מנורת המאור
אלו דברים שחייב אדם לעשות לאביו ולאמו, והם עיקר הכבוד. ואלו הן, מאכילן, ומשקן, ומלבישן, ומוציאן, ומכניסן. כדגרסי' בפרקא קמא דקידושין מאכל ומשקה ומלביש ומוציא ומכניס. מאכיל ומשקה כיצד, מאכילן ומשקן משלו אם הם עניים. והמאכיל את אביו ואת אמו ומשקן, הן מברכין אותו בנפש חפצה, מפני שייטב להן באכילה ובשתייה, ויברכו אותו בכל טוב, שנא' (בראשית כז, כה) הגישה לי ואוכלה מציד בני בעבור תברכך נפשי. וכל ברכות שמברך האב על בנו בלב טוב מחמת אכילה ושתייה, הב"ה מסכים עמו ומברכו. כדגרסי' בבראשית רבה כל ברכות שבירך יצחק אבינו ע"ה את יעקב בנו מלמטה, ברכו הב"ה כנגדן מלמעלה. יצחק אמ' ויתן לך האלהים מטל השמים, והב"ה ברכו בטל, שנא' (מיכה ה, ו) והיה שארית יעקב בקרב עמים רבים כטל מאת ה' וכרביבים עלי עשב אשר לא יקוה לאיש ולא ייחל לבני אדם. יצחק אמר ומשמני הארץ, והב"ה ברכו בתבואה שמנה, שנא' (ישעיהו ל, כג) ונתן מטר זרעך אשר תזרע את האדמה ולחם תבואת האדמה והיה דשן ושמן. יצחק אמר לו יעבדוך עמים וישתחוו לך לאומים, והב"ה אמ' לו והיו מלכים אומניך וגו'. יצחק אמ' לו הוה גביר לאחיך, והב"ה אמ' לו ולתתך עליון על כל הגויים אשר עשה. הא למדת שכל הברכות שברכו יצחק מלמטה ברכו הב"ה מלמעלה. מלביש כיצד. חייב להלבישם כראוי להם, ומכסם מפני הצנה במטלי הראוי להם, ומשכיבם במטה הראויה להם. מוציא כיצד. חייב הבן ללוות לאביו ולאמו, ולא יחזור עד שירחקו ממנו כמלוא עיניו. מכניס כיצד. חייב לתת או לשכור להם בית דירה הראויה להם, וכשיכנס האב או האם לביתו של בן ישמח בהם, ויקבלם בסבר פנים יפות. ודרשו רז"ל ההוצאה משל אב או משל בן, משל אב. מיתיבי כבד את ה' מהונך, ונאמר כבד את אביך ואת אמך, מה להלן חסרון כיס, אף כאן חסרון כיס. ואי אמרת משל אב, מאי נפקא ליה מינה. לא קשיא, חסרון כיס בביטול מלאכה. ר"ל חסרון כיס יש לבן שיבטל ממלאכתו ויעשה צרכי אביו. אבל אם האב עני חייב הבן לזון אותו, ואם לא רצה, ב"ד כופין אותו. כדגרסי' במ' קידושין ירוש' כופין את הבן לזון את האב. וכן סתם בן או בת. בד"א, אם הבת פנויה, אבל בעולה לא. דתניא איש בידו לעשות, אבל אשה אין בידה לעשות, מפני שרשות אחרים עליה. ואם נתאלמנה או נתגרשה, או היא בתולה, בן ובת שוים בכיבוד אביהן ואמן בענין ההוצאה.
תקון מדות הנפש
וְחוּשׁ הָרְבִיעִי אֲשֶׁר הוּא בְּטַעַם אַרְבָּעָה מִינִים שֶׁהֵם ד' מִדּוֹת וְהֵם: הַשִּׂמְחָה וְהַדְּאָגָה וְהַחֲרָטָה וְהַשַּׁלְוָה. הֲלֹא תִּרְאֶה כִּי הַשִּׂמְחָה הַגְּדוֹלָה הִיא בְּמַאֲכָל וּבְמִשְׁתֶּה אֲשֶׁר יַגִּיעוּ אֵלֶיהָ בְּמִצּוּעַ חוּשׁ הַטַּעַם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (בְּרֵאשִׁית כ"ז כ"ה) הַגִּישָׁה לִי וְאֹכְלָה מִצֵּיד בְּנִי לְמַעַן תְּבָרֶכְךָ נַפְשִׁי. וְנֶאֱמַר עוֹד (רוּת ג. ז) וַיֹּאכַל בֹּעַז וַיֵּשְׁתְּ וַיִּיטַב לִבּוֹ. וְיֵשׁ שֶׁמְּשַׂמְּחִים הַדְּבָרִים אֲשֶׁר הֵם בְּמִלּוֹת שֶׁהֵם מֵעֵין הַטַּעַם כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (מִשְׁלֵי ט"ו כ"ג) שִׂמְחָה לְאִישׁ בְּמַעֲנֵה פִיו. וּבְהֵפֶךְ זֶה כְּשֶׁיֵּעָדֵר פֹּעַל הַחוּשׁ הַזֶּה תִּהְיֶה הַדְּאָגָה כְּמוֹ שֶׁנֶאֱמַר (שְׁמוּאֵל א. ז) וַתִּבְכֶּה וְלֹא תֹּאכַל. וּכְמוֹ שֶׁנֶאֱמַר בִּיהוֹנָתָן (שָׁם א ט"ז) וְלֹא אָכַל בְּיוֹם הַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי לֶחֶם כִּי נֶעֱצָב אֶל דָּוִד. וְהַרְבֵּה כָּזֶה בָּא בְּדָוִד וְזוּלָתוֹ.