כד הקמח
וה' שב את שבות איוב. סברת הרמב"ן ז"ל כי לא מת דבר מכל אשר לו והענינים ההם לא אירעו להם רק השטן לקח כל אשר לאיוב והוליך אותם אל המדבר ואל ארץ גזרה והראה את המלאכים המגידים לו כאשר ספרו, והשטן ידע כי רצון האלהים בנסיון לבד ולא רצה לשלוח בהם יד להמיתם, ואולי בכך נצטוה כי אמר הנה כל אשר לו בידך. לא אמר לעשות בהם כטוב בעיניך רק בידו יהיה להביאו בהם במצרף הנסיון, וזהו שאמר תחלת הספר ומלאך בא אל איוב ולא מצאנו מלת מלאך בכתוב רק על שליח השלוח מאת אדניו לעשות דבר, ועל כן הוא ז"ל סובר כי השטן שלהם צווה מאתו ללכת אל איוב ולספר לו מה שראו כפי דעתם. ועתה השיב השם יתברך שבות בניו ובנותיו והנערים והאתונות והצאן והגמלים השיב לו והוסיף לו אחרי כן בגמלים ובצאן למשנה, וכן מלת שבי לעולם על נפש אדם לא על צאן ובקר לבדך כי יקרא מלקוח, והנה הכל נשבה ביד השטן והושב לו עתה ועל כן לא אמר הכתוב ויולדו לו שבעה בנים ושלש בנות כבתחלה ואולי ה"א הנוספה במלת שבענה תורה לידיעה כי אולי כן משפט הלשון להורות בידיעה כאשר יורו עליה ה"א ופתחות הלמ"ד. וכן (בראשית מ״ב:ל״ו) עלי היו כלנה כל אלה. ועתה קרא שמות חדשים לבנותיו כי היו עתה יפות מראה ויפות תואר מאשר בראשונה כי כן שבחן הכתוב ולא נמצא נשים יפות כבנות איוב. ולא אמר כן בתחלת הספר. והוסיף לו למשנה גם בשנים זהו שאמר ויחי איוב אחרי זאת מאה ומ"ם שנה שהרי שנות האדם שבעים שנה והוא חי ק"מ שנה אחרי זאת, ומת זקן ושבע ימים בזכות שהיה לבבו שלם את ה' אלהיו בבריאותו וחליו בעשרו ובעניו הוא ירא אלהים, שהיראה עיקר העבודה והוא מצות הלב והלב עיקר כל המצות ועיקר האמונה והיחוד כענין שכתוב (דברים ד׳:ל״ט) והשבות אל לבבך וגו'. וכענין שכתוב (איכה ג׳:מ״א) נשא לבבנו אל כפים אל אל בשמים:
שני לוחות הברית
מתחלה אקדים מה שקבלתי במאמר רז"ל (תענית ה, ב) במה שאמרו יעקב אבינו לא מת, שהוא כפשוטו אע"ג דחנטו אותו חנטייא. כיצד, יש לו שני שמות יעקב וישראל, וריבוי השמות מורות על ריבוי כוחות נפשיות ממדריגות הנשמות, וכשהתאבל על יוסף בנו מכח צערא יצא נפש יעקב וחלק זה מת, ולא נשאר בו רק חלק ישראל, וזה הדבר היה לאחר שתכף עליו האבילות והצער, דהיינו כשלקחו את בנימין (בראשית מב, לו) ויאמר אלהם יעקב אביהם אותי שכלתם יוסף איננו ושמעון איננו ואת בנימין תקחו, אז פרחה ממנו נפש יעקב ומאותו פעם לא הזכירו בשם יעקב רק בשם ישראל, כי יעקב היה מת, עד בבשורת יוסף כתיב (שם מה, כז) ותחי רוח יעקב, שהרוח של יעקב חזר אליו ויחי. אע"ג דלעיל מיניה קודם ותחי רוח יעקב כתיב (שם מה, כה-כו) ויבאו ארץ כנען אל יעקב אביהם, ויגידו לו לאמר עוד יוסף חי כו', מאחר שבאותו זמן חזר ויחי קראו יעקב, כי בודאי מיד שהתוודע יוסף אל אחיו והיה חדוה ביניהם אז התחיל לבצבץ החיות של יעקב: