וְנָסַב֩ הַגְּב֨וּל מִבַּעֲלָ֥ה יָ֙מָּה֙ אֶל־הַ֣ר שֵׂעִ֔יר וְעָבַ֕ר אֶל־כֶּ֧תֶף הַר־יְעָרִ֛ים מִצָּפ֖וֹנָה הִ֣יא כְסָל֑וֹן וְיָרַ֥ד בֵּֽית־שֶׁ֖מֶשׁ וְעָבַ֥ר תִּמְנָֽה׃
יסוד ושורש העבודה
ומ"ש בפסוק מ"ג אלון ותמנתה ועקרון ערים אלה היו ג"כ של יהודה כמו שכתוב ביהושע ט"ו ועבר תמנה וגו'. ומ"ש רש"י בזאת הברכה שדן נטל בתחילה בצפונית מערבית עקרון ובנותיה כו'. ולא ספקו להם באו ולחמו עם לשם והיא בצפונית מזרחית נמצא משמעות רש"י שם שעקרון היה בצפונית מערבית לא"י ולפי הנראה היה עקרון בגבול יהודה שהוא דרום א"י ואפשר לומר שמ"ש רש"י צפונית מערבית ר"ל ליהודה אך אין לשון רש"י משמע כן מיהו אפשר לומר לפי שמירושלים עד הנהר פרת שהוא לצפון א"י היה ט"ו יום כדאיתא במסכת תענית דף י' וארץ ישראל היה ארבע מאות פרסה נמצא מצפון יהודה ששם היה ירושלים לדרום א"י היה כ"ה יום ומירושלים והלאה היה מיצר יהודה מרחיב לעקרון לצפון א"י ושפיר י"ל על עקרון שהיא בצפונית מערבית לא"י לפי חלק רוחב הארץ אי נמי יש לומר שב' עקרון היו אחת בדרומית מערבית והיא של יהודה ואחת בצפונית מערבית והיא של דן מיהו כאן משמע שהוא עקרון שאצל תמנה שהיו סמוכין זה לזה כח"ש יהושע ט"ו ואלון ועקרון ותמנא: