שני לוחות הברית
הרי סובב כל הענין על שם ידו"ד שהוא שם העצם. והנה מצינו שהיה לו ידיעה משם ידו"ד, כמו שכתוב (שמות יח, יא) עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלהים, וכולל אלהים אחרים, והמבדיל אלהים קדושים. כי יתרו לא הניח עבודה זרה שבעולם שלא עבדה (מכילתא יתרו א, א) וראה שבכולם אין ממש, והשיג כי כי יש אלהים קדושים הם סוד שמותיו יתברך הקדושים וטהורים, וידע משמו המיוחד מכח שינוי טבע ושידוד מערכת אשר ראה והשיג כי גדול ה' שהוא היוה הכל וחידש והמציא הכל ממציאתו, וכי הוא שם העצם וכל השמות נאצלו ממנו זהו ידו"ד מכל האלהיםהגה"הזה לשון הזוהר פרשת משפטים (ח"ב צו, א), אם רעה בעיני אדוניה כו' (שמות כא, ח), תא חזי, כל שמהן וכל כנויין דשמהן דאית ליה לקב"ה, כלהו מתפשטן לאורחייהו וכלהו מתלבשין אלין באלין ומתפלגין לארחין ושבילין ברשימא יחידאה בריר מכלא דאחסין לעמא יחידאה בריר מכל שאר עמין, ואיהו יו"ד ה"א וא"ו ה"א דכתיב (דברים לב, ט) כי חלק ה' עמו. וכתיב (שם ד, ד) ואתם הדבקים בה', בשמא דא ממש יתיר מכל שאר שמהן. ושמא חד משאר שמהן דיליה איהו דאתפשט ומתפלג לכמה ארחן ושבילין ואקרי אלהים, ואחסין שמא דא ואתפליג לתתאי האי עלמא אתפלג שמא דא לשמשין ולממנן דמנהגי לשאר עמין, כד"א (במדבר כב, כ) ויבא אלהים אל בלעם לילה, (בראשית כ, ג) ויבא אלהים אל אבימלך בחלום הלילה, וכן כל ממנא וממנא ושמשא דאחסין לון הקב"ה לשאר עמין בשמא דא כלילין כו', עד כאן לשונו::
שני לוחות הברית
הקדמה ב' כי יעקב ועשו היו תאומים בבטן רבקה, והיא אם יעקב ועשו. הסוד בזה שרבקה היתה הכור שבה נזדכך יעקב ונצרף יעקב, ועשו שהי' עמו שאב כל הזוהמא וכל הסיג שהיה דבק מצד לבן הארמי הכל בא לעשו זה רמאי וזה רמאי, ואז נשאר יעקב כסף נקי מזוקק, שופריה משופריה דאדם הראשון (ב"מ פד, א,) ועשו מצד זוהמא שהטילה הנחש. ורבקה אוהבת את יעקב (בראשית כה, כח) אף שיצחק אהב את עשו הוא בסוד שפירשתי לעיל, כי ממדת הדין נמשך המקטרג הוא הנחש הוא השטן המסטין והמקטרג כו', אבל רבקה אוהבת את יעקב כי קלסתר רבקה קלסתר שרה כמו שכתבתי בפ' חיי שרה (תחילת תו"א ד"ה יצחק ורבקה), ובשרה כתיב (בראשית כ, ג) והיא בעולת בעל, כן נאמר ברבקה ודרשו רז"ל (כתובות סא, א) בעולת בעל בעלייתו של בעל עולה עמו ואינה יורדת, ולענין רבקה נאמר הרמז, כי הנה יצחק היה עולה תמימה וכמו שאמרו רז"ל (בר"ר סד, ג), מכל מקום היה עולה ויורד בענין עקידה שאמר לו הקב"ה אסיקתיה אחתי' (בר"ר נו, ח) ועכ"פ כשעלה לשחוט היה בזה יותר קדושה ממה שירד מעל המזבח, ומצד אסיקתיה הוא עולה תמימה. ומבחינה זו יעקב נקרא (בראשית כה, כז) איש תם על שם עולה תמימה. ועשו אע"פ שמצד שרשו יש קדושה דהא רישיה דעשו בעטפיה דיצחק כמו שהבאתי בפרשת חיי שרה (תחילת תו"א ד"ה וענין יצחק), מכל מקום הוא בבחינת יורד: