Musar על בראשית 35:8

ולכאורה יש תמוה דאמר (בראשית לה, ח) ויקרא את שמו אלון בכות, דנתבשר על אבילות אמו כמו שכתב רש"י, ואז בירך הקב"ה אותו וקראו ישראל שהיא המעלה הגדולה הנצחיית כאשר אבאר, ואיך יתגלה עליו נבואה ודביקות גדול הזה בשעת אבילות, דאין הנבואה שורה אלא מתוך שמחה (שבת ל, ב):

וחטא מניעת הכיבוד היה ביותר בעת מיתת אמו, כי גרם שקללו כרס אמו שיצא ממנו עשו, והוא כמו שכתב הרמב"ן בפסוק ותמת דבורה מינקת וגו' וזה לשונו, וטעם הקללה אינו מחוור, שהרי הזכירו במיתת יצחק (בראשית לה, כט) וקברו אותו עשו ויעקב בניו. אבל יתכן לומר שלא היה לה כבוד במיתתה כי יעקב איננו שם, ועשו שונא אותה ולא בא שמה, ויצחק כהו עיניו ואיננו יוצא מביתו, ולכן לא רצה הכתוב להזכיר שיקברוה בני חת. וכענין זה מצאתי באלה דברים רבה בפרשת כי תצא למלחמה (פס"ר יב, כב) אמרו, אתה מוצא כשמתה רבקה אמרין מאן יפוק קמה, אברהם מת, יצחק יושב בביתו עיניו כהות, יעקב הלך לפדן ארם, יפוק עשו רשיעא קמה ויימרון ברייתא לוטין שדי' דהא כדון ינקין. מה עשו, הוציאו מטתה בלילה. א"ר יוסי בר חנינא לפי שהוציאו מטתה בלילה לא פירשו הכתובים מיתתה אלא מן הצד, הדא הוא דכתיב (בראשית לה, ח) ויקראו שמו אלון בכות שתי בכיות. הדא הוא דכתיב (שם ט) וירא אלהים אל יעקב ויברך אותו, מה ברכו, ברכת אבלים ברכו, עד כאן. והנה בעבור שהיה עשו יחידי בקבורתה פחדו מן הקללה, ולא שיהיה לה לכבוד, וזהו ענין הרמז, עד כאן לשונו. הרי אף שהנבואה זו גדולה וחשוב במאוד ומעלה והתרוממות, מכל מקום נרמז בה עונש שיגיע לו מכח מיתת אמו שלא גרם לה כבוד: