Musar על בראשית 4:3

ביאור^*עניין נחמד להשכיל על המדרש רב' פרשת נצבים כל מי שמתפלל ומכוון לבו סימן טוב לו כו'. מדרש רבה פרשת נצבים (ח, א) כל מי שמתפלל ומכוון את לבו לתפלה סימן טוב הוא לו שתפלת תקבלה כו'. גדולה היא תפלה לפני הקב"ה אמר רבי אלעזר רצונך לידע כחה של תפלה אם אינה עושה כולה עושה חציה. קין עמד על הבל אחיו והרגו יצא גזירה (בראשית ד, יב) נע ונד תהיה בארץ. מיד עמד והתודה לפני הקב"ה (שם יג) גדול עוני מנשוא אמר לפניו רבש"ע כל העולם אתה סובל ולעוני אי אתה סובל כתבת (שמות לד, ז) נושא עון סלח לעוני שהוא גדול מיד מצא חסד לפני הקב"ה ומנע ממנו נע חציו הגזירה שכן כתוב (בראשית ד, טז) וישב בארץ נד. מכאן אתה למד שגדולה תפלה לפניו הקב"ה ע"כ. הבעל כלי חמדה מביא מדרש זה בפרשת נצבים והרב' להשיב אפו עליו בכמה ספיקות. חדא מלת היא התפלה מה בא למעט ומה היה חסר במדרש באם אמר גדולה התפלה לפני הקב"ה. כמו שמזכיר בסיפא מכאן אתה למד שגדולה תפלה ולא אמר היא עוד הקשה אריכות לשון קין עמד על הבל אחיו אטו לא ידענא שאחיו היה בקצרה הל"ל קין הרג את הבל למה מלת עמד ומלת אחיו ועוד ק' לישנא שכן כתיב וישב בארץ נוד הל"ל שנאמר וישב בארץ נוד מאי דייק בל' כתיבה ומה כוונתו שמזכיר סדר ל' תפלתו שהתפלל גדול עוני וגו' המעיין יעיין בפירושו ויבחר לו. ולפי דרכי לא קש' מידי ויהיה הכל מתורץ מקובל וטוב ויפה מאחר שהונח מונח קיים שתפלות נגד תמידין תקנום והנה יש מקום לומר שמעלת התפלה לא תלוי בעצמותה של התפלה. רק היא תמורת הקרבנות ובעצמות הקרבנות תלוי המעלה ולא בעצמות התפלה והמדרש רוצה להודיע לנו שיש לתפלה מעלה גדולה בעצמותה ולא מצד הקרבנות למאי נפקא מינה ומה יוצא לנו מהודעה זו שגדולה התפלה בעצמותה או מצד הקרבנות הוא ע"ד כדבעי להו בפרק תפלת השחר (ברכות כו, א) טעה ולא התפלל מנחה מהו שיתפלל ערבית שתים את"ל טעה ולא התפלל ערבית מתפלל שחרית שתים משום דחד יומא הוא דכתיב ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד אבל הכא תפלה במקום קרבן היא וכיון דעבר יומו בטל קרבנו או דילמא דצלותא רחמי הוא כל אימת דבעי מצלי ואזיל תא שמע דאמר רב הונא בר יודא אמר רבי יצחק טעה ולא התפלל מנחה מתפלל ערבית שתים ואין בזה משום דעבר יומו בטל קרבנו וכו' הרי לפניך שמודעה רבה הוא לנו חילוק גדול באם מעלת התפלה היא מעצמותה או מעצם הקרבנות באם מעלתה מעצמותה כל אימת דבעי מצלי אפילו כל היום לאפוקי באם היא במקום הקרבנות אין מעלתה גדולה ממעלת הקרבנות ואין יכול להתפלל אלא בזמנים אלו המיודעים לקרבנות לכן אמר המדרש גדולה היא התפלה היא דייקא כלומר גדולה היא התפלה בעצמותה ולא מצד הקרבנות ולכן כל אימת דבעי מצלי. ומביא ראיה מקין שהרג הבל וע"י תפלתו נמנע ממנו חצי הגזירה נע. נמצא שהועיל לו תפלתו. ומוכח מזה שמעלת התפלה היא בעצמותה ולא מצד שהיא במקום הקרבנות. כי בעת ההוא לא היו תמידין ואין להקשות מניין ללמוד זה מקין שמעלת התפלה היא בעצמותה מאחר שהועילה לו התפלה ובטלה ממנו חצי הגזירה דילמא התפלה לא הועילה לו רק הבאת קרבן עמדה לו מאחר שהביא קרבן לי"י כמש"ה (בראשית ד, ג) ויבא קין מפרי האדמה. ויש לומר דאי אפשר לומר כזה שקרבן הביא לו הכפרה. כי אין קטיגור נעשה סניגור כי סיבת ההריגה היה שבשביל שהש"י לא שעה אל מנחתו מאחר שהביא מפרי האדמה מזרע גרוע ובודאי אין מהראוי שהקרבן יהיו לו לסניגור. אם לא שתפלתו הועילה לו אם כן מוכח שמלעת התפלה היא בעצמותה. ולכן האריך המדרש בלישניה ואמר עמד קין על הבל אחיו וגו' כי ביקש לתרץ באם יקשה השואל מאחר שכוונת המדרש באמרו גדולה היא התפלה וכו' ומביא ראיה מקין שתפלתו הועילה לו כדי שילמדו אחרים ממנו להתפלל לפני הש"י דילמא שאני קין שהועילה לו תפלתו על דרך מדרש רבה פרשת בראשית (כב, כו)^*מדרש רבה לכן כל הורג 'ין כו'. לכן כל הורג קין (בראשית ד, טו), רבי נחמיה אומר לא כדינן של רוצחים דין קין. קין הרג ולא היה לו ממי ללמוד מכאן ואילך כל הורג קין יהרג. לכן ירא המדרש פן אמר יאמר האומר שהועילה התפילה לקין מאחר שלא היה לו ממי ללמוד. אך גבי אחרי' שיש להם ממי ללמוד לא יועיל להם התפלה על זה מדקדק המדרש בלישניה ואמר עמד קין על הבל אחיו והרגו. והוא ע"ד^*מדרש רבה הבל היה גבור מקין. מדרש רבה (כב, יז) ויקם קין וגו' (בראשית ד, ח) אר"י הבל היה גבור מקיןש אין ת"ל ויקם אלא מלמד שקין היה נתון תחתיו. אמר ליה שנינו בעולם מה אתה אומר לאבא נתמלא עליו רחמים וכו' נמצא שקין ביקש רחמים מהבל ונכמרו רחמיו עליו ולא שלח ידו בו ואח"כ עמד קין עליו להרגו לכן אמר המדרש עמד קין על הבל אחיו. אחיו דייק ועמד דייק. אחיו דייק שהבל היה אחיו רחמן כמו שפירש"י (בראשית לב, ז) גבי עשו באנו אל אחיך אל עשו סבור היה שנוהג עמך כאח כו' והוא ראה זאת שהבל היה מרחם עליו והוא עמד על הבל אחיו ר"ל שעמד מתחת הבל כי היה נתון תחתיו כמו שפי' על ויקם קין אך לשון תורה לחוד ולשון חכמים לחוד. ומלת ויקם ומלת ועמד שם עצם אחד להם אם כן גם קין היה לו ללמוד מאחיו שלא לשפוך דם נמצא שאין לקים לומר שלא היה לו ממי ללמוד. כי היה לו ללמוד מדת רחמנות מאחיו ובכל זאת הועילה לו תפלתו לכפר מחצה נמצא גבי קין שהתפלה בעצמותה מועלת לכפרה וממנו ילמדו אחרים וכן יעשו. ועוד יש לפרש וליתן טעם לשבח שלא יאמר האומר שעמדה התפלה לקין מאחר שלא היה לו ממי ללמוד ומוכח זה מפרש"י שפירש על ואבדתם מהרה איני נותן לכם ארכא ולמה ניתן ארכא לדור המבול כי לא היה להם ממי ללמוד וכו'. נראה מזה שסברת לא היה להם ממי ללמוד לא יועיל לפטור מהעונש מכל וכל רק הרחבת זמן לו לקבל עונשו וקין היה נפטר מכל העונש של נע. ומה גרם לו את זאת התפלה ואם כן מוכח שהתפלה עמדה לו וממנו ילמדו אחרים לכן מדקדק המדרש ומביא ראיה מקין שהתפלה יועיל מחצה. כי פטרה את קין מעונש נע ולא נשאר אלא נד. ושוב רצה המדרש ליישב פן ואולי יקשה השואל הקושיא ראשונה מנלן למידן שתפלה מועלת מצד עמותה ומביא ראיה מקין שהתפלל לפני הש"י. דילמא תפלתו לא הועילה לו כלום רק נתכפר עונו במה שהביא קרבן ודקא קשיא לך והלא אין קטיגור נעשה סניגור יש לומר בשלמא אם לא היה מקריב כלל ניחא היה שאין קטיגור וכו' מאחר שהבל הביא קרבן והוא לא הביא כלום אמנם באמת הביא קין קרבן. וחטאו היה מאחר שהבל הביא קרבן חשוב והוא הביא קרבן גרוע ובאמת הביא קרבנו לה' וזה גרם לו שנתכפר החציה ובאם הביא קרבן משובח היה לו הקרבן לכפרה על כל העון. א"כ נראה שהקרבן היה לו לכפרה ולא התפלה והדרא קשיא לדוכתיה. לכן מוכיח המדרש ומביא ראיה חזקה שהתפלה גרמה לקין לכפרת עון כי הגזירה היה על קין בנע ונד ונמנע נע ונשאר נד ומתחלה אפרש פירוש המלות כי רש"י פירש בתחלה (בראשית ד, יב) על נע ונד תהיה בארץ אין לך רשות לדור בארץ. ולאחר הוידוי שאמר גדול עונוי מנשוא כתיב וישב בארץ נוד כל מקום שהולך היתה הארץ מזדעזעת תחתיו והבריות אומרים סורו מעליו כו' הרי לך לפניך מלת נע מורה טלטול ממקום למקום. ומלת נד יורה אף שיושב במקום אחד מכל מקום הארץ מזדעזעת תחתיו. ומזה מוכיח המדרש יצא גזירה נע ונד והיפך הקב"ה מלת ונד למלת נוד. שמנע ממנו עונש נע הטלטול ממקום למקום וישב במקום מנוחה רק הארץ מזדעזעת תחתיו. שהתפלה גורמת לו ולא הקרבן להפוך ונד לנוד והוא על דרך מאמר רז"ל (יבמות סד.) גבי יצחק (בראשית כה, כא) ויעתר לו י"י למה נמשלה התפלה לעתר מה עתר מהפך התבואה מגורן לגורן כן התפלה מהפך מדת רגזנות למדת רחמנות. אם כן התפלה מהפכת הרוגז לרחמים. וגבי יצחק לא היה קרבן לומר שהקרבן הועיל לו. אלא התפלה רצויה ומקובלת לפני המקום ב"ה להפוך הדבר. ומוכח מזה שגם התפלה של קין מתהפכת מלת ונד לנוד. נמצא שהתפלה תשובה בעצמותה. ובאם עדיין יתעקש המתעקש לומר שאין להוכיח כלום מתפלת יצחק כי גם יצחק הביא קרבן והוא עמד לו וכמו שמסיק בזוהר פ'^*זוהר פרשת תולדות ויעתר דקריב ליה קרבנא. תולדות (קלז, א) וז"ל ויעתר מהו ויעתר דקריב לי' קרבנא וצלי עליה ומה קורבנא קריב עולה. כתיב הכא (בראשית כה, כא) ויעתר לו ה' וכתיב (שמואל ב' כא, יד) ויעתר אלהים לארץ מה להלן קרבן אף הכא קרבן ואם כן הדרא קשיא לדוכתיה שהקרבן הועיל לו ולא התפלה. זה אינו מדאצטריך שמה הקרא למעט ויעתר לו י"י אמרי' ביבמות (שם) לו ולא לה אינו דומה תפלת צדיק בן צדיק לתפלת צדיק בן רשע והמיעוט לו ולא לה ע"כ איירי בתפלה ששמע י"י לתפלתו ולא לתפלתה. כי על הקרבן באם היה יצחק ורבקה הביאו קרבן לא היה שייך למעט קרבנה כי גבי קרבן אין חילוק בין צדיק לרשע. הלא רז"ל אמרו (חולין יג, ב) איש איש (ויקרא כב, יח) לרבות שאפילו גוים נודרים נדרים ונדבות כישראל א"כ גבי קרבן שוין הם. וע"כ המיעוט הוא מחמת התפלה נמצא מוכח מוכרח התפלה נקראת עתר שמהפכת רוגז לרחמים וגם התפלה של קין הפכה מלת ונד לנוד וחוזר הדין ונמצא למד שתפלתו הועילה לו למחצה וילמדו אחרים ממנו שתפלה מעולה מעצמותה. ועוד רצה המדרש ליישב עוד ענין אחר כי ירא פן ואולי יטעה הטועה לאמר שהתפלה לא הועילה לקין מחצה. ודקא קשיא לך הלא מצינו שהתפלה גרמה שנמנע ממנו נע ונשאר מלת נד דילמא לא היה בלב הקב"ה באמרו נע ונד שיקיימו בו שניהם רק או קאמר או נע או נד. וכדפליגי רבי אושעיה ורבי נתן (סנהדרין סו, א) גבי אביו ואמו קלל (ויקרא כ, ט) אין לי אלא אביו ואמו אמו ולא אביו אביו ולא אמו מנין ת"ל אביו ואמו קלל ופירש"י למימרא דאו האי או האי דברי ר' אושעיה ור' נתן משמע שניהם כאחד כו' עד שיפרוט לך הכתוב וכו' וכעין פלוגתא זו מצינו בכמה דוכתין בתלמוד וא"כ גם גבי נע ונד יאמר האומר שאו אז קתני ואפשר א' חמור מחבירו ואחר הוידוי נשאר ונדע ונמנע מלת נע ואין להוכיח מקין שתפלה מכפרת מחצה רק הועילה לו להקל קצת העונש מעליו לכן מסיים בעל המדרש שכן כתיב וישב בארץ נוד. וכבר הקשיתי לשאול הל"ל שנאמר וישב בארץ נוד מה מורה הלשון שכן כתיב. ויובן זה על דרך^*זוהר פרשת בראשית בפסוק נע ונד עו"ן ד"ן.. הזוהר פרשת בראשית (עי' תקו"ז תקון ס"ט קיח יב) בפסוק נע ונד עו"ן דו"ן ועוד נע ונד בגין דאנת עון דנדה ובנדה אתעבידת דאיהי זוהמא דנחש שהטיל בחוה נע בעלמא הדין נד בעלמא ודאתי דאינון שכינתא עילאה ותתאה מיד ויאמר קין גדול עוני מנשוא תב בתיובתא ואתחרט בגין דא וישם י"י לקין אות כו' עד מיד ויצא קין מלפני י"י בהאי נפיק מן דינא וקבל עליה כל מה דאתגזר' ביה ומנין דאיהו קבל דכתיב וישב בארץ נוד מה דאמר ליה נד שוי עליה וי"ו ואתעביד נוד ודא איהו דאתמר ביה וישם י"י לקין אות לבלתי הכות אותו דאם הוי נ"ד אתמר ביה והיה כל מוצאי יהרגיני ובגין דתב בתיובתא וקבל עליה אות ברית שוי עלוהי אות וי"ו לשזבא ליה ע"כ. ועל פי זה דייק המדרש שע"כ הגזירה היתה נע ונד ר"ל שניהם נע וגם נד ולא או או. ודייק בלישניה שכן כתיב וישב בארץ נוד והוקשה נ"ד הל"ל מאי נוד שהוסיף לו אות וי"ו ועשה מלת נוד. כלומר אמר נע תהיה גם נד אם כן מוכח שנגזר עליו נע גם נד ותפלתו הועילה לו המחצה ומרומז זה בלשון המדרש שכן כתיב וישב בארץ נוד הראה הקושיא נד הל"ל ורמז שמהפך מלת ונד שלא יהיה צריך לשניהם רק בנוד סגי. פירוש לפירושו אם וי"ו של ונד יהיה פירוש במקום או נד קשה מהיכן היה אות הוי"ו שהטיל בתוך מלת נד שנעשה מלת נו"ד אלא ודאי הוי"ו של ונד שייך למלת נע גם נד ולקח הוי"ו והטיל במלת נד ונמנע חצי הגזירה של נע. וא"כ מכל צדי הצדדים מוכרח שתפלה עושה והועילה מחצה לכן מאריך המדרש ומודיע סדר תפלתו של קין גדול עוני כי מצינו הקב"ה אמר ליה לפתח חטאת רובץ והוא הזכיר לשון עון. אלא שרמז לו נ"ע ונ"ד אותיות עו"ן ד"ן ונמצא אלו ב' אותיות הם מלה אחת ונמצא מזה אמר גדול עונו וגם מזה מוכח שנע ונד לאו או אז קאמר מאחר כי הם נכללים לאחת עו"ן ד"ן אם כן הקב"ה גזר עליו ושניהם ותפלתו הועילה לו לכפר מחצה ממש ואתי שפיר שיתורצו כל הדקדקים. בתחלה מפרש שהתפלה היא גדולה מעצמותה ומביא ראיה מקין שהתפלה הועילה לו ולא הקרבן שלו. ועיקר ראיה על שמתהפך ונד לנוד מכח עתר גבי יצחק ושם לא היה קרבן רק תפלה. ולא יאמר האומר שהקב"ה לא גזר על קין נע גם נד רק או נע או נד. ומכל מילי הדין מפורש ומוכח שמעלת התפלה היא מעצמותה לכן כל אימת דבעי מצלי והלואי שיתפלל האדם כל היום כולו. ועל כל פנים הועילה התפלה למחצה. המשכיל יבין וישכיל מתחלת ענין זה עד סופו ויראה פלאות:

ולכן עם ברי לבב הסירו אלהי נכר מקרבכם הוא הגאוה והקנאה זהו שמרקד בנו מאוד ידעתי כי רבים אשר לא ירצו לשמוע תוכחתי באומרם הלא אנחנו ג"כ יודעים וכבר אמרו חז"ל (אבות פ"ד א) איזהו חכם הלומד מכל אדם והכוונה אל יאמר אדם אני גדול מזה ואף גם שאני בעצמי שנוא לפני ה' אוי לי על שברי ומ"מ בור שנוא ומימיו חביבים דברי הם אמת וישר כמו שאמרו בשופר שהוא לעורר בתשובה ויהיה התוקע מי שיהיה הכל מוציא רבים ידי חובתן ואף אני אין עושה רק המעשה שופר אהיה זכאי או חייב כמאמר הנביא (ישעיה נ"ח א) הרם כשופר קולך מצות רבות שיש ממש חיוב על האדם לעשותן ומחמת קנאה נמנעים לבל יאמרו ראה זה נתגלגל זכות על ידיו והגיע לבריות על ידיו דבר טוב אוי לנו הלא ימינו כצל על הארץ ואדם איך יתגאה ויתקנא ויחמוד הלא ימיו חרוצים וכבר אמר איוב (איוב ז' א) הלא צבא לאנוש עלי ארץ וכימי שכיר ימיו כעבד ישאף צל וכשכיר יקוה פעלו כן הנחלתי ירחי שוא ולילות עמל מנו לי ולהבין זה כבר נודע כי כל ימי איש אם בגבורות שמונים שנה ועד כ' אינו בר עונשים א"כ בצרי ליה לכל היותר ס' שנה וכבר נודע מ"ש הפוסקים (שו"ע חו"מ סימן של"ג ס"ג בהגה) שאין להמשרת להשכיר עצמו ביותר משלש שנים משום דבעבד כתיב שש שנים יעבוד וכתיב (שמות כ"א ב) משנה שכר שכיר הרי שכיר זמנו ג' שנים וא"כ בן אדם שכל ימיו הנשארים לעבודת ה' ס' שנים הוא כמו עבד כי שש שנים וששים הכל אחד אחידיות ועשיריות כנודע וא"כ יש לתמוה האיך קרא לו שכיר הלא שכיר הוא רק ג' שנים ואף לפי הנ"ל הוא רק שלשים שנה אבל כבר אמרו (שבת פט ע"ב) יצחק אבינו בחשבונו פלגא דלילות דאדם ישן וא"כ הרי נשאר רק שלשים שנה והרי זה כשכיר כנ"ל וכבר נודע אף כי בלילה האדם ישן מ"מ צל נשמתו בו להאיר כל הלילה כנודע בכל המפרשים וזה מאמר הפסוק כי צבא לאנוש עלי ארץ כמה יהיו שנותיו והוא רק כימי שכיר דהיינו כעבד ישאף צל דגם לילה נשתתף לענין צללים כנ"ל אבל ימי המעשה הם רק ביום וזה אמר כשכיר יקוה פעלו כי פועל אדם ישולם לו רק ביום ומפרש הטעם כי הנחלתי לי ירחי שוא ולילות עמל מנו לי ולכך אינו כימי שכיר כי לילות אינו לחשבון כמאמר יצחק וא"כ איפוא מי גבר אשר לא יראה לקנות שלימות להרחיק כל מדות מגונות מעצמו ואשרי האדם השוקד תמיד לקרות בספר איוב כי הוא כולו מחמדים וכבר כתבתי ספר מיוחד לזה כי מאמר חז"ל הוא (ב"ב טו) איוב משל הוא על ישראל בכלל כי בימי שלמה היה ישראל בתכלית השלימות וקרוב לה' כנודע כי הסטרא אחרא וכת דיליה היה מוכנע לו והיו אז ישראל במעמד גבוה כמו מעלתו של איוב שהיה להם בימי שלמה ממש מעין עולם הבא כמו שהפליגו בטובת איוב כן היה לכל ישראל בימי שלמה והחל השטן לקטרג על ישראל כי מרוב הטובה הם עובדים השם וזהו ויקם ה' שטן לשלמה והשם נתן ביד שטן למעט תחלה אחת לאחת ממשלת ישראל כאשר היה בעו"ה מתחלה נחלקה מלכות בית דוד והיתה הלוך וחסר עד שלבסוף נמסרו ישראל ביד שטן לגמרי שייסרם רק מבלי לעשות בהם כלה ח"ו כי ע"ז נכרתה הברית לבל יעשה כליון ח"ו וזהו את נפשו שמור ומאז החל ישראל לקונן ולדבר ברוב צערם עד שאנחנו בעו"ה בגולה שכורת ולא מיין וזהו איוב לא בדעת ידבר וכל עסקינו בגולה אשר יצחקו עלינו צעירים וכדומה ורבים יסורים וכל ראש לחלי וכל לבב דוי הכל מבואר במענה איוב וזהו הכל מיסורי ישראל וגם משיח בן דוד שסובל יסורים בשביל ישראל והארכתי בפרטות דברי איוב איך הכל מוסב על ישראל וכן רעי איוב הם חכמי ישראל ואין מנחם לאיוב ולא מצא עזר כנגדו בעו"ה כי כאבו נעכר יום ביומו אמנם בביאת אליהו בן ברכאל הוא אליהו הנביא כאשר יבוא הוא על ישראל והשיב לב אבות על בנים אז ימצא איוב תנחומים ואז ישוב רוחו בקרבו ואז יזכה למראות נבואה וידבר ה' את איוב מהסערה והוא המובטח ע"י נביאים (זכריה ט' יד) וה' עליהם יראה ויצא כברק חצו והלך בסערת תימן והיא הסערה שידבר ה' עם ישראל ולבסוף יוסיף לישראל משנה מאשר היה בימי שלמה והמה ימות המשיח אי"ה ולכן עם ה' ברי לבב עד מתי תהיו שכורים ולא מיין כבר אמר עלי (שמואל א' א יד) הסירי יינך מעליך וכן אנחנו צריכים ליישב עצמנו מבלי לבלות זמן בחנם כי אם לראות לעבוד ה' בשמחה ובכל צרותינו לשמוח ואמרו בגמרא מגילה (דף י ע"ב) כאשר שש להטיב אתכם כן ישיש להרע וכו' ומי חדי הקב"ה במפלת רשעים כו' ומשני הוא אינו שש אבל אחרים משיש דייקא נמי דכתיב ישיש וכו' ויש להבין אם הוא אינו שש למה משיש לאחרים בפרט איך יתכן שום שמחה בהצר לישראל אבל אמרו חז"ל (מכות כד) ר"ע כשהיה רואה רומי בתכלית הגדולה ורוממות שהיתה מושלת בכל העולם ושפלות ירושלים בעו"ה שהלכו שועלים בה היה שוחק ונתן הטעם אם לעוברי רצונו כך לעושי רצונו עאכ"ו אם בעולם הזה כך בעולם הבא עאכ"ו וזהו מאמר דוד (תהלים ד' ה) נתתה שמחה בלבי מעת דגנם ותירושם רבו כי בזה נלמד ק"ו א"כ בהרע לישראל והטיב לעכו"ם יש לשמוח כי מזה ראיה כמה טובה כפולה ומכופלת יהיה לישראל באחרית הימים אי"ה אך זהו לבני אדם שאינם יודעים עד כמה מגיעה טובה אשר ייעד ה' לעמו ולכך בראותם הטובה והצלחה לרשעים ישמחו כי ממנה ישערו עד היכן תגיעה טובה לישראל מכח ק"ו הנ"ל אבל לה' אשר אליו נגלו כל תעלומות לא שייך זה כי מה צורך לק"ו אם לעוברי רצונו כך הלא הוא בלא"ה יודע מה רוב טוב אשר צפון ליראיו וזוהיא קושית הגמרא כאשר שש וכו' מי איכא שמחה קמי קב"ה במפלת רשעים וצ"ל דהשמחה היא מחמת הק"ו לעושי רצונו עאכ"ו ע"ז מקשה הגמרא הלא הוא אין צריך לק"ו הנ"ל ומשני באמת הוא אינו שש עבור הק"ו כי הוא אינו צריך אבל אחרים ישיש ולכך כתיב ישיש כי אחרים יודעים להעריך הטובה ובראותם הטוב מעכו"ם ילמדו ממנו הק"ו ויש להם שמחה לכך נאמר ישיש וא"ש וכמה יש לנו לשמוח בראותנו הצלחת רשעים ומצירי ישראל ושפלות עם הקדוש וכל הבא לעולם מה' הכל לטובה היא בתכלית הטובה כפולה רק אין אנו משיגים כאשר לא ישיג החולה הטובה שעשה לו הרופא בהשקותו מים המרים ומלוחים אשר לא יערב לחיך ומולידים לו קיאה השוברים כל גופו וכאשר שב לאיתנו אז יכיר טובת הרופא ומנשק עפרות רגליו וכן אנחנו בהגיע אלינו רעה אזי לא נבחין כי היא רפואה שלימה ותכלית טובה לגויתנו ולנפשנו לכן הנה ימים באים המה ימים אשר בו יכול אדם להברות גופו ונפשו ולא אטריח עליכם בסגופים ותענית כי המה קרובים להפסד למאוד כי מי שאינו בריא אולם וכח התענית מחלישים כוחו מלעבוד עבודת השם כראוי ואפשר עוברים על ונשמרתם לנפשותיכם וגם מוליד בטבע כעס אשר היא מידה מגונה למאוד רק עיקר להתרחק מעבירה והרחקת עושק ושנאה ומדות רעות בנפש וקיום מצות עשה ודקדוקי מצות בתכלית השמחה ושיהיה לשם שמים בלי גאוה רק יהיו עושים לקיים מצות הבורא מבלי לומר אני אשוב כשיהיה כך וכך דרכם של בני אדם לומר כאשר אגמור דבר זה אזי אפנה את עצמי לעבוד ה' וכדומה כשאזכה לגמור משפט זה או עסק זה או נשואין בניי ובנותיי אז אשוב לה' בכל לבב וע"ז אמרו חז"ל (אבות פ"ד מ"ד) אל תאמר כשאפנה וכו' שמא לא תפנה וזה דרכו של יצר הרע להרחיק הדבר על הזמן וזכורני אחד היה בפיה"ם שהיו רבים נושיו וכאשר בא הנושה לקחת ולנוגשו ביקש מאנשים שהיה להם היכרות אצל ב"ח וסוחרים לפשרו לפרוע על זמנים מתחלפים ואנשים הנ"ל שאלו אותו שיאמר כיצד יהיו הזמנים אם ארוכים או קצרים והשיבם אין לי נ"מ בזה יהיה איך שיהיה רק העיקר שהפשר יהיה שלא אצטרך לשלם תיכף בעת הפשר שום דבר כי לא היה בדעתו לקיים הזמנים ולכך לא חשש על הרחבה זמן ארוך או קצר רק שלא ליתן שום דבר תיכף כן הדבר ביצר הרע כשרואה שיש לאדם חימוד לתשובה אומר עכשיו יש לך עסק פלוני ויטרידך המתן זמן קצר הלא בקרב ימים יעבור העסק ואז תעבוד ה' מבלי מונע ובין כך כמה עיקולים ועיכובים יסובב ויעברו ימים ואין שב בעו"ה צאו ולמדו מן קין והבל אשר זה היה סיבת כל הקלקולים בעולם ולהבין הענין קין והבל אשר שעה ה' למנחת הבל ואל מנחת קין לא שעה וכאשר הרע לקין אמר (בראשית ד ו) למה נפלו פניך אם תטיב שאת ואם לא תטיב לפתח חטאת רובץ ודרשינן במדרש (ב"ר פכ"ב ו) שהבל אמר לקין אם אתה ממתין ליצר הרע מתחלה פותח לך כחוט השערה ולבסוף יהיה כעבותות העגלה ויש להבין מה ביקש הבל בזה ומה זה ענין להא דשעה ה' אל מנחתו אבל הענין כי הקריבו קרבן לה' לתקן חטא אדם הראשון כי גם הם היו בכלל חטא והנה נודע מ"ש רש"י (בראשית ה כ"ט) ומדרש כי לאחר חטא אדם הראשון נתקלקלה הארץ ולא הולידה פירות כלל רק קוצים עד שבא נח ולכך נאמר עליו (בראשית שם) זה ינחמנו מעצבון ידינו ולפ"ז קין שהביא מבכורות פרי האדמה ע"כ שהיו מן אותן פירות שהיו בארץ קודם החטא כי לא צמחו לאחר החטא מחדש אבל הבל שהביא מבכורות צאנו ע"כ הם מתולדות בהמות שנבראו ויצאו מן הקרקע כשנוצר האדם כמ"ש שהכל היה תחת הקרקע עד שבא אדם כי באותן יתכן בכור וא"כ הבל הוצרך להמתין עד שהיו הצאן הנולדות ויהיו ראויות להקרבה לכך נאמר (בראשית ד' ג') ויהי מקץ ימים כי היה צריך זמן וא"כ מהבל לא היה פגם ששהה בקרבן שלו כי הוצרך להמתין ולא סגי בלא"ה אבל קין שקרבן שלו היה מובן כי היה מן הנבראים א"כ למה המתין בקרבנו זמן מה ולא היה מן הזריזין המקדימין למצות ולכך שעה ה' למנחת הבל ואל מנחת קין לא שעה הואיל ואיחר קרבן שלו וכאשר חרה לקין כי לא שעה כי לא הבין מה בכך ששהה בקרבנו השיב לו הבל אם בזמנו אין ליצה"ר רשות ובקל תדחה אותו אבל אם תמתין כבר נעשה גבור וכעבותות עגלה ואי אפשר לכובשו ולכך חרה אף ה' כ"כ ולא קיבל קרבנך כי צריך להיות זריזין ומקדימין היכא דאפשר כמו ביצר הרע שצריך להתרחק ממנו מיד בהיותו קטן וא"ש מזה נלמד כל דברים שיש לעשות במהירות ובזמנו כי אם תמתין יזקין היצר הרע ואי אפשר לגרשו בשום אופן ולכן אין לנו אלא לשוב לה' בכל לבב ולחדול מעשות רע לבלי לבלות זמן בתוהו כי בעו"ה כאשר תחלוף השנה ויחשוב האיש במה אבוא למלך בראש השנה ומה בידי מעש בלי פגימה וחלק יצה"ר בו ובעו"ה יודע אני בעצמי כי מעט אשר לפני אוי לי שעברה שנה ומצות ה' בידי מעט שיהיו הכל בלי פגם וכולן כליל לעבודת ה' ומה מאוד מחמירים בעלי היראה בענין זה דרך משל התוקע שופר וכונתו לתקוע לשם מצוה ואפשר ח"ו שכונתו ג"כ שיהללוהו אחרים היותו תוקע טוב הרי הוא כעובד לה' ולבריות הרי כאן שיתוף ח"ו וכן בכל המצות אם לוקח לולב בשביל הבריות ובשביל המקום הרי כאן עובד בשיתוף אוי לנו מה נאמר ומה נדבר נשב בדד ונדום נקוה לה' אולי ירחם להסיר לב האבן ובאמת אנו מצפים ובוטחים על חסדי ה' כמאמר גמרא דערכין (דף יו"ד ע"ב) אומרים מלאכי השרת מפני מה אין ישראל אומרים שירה לפניך בראש השנה וביום הכפורים פירוש הלל אמר להם הקב"ה ספרי חיים וספרי מתים פתוחים לפני והם יאמרו שירה להבין השאלה והתשובה הוא כך דהנה ידוע על כל הנסים אומרים הלל ושירה ואין לך נס גדול מה שקרה לנו בראש השנה ויום הכפורים וכמבואר במדרש (ירושלמי רה"ש פ"א ה"ג) מי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו כי אנו לובשים לבנים ושמחים ובוטחים לה' כי הוא נושא עון ומטריד לשטן בשופר עד שיוציא לצדק דיננו ואין לך נס גדול מזה וא"כ ראוי לומר שירה יותר מכל הנסים ולכך שאלו כן אבל תשובת השם היתה לא כן בשלמא בנס יציאת מצרים היו אומרים שירה מפני שכבר יצאו שוב לא יבואו שמה כהבטחת ה' וכן בכל הנסים אבל בזה אף דבראש השנה יצאנו זכאים מ"מ חלילה מחטוא אח"כ כי בקל יכשל כמאמר הש"ס (תענית ח ע"ב) אם נגזר לגשמים והם חוזרים לרעה הגשמים יורדים למקום בלי נוצר לזריעה וכן הכל א"כ תמיד לא נגמר הנס ואנו צריכים תמיד רחמים שימרו ועיזרו לבל נכשל בעבירה ולבל יגבר עלינו אויב צר פנימי וחיצון ח"ו ולכך אין כאן גמר הנס לומר הלל וזה שאמר ספרי חיים וספרי מתים פתוחים לפני כי ח"ו לא ישובו והם תמיד פתוחים בלתי סוגר וא"כ איך אפשר לשיר וכבר אמרו (אבות פ"ב מ"ה) אל תאמין בעצמך עד יום מותך ולכן כבר אמרתי אל תאמרו בעבור ימים האלו הותרה הרצועה כבר היה יום הכפור ימי הכפרה ואח"כ נשכימה לכרמים כדרך העולם לילך בקרי עם השם מבלי משים ללב מצוה תמה וברה ואמת אמרו תוספות בשם ר"ה גאון (ערכין י' ע"ב ד"ה אמרו) כי גם מלאכי השרת אין אומרים שירה בראש השנה ויום הכפורים ולכך ממאן לומר ביוצר והחיות ישוררו והקשו התוספות א"כ למה אמרו מלאכי השרת מ"ט אין ישראל אומרים שירה ולא שאלו על עצמם ונראה כי הטעם שעלה ברוחם שישראל יאמרו שירה הלא דוודאי המלאכי השרת אין אומרים הואיל והקב"ה דן ואם בים לא שררו הואיל ומעשי ידי ה' טבעו בים איך ישוררו ביום אשר רבים רשעים נגזרו למיתה רק ידוע דבים הוצרכו ישראל לומר שירה ביחוד הואיל ומלאכי השרת לא אמרו שירה הוצרכו הם לומר שירה וכן נאמר ביהושע (י' י"ב) שמש בגבעון דום שלא אמרה שירה הוצרך יהושע לומר שירה במקומה כנודע במדרש (ילק"ש שם רמז כ"ב) וא"כ כאן שאין מלאכי השרת אומרים שירה לדעתם היה הואיל שדן ישראל א"כ יש לישראל לומר שירה עבורה כמו בים וזוהיא היתה שאלתם אבל יפה שאלו אילו הטעם בשביל דין ישראל אבל באמת גם המלאכים בעצמם נידונים בראש השנה כמאמר ר"א בחרוז ונתנה תוקף הנה יום הדין לפקוד על צבא מרום ואין לישראל לומר שירה תמורתם כי לא היתה המניעה בשביל ישראל וכבר נודע במאמרם (שמות ל"ג) כי לא יראני האדם וחי דדרש המדרש אפילו מלאך שנקרא חי כי מלאכים הם נצחים ונקראים חיים ובני אדם נקראים מתים כי סוף האדם למות וזוהיא תשובת השם ספרי חיים וספרי מתים פתוחים פירוש הן ספרי מלאכי השרת והן ספרי בני אדם וא"כ אין להם לומר שירה:

פשתן סוד קין מפרי הארץ (עי' בראשית ד, ג) פשתן (תנחומא בראשית ט). צמר הבל הרי עירבוב הכחות: