Musar על אסתר ב:5

הדור אתם למדו כמה יהיה אדם מתון טרם יגמול לרעהו רעה אולי יש בו אמתלא ויזכור מאמר הפילוסוף באמרו טרם נקמו ברעהו הבחירה בידו אבל אחר כך כבר נלקח ומה יותר טוב לאדם מהבחירה והנה באמת ראוי לבעלי מדע ובפרטות איש ישראלי ההולך באורחות ה' אם יעשה לו רעהו טובה אחת ואלף רעות לשכח הרעות ולזכור האהבה אבל בעו"ה נהפוך הוא אם יגמלו טובות הרבה ולפעמים אחד יעשה לו דבר אשר לדעתו הוא רעה ישכח כל הטובות וינטור לו איבה כאילו הרע לו מעודו עד היום הזה לא כן מדת ה' יהי שמו מבורך אשר אינו מקפח שכר כל בריה אפילו רשעים גמורים ויש להבין שבמגילה נאמר (ב ה) איש יהודי היה בשושן וכו' איש ימיני וקאמר בגמרא (שם יב) אביו מבנימין ואמו מיהודה ויש להבין למה מיחס הכתוב במגילת מרדכי משפחת אמו אנה מצינו בכל תנ"ך שיהיה אחד מיוחס למשפחת אמו ולמה נשתנה יחוס זה הצדיק ונראה להבין המדרש (ילק"ש ח"א רמז רסה) ויחלוש יהושע את עמלק מלמד שהפיל גורלות כדאמרינן חולש לשון גורל ועיין בספר מנות הלוי דדחק עצמו בזה ונראה דידוע מ"ש במדרש (ובב"ב קכג ע"ב) אין זרעו של עשו נופלים אלא ביד בני רחל והנה תוספות בגיטין (דף נה ע"ב) בשמעתיה לא היה סקריקון ביהודה כתבו בשם מדרש דיהודה הרג לעשו ויש להבין למה כח הבנים יפה מכח אב דהוא נפל ביד יהודה ובניו אינם נופלים אלא ביד בני רחל ונראה כי ידוע במדרש (שוח"ט י"ח) יהודה ידך בעורף אויביך אין לך מלחמה נוצחת אלא ביהודה שיש לו הבטחה מיעקב וכן דוד אמר במיתת שאול (שמו"ב א יח) ללמד בני יהודה קשת הלא היא כתובה על ספר הישר ודרשינן (ע"ז נה) ידך בעורף אויביך ובמות יהושע (שופטים א ב) אמר ה' יהודה יעלה אך אמרינן (סנהדרין צט) תמנע שהיתה פלגש לאליפז היתה בת מלך ונדבקה בזרעו של אברהם ולא השגיחה אף שהיא פלגש לבד ולכך זכתה ויצא ממנה עמלק אם כן יש לבנים של עשו שהם עמלקים זכות אם כי הניחה בית אביה ונתדבקה לפלגש ולא חסה על כבודה בשביל זרע אברהם אבל אמנו רחל הצדקת עשתה יותר שלא די שהיתה פלגש ליעקב כי ידוע כי אשה שניה נקראת פלגש והראשונה גבירה והיא נתרצית להיות פלגש אפס תהיה אשתו של יעקב אף שהיה בידה להיות גבירה ומרצונה מסרה הסימנים ללאה שתהא גבירה והיא פלגש ודבר זה יותר גדול ממעשה תמנע שלא היה סיפק בידה להיות גבירה לאליפז היות כבר לו נשים רבות מטרם שלקחה מה שאין כן רחל דהיה ברירה בידה ולכך עשו בעצמו נפל ביד יהודה כי הוא אשר ירש חרבא קדישא להחליש חרבו דעשו ובברכה של יעקב ידך בעורף וכו' אבל זרע עשו שיש להם זכות תמנע אינן נופלין אלא ביד בני רחל כי זכותה של רחל גוברת כנ"ל ולכך בחורבן הבית כאשר בני עשו הרגו בישראל כדכתיב (תהלים קלז ז) זכור ה' לבני אדום וכו' כתיב (ירמיה לא יד) רחל מבכה על בניה מאנה להנחם כי אין להם טענה וזכות נגדה כלל והנה נאמר בברכת יצחק (בראשית כז כט) וקרי גביר לאחיך וישתחוו לך בני אמך וצ"ל הא דהזכיר בני אמך משום דגוים אין להם יחוס מצד אב כלל כמחז"ל (יבמות צז וצח) גר יש לו שאר אם ואין לו שאר אב ולכך לעצמו דנקרא ישראל מומר כדאמרינן במסכת קדושין (דף יח) קראו סתם אחיך אבל על זרעו שהם גוים ואין להם רק יחוס אם אמר בני אמך ולפי זה השאר אומות נופלין דוקא ביד יהודה וזרעו של עמלק דוקא בבנים של רחל כנ"ל אם כן המן וזרעו המתיחסים מצד אב עד עמלק כמבואר בתרגום למגילה (ג א) ע"ש א"כ אי אזלינן בתר משפחת אב א"כ הן עמלקים ואינם נופלים רק בבניה של רחל אבל אי אמרת דגוים אין להם יחוס כלל מצד אב ואם כן המן וזרעו לא יחשב לעמלק כי מצד אם אינם עמלקים כי נתערבו בגויי הארצות ומשפחות האדמה אם כן אין נופלים ביד בניה של רחל רק ביד יהודה וכדי לבוא עליהם בכל צד זימן עליהם הקב"ה מרדכי היהודי שהיה מוכתר בנימוסי אביו מבנימין ואמו מיהודה וא"כ בממה נפשך ימשול בם ולכך נאמר במגילה (אסתר ב ה) איש יהודי כו' איש ימיני כי שניהם לצורך וזה הטעם ג"כ ביהושע שלחם בעמלק היותו מזרעה של רחל אבל באו עם עמלק אנשים מאומה אחרת כמבואר במדרש תהלים והם אינן נופלים רק ביד בני יהודה ולכך בחר לו עוד אנשים והם היו משבט יהודה ולזאת הפיל יהושע גורלות כדכתיב ויחלוש יהושע וכו' כי מי שבא מעמלק יחלישן יהושע ומי שהוא מחיל של שאר עמים יחלישון אנשים אשר אתו משבט יהודה וק"ל הביטו נא איך הקב"ה אין מקפח שכר תמנע שהיתה מתדבקת בזרעו של אברהם והצליחו בעו"ה זרעה אחריה ומשום הכי נלמד לבל יקפח גמול שום איש אשר גמלו טוב בשום אופן אחשורוש מלך טפש היה ולא רצה שיהיה איש שגמלו טוב להיות בלי תשלומין יקר וכבוד ואל יתלה איש שום דבר במקרה הזמן ולילך עם ה' בקרי כי כבר כתבתי שהיתה אז מערכה רעה לישראל ובסוד ה' נהפך וזה כוונת המן שהפיל פור מיום ליום ומחדש לחודש כפל הענין מיום ליום ומחודש לחודש צריך ביאור וגם להבין מה שנאמר במגילה (ט כו) כי על שם הפור נקרא שמו פורים למה לשון רבים ולא פור לשון יחיד אבל הענין מבואר בגורלות שנהוג היה כך בין חכמי קדם כי ודאי על גורלות פשוט אין לסמוך כי פשיטא אם תשים בקלפי י"ב פתקאות בכל אחד נרשם חודש אחד פשיטא שיעלה על כרחך חודש אחד וכמאמר עכן ליהושע (סנהדרין יג ע"ב) בגורלות אתה בא עלי הפל גורל עליך ועל פנחס (אלעזר איתא לפנינו) ויעלה הוא או אתה אבל יעשה הגורל כך השנה שנ"ד ימים עושים שנ"ד פתקאות ובכל פתק יום אחד דרך משל על הראשון א' ועל הב' ב' וכן כולם עד שעל הפתק האחרון כותבים שנ"ד ואלו שנ"ד פתקאות יהיו מונחים בקלפי ואח"כ לוקחים י"ב פתקאות וכותבים לכל אחד חודש מחדשי השנה ע"ז ניסן וע"ז אייר וכן כולם ומטילים אותם בקלפי שניה ופושט ידו ולוקח מתוך קלפי שניה פתק אחד ועולה דרך משל אדר פושט שנית ידו ולוקח מתוך קלפי ראשון פתק של הימים ואם עולה דרך משל פתק שעליו ק' הרי ששקר גורלו כי יום ק' הוא בתמוז כשתחשוב מניסן ולפי גורל החדשים הוא אדר והדברים סותרים ויש בה מהכזב אך אם עולה בידו פתק שכתוב עליו ש"מ וכדומה אם כן חשבון הימים ג"כ באדר ונתכוונו הגורלות הימים והחדשים והן על אופנים מתחלפים מזה נפשוט כי הוא גורל אמת ויש בו צדק ולכך נאמר הפיל פור מיום ליום ומחודש לחודש שהיו ב' גורלות ולכך נקרא פורים לשון רבים על שני גורלות וזה נכון אך לא בזה לבד בטח המן כי אם גם בחכמת כוכבים ואמרינן בגמרא (מגילה יג) כיון שגורל בא באדר שמח ואמר הוא הוא הירח שמת בו משה ולא ידע שבז' באדר מת משה ובז' באדר נולד משה ע"כ ויש להבין מה זו שמחה והלא בכמה חדשים אמר הואיל הגיעה בו צרה חשש שלא יצליח כי לא תקום בהם צרה פעמיים גם למה ידע ממיתת משה ולא מלידתו ועיקר קשה מה בכך שנולד בז' אדר כיון שמת בו איתרע מזלא אם יזדמן שימות אביו ביום שנולד אביו לא יתענה וזה אינו כי הכל הולך אחר אחרון אמנם נראה דגזר בניסן על אדר והוא כי דעת רוב חכמי אצטגנינות כי מזל צומח כאשר ישלים הקפתו בעולם אזי תשקע צמיחתו דרך משל מי שמזלו צומח בתשרי באלול הבא הוא סוף הקפתו כי היקף בעולם לפי מהלך השמש שנה אז ישקע וחכמי תולדות אחרונים חולקים בזה והמן היה מדעת הראשונים בתולדות וישראל היה מזלם צומח בניסן כי אז נגאלו מיד צר והלכו בנתיבה במים עזים חשב ששקעה בירח אדר הבא ולכך גזר על אדר שהוא מזל שוקע מה שבניסן צומח רק מי יאמר שהנכון עם דעת חכמים אלו רק כי זה שהמן ידע שמשה מת בז' אדר לא ידעו ממספר ישראל רק היה מפורסם באמת יום מיתתו כי זה איש משה היה שמו יוצא לסוף העולם כי עשה פלאות וניסים אשר יבהלו כל הגוים מלפניו מיתתו היתה ידועה לכל העמים היה חרות על הלוחות יום ששקעה שמשו של ראש יהודים המשנה סדרי בראשית ועוד היום האומות שמכחישים בתורת משה ועובדי עכו"ם מ"מ הפליגו בשבח משה ואמרו שהיה חכם ומלומד בפלאות הטבע לא קם איש לנגדו בגבורתו מזה היה יודע המן ממיתתו אמנם יום לידתו היה טעות אצל גוים כמבואר בקרא (שמות ב ב) ותצפנהו ג' ירחים ואחר כך שמתהו ביאור ובאה בתי' בת פרעה ומצאתהו ואמרה מילדי העברים זה ותחמול עליו ואם כן בתיה וכל מצרים שמצאוהו לא חשבו שהיה הילד כבר עומד ג' ירחים כי איך היה צפון זמן זה ולא ירגישו בו המצרים וגם יהיה מת רק חשבו שזה יום או יומים נולד ואם כן שפטו לידתו מיום מציאתו וחשבו שסמוך למציאה נולד וזה נתפרסם בין האומות אבל אנחנו מתורת משה למדנו שנולד ג' חדשים קודם מציאתו על שפת היאור ואמרינן בגמרא דסוטה (דף יב ע"ב) כי מציאתו היה בכ"ח בניסן כי בז' אדר נולד ואותו שנה מעוברת היתה ולפ"ז הגוים שפטו כי משה נולד בניסן ומת באדר וזה לראיה כחכמת התולדות הראשונים כנ"ל שמזל הצומח בניסן שוקע באדר כי בניסן נולד ובאדר מת ולכך שמח שמחה גדולה כי גם לישראל יקרה כזה אבל באמת שקר הוא כי בז' באדר נולד משה כפי שכתוב בתורה ולא מזל ניסן שוקע באדר כדעת המן:

תנן בפרק הקורא למפרע (מגילה יט, א), מהיכן קורא אדם את המגילה ויוצא בה ידי חובתו. ר' מאיר אומר כולה, ר' יהודה אומר מאיש יהודי (אסתר ב, ה). ר' יוסי אומר מאחר הדברים האלה וכו' (שם ג, א). ובגמרא (יט, א) תני רשב"י אומר מבלילה ההוא (אסתר ו, א). מאן דאמר כולה, תקפו של אחשורוש. ומאן דאמר מאיש יהודי, תקפו של מרדכי. ומאן דאמר מאחר הדברים האלה, תקפו של המן. ומאן דאמר מבלילה ההוא תקפו של נס. ויש לתמוה על התנאים דמתניתין מאי טעמייהו, דבודאי מסתבר טעמיה דרשב"י להיות העיקר זכירת תקפו של נס:

מכל מקום נבנה בית המקדש שהוא בית עולמים בחלקו של בנימן אשר לא כרע ולא השתחוה. ובבית המקדש היו י"ג השתחואות כמנין אחד, ואף בחורבן כשגלו לבבל. ומרדכי שהוא מזרע בנימן (אסתר ב, ה), לא יכרע ולא ישתחוה (שם ג, ב), על כן ע"י מרדכי שהיה אומן את אסתר היה הסבה שבנה של אסתר שהוא כורש הפרסי בנה בית שני. הרי בית המקדש בחלקו של בנימן, אף כי המלכות לא נתקיים רק היה מלכות שאול, כלומר בשאלה עד בא דוד אשר לו משפט המלוכה. ובא הרמז בשם שמואל הנביא אשר משח את שאול בפך שמן, ואת דוד בקרן, כאשר יתבאר לקמן: