Musar על הושע 2:9

אלה מסעי , במסכת ר"ה (לא, א) עשר מסעות נסעה השכינה, מכפורת לכרוב, ומכרוב למפתן, ממפתן לחצר, ומחצר למזבח, ממזבח לגג, ומגג לחומה, ומחומה לעיר, ומעיר להר, ומהר למדבר, וממדבר עלתה וישבה במקומה, שנאמר (הושע ב, ט) אלכה ואשובה אל מקומי הראשון, וכנגדן גלתה סנהדרין כו'. יש להתבונן מהו ענין המסעות:

אבל משה רבינו ע"ה שלקח אשת יעקב שאלה ושימש בה בחייו דכתיב (במדבר ז, פט) ובבוא משה אל אוהל מועד שהוא מלכו"ת, והיה כבן בית ונכנס לפנים ממנה עד אספקלריא המאירה, לאחר מותו חזרה מדת מלכו"ת לבעלה הראשון, כענין שנאמר (הושע ב, ט) אלכה ואשובה אל אישי הראשון ונכנסה לארץ אל יעקב הוצרך משה לעמוד חוצה, כי אין אשה נישאת לשני אנשים בזמן אחד, ואין זו גריעותא למשה, רק גדולה וטיבותא כי הכל היה בדוגמת עליונה וסוד פנימי. כי כאשר יצאו ממצרים יצאו בסוד כח הבינה שהוא סוד היובל והחירות וכח הששה קצוות העליונות א"כ היה הוא וששים רבוא אשר ברגליו דוגמתה, ולכך היה ראוי נשמתו למקום יותר רוחני וקדוש למעלה מהבנין חוץ מדוגמת הגוף, כי בעודו בחיים בגופו נשתמש בסיהרא שהיה העטר"ה, ובעת פטירתו עלתה רוחו ונשמתו ליובל שמשכנו חוצה לארץ ושם נדבק עם הס' רבוא שלו שג"כ לא נקברו בארץ, מה שלא היה כן ביעקב ששימש בגופו בנשיו בעודו בחיים להיות לו מטה שלימה, בפטירתו זכה ליכנס רוחו ונשמתו כשמיט"ה שהיא העטר"ה שביעית הבנין מה שלא זכה בו בחייו כמשה, כי בית אחד היה לו אז דהיינו נשיו, לכך לא זכה להתדבק בה בחייו דיבוק גמור:

ובפרק קמא דברכות (ז, א), אמר רבי יוחנן משום רבי יוסי, טובה מרדות אחת בלבו של אדם יותר מכמה מלקיות, שנאמר (הושע ב, ט) ורדפה את מאהביה וגו' ואמרה אלכה ואשובה אל אישי הראשון כי טוב לי אז מעתה. וריש לקיש אמר, יותר ממאה מלקיות, שנאמר (משלי טז, י) תחת גערה במבין מהכות כסיל מאה, ע"כ. פירש רש"י מרדות אחת, לשון רידוי והכנעה שאדם שם על לבו מאליו ורדפה את מאהביה וגו'. וכשתראה שאין עוזר, תשים על לבה לאמר אשובה אל אישי הראשון תחת גערה במבין תחת באדם מבין טובה מהכות כסיל מאה. תחת הטעם למעלה תחת התי"ו, ולא כמו (דברים לא, ח) לא תירא ולא תחת שטעמו בחי"ת, אלא למעלה תחת התי"ו ראשון, לומר שהוא שם דבר שאי אפשר לפותרו לשון תפעל לומר תכניע את האדם, אלא תכנע היא בעצמה, ולכך שינה את נקודתה לומר שהוא שם דבר, עכ"ל: