Musar על בראשית 12:4

ומה שאמרתי שבפרשה ביום ההוא כרת ה' את אברם ברית נאמר בראשונה ואין מוקדם ומאוחר בתורה, זה הדבר הוא מוכרח. כי אברהם אבינו היה בברית בין הבתרים בן שבעים שנה כדאיתא בסדר עולם (פרק א) וכן אמרו רז"ל (תנחומא בא ט) ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה (בראשית טו, יג), זה החשבון הוא משנולד יצחק. ומה שכתוב (שמות יב, מ) ארבע מאות ושלשים שנה, זהו מברית בין הבתרים שקודם ללידת יצחק שלשים שנה. כי בן ק' שנה היה כשנולד יצחק, וקודם לזה בפרשת לך לך כתיב (בראשית יב, ד) ואברם בן חמש [שנים] ושבעים שנה בצאתו מחרן כו', אלא על כרחך צריך לומר אין מוקדם ומאוחר בתורה. וצריך לומר שפרשת (בראשית טו, ז-כא) ויאמר אליו אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים לתת לך את הארץ לרשתה כו' עד ואת הגרגשי ואת היבוסי, היתה קודם פרשת לך לך:

ומצינו במדרש שהקב"ה אמר לאברהם אבינו פעם ראשונה, שילך לארץ ישראל ויראנה ויחזור. ואחר שחזר, לא נתן לו רשות לחזור לארץ ישראל עד חמש שנים, ואותן חמש שנים היה משתוקק לחזור ללכת, והוא אמר זה הפסוק (תהלים נה, ז) מי יתן לי אבר כיונה אעופה ואשכונה הנה ארחיק נדוד אלין במדבר סלה. מוטב ללין במדבריות של ארץ ישראל, ולא ללין בסלטריות של חוצה לארץ, והיה תאב. ומשהורשה כתיב (בראשית יב, ד), וילך אברם כאשר דבר אליו ה'. וקודם בואו אל הארץ לא היה משתוקק, אבל אחר שבא שמה פעם ראשונה וראה במראה הנבואה יקר תפארת קדושת הארץ, אז נכסף נכסוף. וממנו נלמוד לדורות אנחנו יוצאי חלציו להיות נכספים כמוהו, אע"פ שיושביה בצער, על מנת כך נהיה שמחים ביסורין: