב פסח אחר חצות שחטו הפסח ומלו עצמם כדדרשינן (כריתות ט) מתבוססת בדמיך והוא הטעם דערב פסח היה ביום ד' כי בה' בשבת יצאו בני ישראל ושעה אחת אחר חצות יום ד' שולט מזל מאדים כנודע בחשבון חל"ם כצנ"ש ולכך שחטו הפסח ומלו עצמם וזהו להשבית מזל מאדים ולכך מי שיבא לנצח כח של עשו שמזלו מאדים צריך להיות נימול בחרב דא חרבא קדישא דמטיף דם ברית ובזו נטלו זכותן לשפוך דם ועמלק הרגיש זה ולכך התריס על המילות וביזה אותן כי ידע כי מהן הריסתו ולהורות כי משה לא היה לו דם ברית בחרב כדדרשינן (סוטה יב) וירא אותו כי טוב שנולד מהול והטפת דם ברית הוא רק מדרבנן לא היה יכול ללחום עם עמלק זולת יהושע דנימול וגם הוא עשה חרבות צורים למול בני ישראל שנית כדכתיב (יהושע ה ג) הוא היה ידיו רב לו ללחום עם עמלק וכן בדוד כתב בהצותו את ארם נהרים ואת ארם צובה הרי דוד בעצמו לחמן ואח"כ כתיב וישב יואב ויך את אדום ומשמע דאדום הוא לא הכה רק ע"י יואב וצריך טעם למה לא לחם דוד ע"י עצמו רק ע"י יואב וע"ז אמר מכתם שהיה מכתו תם שנולד מהול וע"כ לא היה יכול ללחום באדום ולכך נעשה ע"י יואב ולכך נאמר כאן במפלת המן ועמלקים ששון זה מילה דליהודים היתה מילה והנה נשוב לנס אחשורוש אי היתה קרובה לטבעי או רחוקה מטבעי כי יש פנים לכאן ולכאן כי יש כאן פנים לומר שהיה קרוב לטבעי כי אשתו של מלך שאהבה היתה יהודית והיא התחננה אליו לומר כאשר יקרה ח"ו רעה ליהודים תמות מצער וכאב כי נפשה קשורה בנפשם כאמרה (אסתר ח ו) ואיככה אוכל וראיתי וכו' והיאך יכול אחשורוש להתעלם מבלי ביטול גזירת המן ולכעוס עליו בנגעו בקרובי המלכה הלא כבר אמרו (עי' יבמות קטו) אין חזק בכל הארץ כאשה ובתואר אשה הרבה נשתנה ראש החכמים שלמה וכהנה רבים אפי' אריסטו שהתבודד ביערות וגם בסלעים וכסתו עור להיותו ממאס בתענוגי מלכים וכדומה העידו עליו שגרם מיתתו היה שנלכד בתואר אשת רעהו וא"כ מה זה פלא בחק אחשורוש ערל וטמא וביותר שמרדכי היהודי אשר בעבורו חרד המן כל החרדה והוא ראש אומתינו היה ממלט המלך ממות לחיים והמלך עשה לו יקר להלבישו לבוש מלכות והאיך יתכן שאח"כ יהיה לטבח כאחד הנבלים אך יש פנים שהוא נס נפלא מכל הנסים כי ידוע מה שכתוב בזוהר (ח"א וישב קפה) ועתה לכו ונשליכהו באחד הבורות והבור רק וכו' מים אין בו נחשים ועקרבים יש בו והקשה הזוהר א"כ איך שייך למען הציל אותו מידם הא ימות מנחשים ותירץ דזהו שכיח הנס מהשם לבל יזיקו הנחשים אבל בהיותו ביד האדם לבטל הבחירה להפוך מרע לטוב זהו לא שכיח ולכך חשב ראובן להצלה שיפטור מהשבטים ודברי הזוהר ראינו בקרא בזה שהציל הקב"ה חנניה מישאל ועזריה מתוך כבשן האש ולא פעל בנס שיכמרו רחמי נבוכדנצר עליהון מבלי השליכן וגם סגר פום דאריוותא בדניאל ולא נתן בלב השרים שישמעו לדברי המלך דריוש שרצה בהצלת דניאל וכן כולם הרי כמה קשה להפך לב איש כי השם סלק לכל איש בחירתו כנודע והנה זה אחשורוש שונא ואויב ישראל ודימוהו לתל וחריץ (מגילה טז) כבר נודע משנאתו שביטל בנין בית המקדש ואמרו חכמים ז"ל (שם) אסתר במאמרה איש צר ואויב הזה כוונתה על אחשורוש וכעת נהפך לבבו לאהוב ונתן לישראל ולמרדכי מעלה ורוממות וביטל הקב"ה בחירתו זהו נס נפלא יותר מכל הנסים והנה אסתר נסתפקה בעצמה בזה אם הוא בזה האופן או בזה האופן לכך אמרה אלי בים ואלי בסיני כי ידוע מ"ש חז"ל (יבמות סה ע"ב) בשרה שאמרה (בראשית יח יב) אחרי בלותי היתה לי עדנה ואדוני זקן והשם אמר למה זה צחקה שרה ואני זקנתי היפלא מה' דבר וכו' והרגישו חז"ל בשינוי הזה ולמדו מכאן שמותר לשנות מפני דרכי שלום (יבמות סה ע"ב) ובדרך פשוט יש לומר כך דעיקר תמיה יש כאן על שרה איך עלה בדעתה לצחק שלא יהיו לה בנים בשביל זקנותה או זקנת אישה היד ה' תקצר ח"ו ואם אברהם שהיה טפל לשרה בנביאות כמאמר חז"ל (מגילה יד סנהדרין סט ע"ב ע"ש) איך יעלה על הדעת לומר שנסתפקה ח"ו ביכולת הבורא אשר ברא עולם ומלואו ולא יהיה סיפוק בידו ח"ו ליתן לאשה זקנה הריון מבעל זקן ולכן נראה כי אמרו חז"ל בים נגלה הקב"ה לישראל כגבור לוחם מלחמה ובמתן תורתנו הקדושה כזקן יושב בישיבה ופי' האר"י ז"ל (עיין חגיגה יד) כשהקב"ה עושה נס נפלא מהטבע מראה עצמו כגבור כובש הטבע ומשדדו לכך בים שעשה נס נפלא מהטבע גילה עצמו כגבור אבל בעשותו נס דרך הטבע מראה עצמו כזקן ולכך במתן תורה שהיה בטבע הראה עצמו כזקן ובזו יובן כי שרה ידעה כי יש ביד ה' לעשות נסים רק חשבה כי זה לעשות איש ואשה זקנים בימים יולידו בן הוא נס נפלא מחוץ לטבע וא"כ צריך הקב"ה להיות נגלה כגבור ולא כזקן והיא בנבואתה ראתה השם כזקן ולזה אמרה אחרי בלותי וכו' ואדוני זקן כינוי להשם זקן אני רואה אותו כזקן ואיך יתכן נס כזה ועל זה השיב ה' ואמר למה זה צחקה שרה לאמר וכו' ואני ר"ל מדבר על עצמו שאני מתדמה כזקן ולכך היא מיאנה להאמין בנס זה אין זו שאלה כי היפלא מה' דבר זהו אצל השם בעל היכולת בנס דרך הטבע לכך אני נגלה כזקן ואון לדברי מצאתי ברבה (ב"ר פמ"ח יז) ואני זקנתי מצינו שהקב"ה נקרא ואני וכו' ע"ש וזה כמבואר וא"כ אסתר שהתפללה למה עזבתני ובקשה מה' לעשות לה נס ולא ידעה אם הוא נס נפלא או לאו כנ"ל ולכך בממה נפשך אמרה אי הוא שלא כדרך הטבע אלי בים ששם נגלית כגבור עושה נס שלא כדרך הטבע ואי הוא בטבע אלי בסיני ושם נגלית כזקן בדרך הטבע אף עכשיו עשה אתנו כדרך הטבע ולמה זה עזבתני במדרש והיום הזה תאמרנה שרות פרס ומדי היום גורם אילו היה שאר ימים לא דיבר כן והוא לכאורה תמוה אמנם מבואר במדרש הובא בס' מנות הלוי כי ישראל עשו אבל צום בכי ומספד שק ואפר ששה דברים נגד ששה ימים שנהנו מסעודת אחשורוש והקשה המחבר הנ"ל הא עשו משתה ז' ימים ותירץ בדוחק ונראה לפי מה שכתב מחבר הנ"ל בשם רוקח כי ק"פ ימים שעשה אחשורוש היו חדשי קיץ כי כתב ימים רבים מלת רבים מיותר כי כבר כתב ק"פ ימים אלא פירושו ימים גדולים שהם ימי קיץ והנה ו' חדשים מניסן ועד תשרי רק קע"ז ימים שג' חדשים מלאים וחסרים א"כ לא נשלמו הק"פ יום עד ג' בתשרי ואח"כ כשעשה עוד ז' ימים יום השביעי היה ביום הכפורים וח"ו לישראל קדושים הם שיאכלו ביום הכפור ולא נהנו מסעודת של אותו רשע רק ששה ימים והנה ממוכן הוא מוכן לפורעניות והוא המן ושטן באמת כנודע אמנם אז יצא טובה מאתו כי היה ביום הכפור ואז השטן כולו טוב ומטיב לישראל כנודע (יומא כ) ולכך אמר והיום הזה היום גורם ונכון כי היה יום רצון לה' וגם אויביהם ישלימו אז אתנו ולזאת יש לשמוח בפורים כמו ביום הכפור פעל אתנו נסים ונפלאות ומי שהראה אותנו בנקמת המן המראה השני שראה דניאל הוא יראה אותנו בשאר נחמות ואמרו בגמרא דמגילה (דף ג') וראיתי אני דניאל לבד את המראה והאנשים שהיו אתי לא ראו את המראה אבל חרדה גדולה נפלה עליהם וקאמר הגמרא מאן אינהו אנשים חגי זכריה ומלאכי אינהו עדיף מיניה ואיהו עדיף מנייהו אינהו עדיף מיניה אינהו הוו נביאים ואיהו לאו נביא ואיהו עדיף מנייהו דאיהו חזי ואינהו לא חזו ופריך הגמרא וכי מאחר דלא חזו מ"ט איבעיתו ומשני מזלייהו חזי ע"ש ויש להבין ממאי דהיו אנשי נביאים דלמא היו שאר אנשים ממשמשי דניאל ואם קבלה נקבל וגם מאי קמ"ל בזה דאיהו עדיף מיניה וכי אחותם אנו מבקשים להכיר במעלות של כל אחד ואחד ואף גם האיך יתכן לומר שהם עדיפי והוא עדיף זה אי אפשר לומר בממה נפשך או שמעלתם עדיפה או שמעלתו עדיפה וגם מה שייך הקושיא וכי מאחר דלא חזי מ"ט איבעת לכאן בלא זה הוי ליה להקשות על המקרא ובאמת אין זו קושיא וכי פליאת זמן הזה לבד מצינו בנביאים הלא כהנה מצינו הרבה שהיה כן בקרא אמנם שקשיא ליה להגמ' מאי קמ"ל והאנשים אשר היו אתו לא ראו המראה פשיטא שכל הנביאים ובעלי רוח הקדש הם רואים ומשיגים במראה הנבואה עומד או נופל כמ"ש הרמב"ן והעם אשר אתו אינם מרגישים דבר והוא לבדו משיג השפעת רוח הקדש ואין איש אתו וזה שאלה הגמ' מאן נינהו אנשים שנא' במקרא והוצרך להודיעם שלא ראו מה חידוש הוא כנ"ל ומשני הש"ס חגי זכריה ומלאכי וטובא קמ"ל כי מקדם אינהו עדיפי דהיו נביאים עכשיו איהו עדיף מדחזי והם לא חזו ועל זה פריך הגמ' דלמא לא בא הכתוב להודיע פלא שהם לא ראו רק להודיע שאע"ג שלא ראו מ"מ איבעיתו וזה אינו מגדר הטבע כי מאחר דלא ראו מ"ט איבעיתו ומשני הגמרא זה הוא מגדר הטבע אעפ"י שאינהו לא ראו מזלייהו חזי וע"כ כוונת הכתוב להודיע מעלת דניאל כנ"ל זה מהשכל אבל באמת למה השיג דניאל והם לא ראו הענין כך מה שידוע בענין קץ לבי לפומי לא גלי מה שייך בשם ב"ה הלשון לפומי אבל לשון פה הוא כך הנביאים המה בסוד פה כי הם שלוחים מעם ה' לפרסם ברבים לכך נקראים נביאים לשון ניב שפתים ולנביאים לא נגלה אבל לחכמים שמשיגים בחכמת עליון היו משיגים הקץ וזה לבי לפומי לא גלי ולהיות כי הקץ נגלה אצל דניאל שהי' בסוד חכם ומשיג בחכמת עליון אבל הם שהיו בסוד פה לא נגלה להם הקץ להיותם נביאים ולבי לפומי לא גלי וזהו הואיל והוא עדיף מינייהו שהם רק נביאים ולכך היה דניאל עדיף שהשיג הקץ ולא הם להיותם נביאים אמנם למה הסתיר ה' הקץ והטעם היותו לזמן ארוך ויתייאש ח"ו בגולה ברוב שעבוד ושמדות אמנם כאשר נסתר בכל עת שתהיה צרה לישראל המה ינחמוני לומר הוא חבלי משיח והגיע ימי פקידה כי פקד ה' את עמו עבור זה עומדים בנסיון ולכך נאמר כי המה לא ראו בנבואה את הקץ שהרגישו שהוא לזמן ארוך ובין כך יסבלו ישראל בעו"ה צרות רבות ורעות ולזאת נאמר אבל חרדה גדולה נפלה עליהם לאריכות הגלות וצרות ישראל גלל כן בכל שמחתינו ראוי לזכור חורבן בית תפארתינו:

עוד יש כיתות שאין להם חלק לעולם הבא. והם כת אויבי השי"ת. וכת המחבלים כרם השם. וכת הנותנים חתיתם בארץ חיים. והנה אנחנו מציעים ענינם. והראיות על ענשם מפורש בתורה. כי כת אויבי השם יאבדו מן העולם הבא. שנאמר (דברים ז׳:י׳) ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו לא יאחר לשונאו אל פניו ישלם לו. פירושו - משלם לשונאיו שכר המצות שהם עושים בעוה"ז להאבידם מן העוה"ב. ותרגומו ומשלם לשונאהו טבן דינון עבדין קדמוי בחייהון לאובידיהון. ואמר דוד (תהילים ל״ז:כ׳) כי רשעים יאבדו ואויבי ה' כיקר כרים כלו בעשן כלו. הזכיר על הרשעים לשון אבידה. כי יאמר על הצער והגלות. כענין שנאמר (ישעיהו כ״ז:י״ג) האובדים בארץ אשור והנדחים וגו'. (ירמיה ג) צאן אובדות היו עמי. (תהילים קי״ט:צ״ב) תעיתי כשה אובד. ויאמר על המות. כענין שנאמר (שם) אז אבדתי בעניי. (אסתר ח׳:ו׳) באבדן מולדתי. (ויקרא כ״ג:ל׳) והאבדתי את הנפש ההיא. ענינו הכרת מן העוה"ז. כי הרשעים יענשו בצרות ויסורין או במות. וכן יענשו במשפט על מעשיהם בעולם הבא. ולקץ ולזמן. אבל אויבי ה' המשילם לחלבי הכשבים ושמנם שהוא נתך באש וכלה בעשן. ולא המשילם לבשר הכרים. כי יעשה גחלת וישאר האפר. על כן אמר כלו בעשן כלו כאשר חלבי הכרים כלים בעשן. כך יכלו אויבי השם, כי תכלה נפשם ותאבד מן העולם הבא. ונאמר (שמות כ׳:ה׳) פוקד עון אבות על בנים על שלשים ועל רבעים [לשנאי]: