מנורת המאור
מצא אשה מצא טוב ויפק רצון מה'. גרסי' במ' יבמות אמ' רבא, בוא וראה כמה טובה אשה טובה, דכתי' (משלי יח, כב) מצא אשה מצא טוב. אי בגוה קא משתעי קרא, כמה טובה אשה טובה, שהכתוב משבחה, אי בתורה קא משתעי קרא, כמה טובה אשה טובה, שהתורה נמשלת בה. וגרסי' במדרש מצא אשה, מצא טוב, ויפק רצון מה'. פירוש מצא אשה, ר"ל אשה טובה, ויפק רצון מה', שהפיק לו הב"ה בחסדו אשה טובה ורצויה. וכתי' (משלי יט, יד) בית והון נחלת אבות ומה' אשה משכלת. פירוש שכל מעשיו של אדם מסורין בידו, אם יעשה טובה יזכה לטוב, ואם ירשיע יענש, שנא' (דברים ל, טו) ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב את המות ואת הרע, ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך. הרי שכל מעשיו של אדם מסורין בידו, כדי שלא יהיה פתחון פה לומר כנגד מדת הדין, למה אענש, מוכרח הייתי ומה יש בידי לעשות. וג"כ אם יזכה יקבל שכר, ושלא תאמר מדת הדין, ולמה נוטל זה שכר, והלא היה מוכרח. לפי' אמ' הב"ה ראה נתתי לפניך. אבל זיווגו לבת זוגו אינו בידו, אלא על כל פנים ישא אשה שזימן לו הב"ה קודם יצירתו. כדגרסי' במ' סנהדרין בפרק כהן גדול, ארבעים יום קודם יצירת הוולד, בת קול יוצאת ואומרת, בת פלוני לפלוני. ואפי' מעבר לים, דכתי' (משלי יח, כב) מצא אשה מצא טוב ויפק רצון מה'. פי' מה', שהב"ה זימנה לו. וכתיב (משלי יט, יד) בית והון נחלת אבות ומה' אשה משכלת. ודבר זה כתוב בתורה ושנוי בנביאים ומשולש בכתובים. בתורה מנין, דכתי' (בראשית כד, נ) ויען לבן ובתואל [ויאמרו] מה' יצא הדבר לא נוכל דבר אליך רע או טוב. בנביאים מנין, דכתי' (שופטים יד, ד) בשמשון אביו ואמו לא ידעו כי מה' היא. בכתובים מנין, דכתי' (משלי יט, יד) בית והון נחלת אבות ומה' אשה משכלת. ויש שהוא הולך אחר זיווגו ויש שזיווגו בא אצלו. יצחק אבינו ע"ה בא זיווגו אצלו, הה"ד ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב וישא עיניו וירא והנה גמלים באים. יעקב אבינו ע"ה הלך אחר זיווגו, הה"ד ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה. וכשהוולד במעי אמו, הב"ה מזווג לו בת זוגו. מנא לן, מיצחק, דכתי' (בראשית כב, כג) ובתואל ילד את רבקה. מלמד שנתבשר יצחק על בת זוגו. [הא למדנו, שהב"ה מזמן לאדם את בת זוגו], וישא אותה על כרחו, ואין בידו רשות לישא אשה אחרת זולתה.
מנורת המאור
וגרסי' בויקרא רבה הזכר מן הנקבה והנקבה מן הזכר. הזכר מן הנקבה מנין, דכתי' (דברי הימים א ד, יח) ואשתו היהודיה ילדה לו את חור, ואומר ופילגשו ושמה ראומה ותלד גם היא את טבח ואת גחם ואת תחש ואת מעכה, ואומר אשה כי תזריע וילדה זכר. אשה מזרעת תחלה יולדת זכר, איש מזריע תחלה יולדת נקבה. והנקבה מן האיש מנין, דכתי' (בראשית כב, כג) ובתואל ילד את רבקה, ואומר ואת דינה בתו, ואומר ושם בת אשר סרח. ולפיכך כשאדם עושה שלא כדין מקללין לאמו, מפני שהיתה סבה למציאותו, שנא' (שמואל א כ, ל) בן נעות המרדות הלא ידעתי כי בוחר אתה בבן ישי לבשתך ולבושת ערות אמך. וכל חטאות שאדם [חוטא], כולן תלויין באמו. כדגרסי' במ' כלה פעם אחת היו זקנים יושבים, ועברו עליהם שני תינוקות, אחד גלה ראשו ואחד כסה ראשו. על זה שגלה ראשו ר' יהושע אומר ממזר, ר' אליעזר אומר בר הנדה, ר' עקיבא אומר ממזר ובר הנדה. אמרו לו לר' עקיבא, היאך מלאך לבך לחלוק על דברי חביריך. אמ' להם, אני אקיימנו. הלך אצל אמו של אותו תינוק ומצאה שהיא מוכרת קטנית בשוק. אמ' לה, בתי, אם תאמרי לי דבר שאני שואלך, אני אביאך לחיי העולם הבא. אמרה לו, השבעה לי. היה נשבע בשפתיו ומבטל בלבו. אמ' לה, בנך זה מה טבו. אמרה לו, כשנכנסתי לחופה הייתי נדה, ופירש ממני בעלי, ובעלני שושביני, והיה לי זה הבן ממנו. ונמצא אותו תינוק ממזר ובר הנדה.
מנורת המאור
הרי שהב"ה, כשהוא מסלק את החסידים מן העולם הזה, אינו מסלקן אלא בעונם של ישראל, ויראה בעולם אותות שהוא כבד עליו סילוקן, שנא' (תהלים קטז, טו) יקר בעיני ה' המותה לחסידיו. אבל כשישראל עושין רצונו, אם יפטר צדיק מן העולם, שאי איפשר שיחיו הצדיקים בעולם הזה לעד ולעולם, שאין חייהן של צדיקים אלא בעולם הבא, שהם חיים שאין להם קץ ותכלית, מיד מקים צדיק אחר תחתיו. כדגרסינן בב"ר ויהיו חיי שרה וגו', הה"ד יודע ה' ימי תמימים ונחלתם לעולם תהיה. ד"א ויהיו חיי שרה, זש"ה וזרח השמש ובא השמש. אמ' ר' אבא בר כהנא, וכי אין אנו יודעין שזרח השמש ובא השמש, אלא קודם שהשקע הב"ה שמשו של יהושע הזריח שמשו של עתניאל בן קנז, עד שלא שקעה שמשו של עתניאל זרח שמשו של שמואל. אמ' ר' יוחנן, כהדא עגלתא תמימתא. עד שלא השקיע שמשה של שרה הזריח שמשה של רבקה, שנא' (בראשית כב, כג) ובתואל ילד את רבקה, ואח"כ מיד ויהיו חיי שרה, ויביאה יצחק [האהלה] שרה אמו. כל הימים שהיתה שרה קיימת, היה ענן קשור על אהלה, וכיון שמתה פסק, וכיון שבאה רבקה חזר. כל הימים שהיתה שרה קיימת, היתה ברכה מושלכת בעסה, וכיון שמתה פסקה, וכיון שבאה רבקה חזרה. כל הימים שהיתה שרה קיימת, היה נר דלוק מליל שבת לליל שבת, וכיון שמתה פסק, וכיון שבאה רבקה חזר. וכיון שראה אותה יצחק שהיא עושה כמעשה שרה אמו, לשה עיסתה בטהרה, וקוצה חלתה בטהרה, מיד ויביאה יצחק האהלה שרה אמו, מלמד שהיתה צדקת כאמו. הה"ד וזרח השמש ובא השמש, שאין הב"ה משקיע שמשו של צדיק עד שמזריח שמשו של צדיק אחר. יום שמת ר' עקיבא נולד ר', יום שמת ר' נולד רב אדא בר אהבה, יום שמת רב אדא בר אהבה נולד רב המנונא בנו, יום שמת רב המנונא נולד רב אבין, יום שמת רב אבין נולד רב הושעיא איש טיריאי, [יום שמת ר' הושעיא] נולד רב אושעיה בריה, וקראו עליו וזרח השמש ובא השמש. ר' חנין חתנו של ר' יהודה נשיאה היה, ולא היו לו בנים. התפלל ונולד לו בן. אותו היום שנולד מת רבינא. פתח עליו אותו ספדן, שמחה לתוגה נהפכה, ששון ויגון הודבקו, בעת שמחתו נאנח, ובעת חנינתו אבדה חנינתו. הא למדנו שכשישראל עושין רצון הב"ה, אם ימות צדיק אחד מהם, מיד מקים הב"ה צדיק אחר תחתיו, כדי שיהיה מגין על ישראל בזכותו, ויהיה להם שלום והשקט ושלוה בימיו. הה"ד יבא שלום ינוחו על משכבותם הולך נכוחו, ר"ל כשהב"ה מסלק צדיק מן העולם מוליכו בשלום לגן עדן, כדא' ואתה תבא אל אבותיך בשלום תקבר בשיבה טובה, ומקים צדיק אחר נכוחו, ר"ל במקומו, הה"ד יבא שלום ינוחו על משכבותם הולך נכוחו.