Musar על יחזקאל א:24

ויען ה' את איוב מן הסערה. הגיע עתה איוב למעלת הנבואה יען כי היה תם וישר וירא אלהים וסר מרע והוכח על נסיון אע"פ שחטא בהסתפקות במשפט מאין חכמה הועיל אותו הנסיון לקרבה אל האלהים כי קבל עליו דברי אליהוא וראה כי הם מספיקים לשאלתו והנה הוא עתה ירא אלהים וצדיק תמים. וענין מן הסערה כי לא נפתחו לו השמים ויראה מראות אלהים על בירור כגון שיראה שהשי"ת יושב על כסאו והמלאך דובר בו רק שמע סערה גדולה והשיג מה שהשיגו הנביאים בראשונה בראשית החזון, כמו שנאמר ביחזקאל תחלה וארא והנה רוח סערה באה מן הצפון, וכן באליהו תחלה נאמר (מלכים א י״ט:י״א) והנה ה' עובר ורוח גדולה וחזק מפרק הרים ומשבר סלעים, לא ברוח ה' ואחר הרוח רעש ואחר הרעש אש ואחר כן ישיגו הנבואה, וגם כן ביחזקאל א׳:כ״ד׳:כ״דחר הרוח עשן גדול הוא הרעש ואחר כן אש מתלקחת ואיוב השיג ראשית החזון וממנו יצא לו קול עונה אותו המענים האלו וסער גדול בחוזק ותוקף כמנהג הנבואות כמו שנאמר (יחזקאל א) כקול מים רבים כקול שדי בלכתם. והנה איוב השיג זה בשמיעת הסערה והקול ממנה וידע מענינם כי קול האלהים הוא העונה אותו תשובות על דבריו. ודרשו רז"ל (בבא בתרא פ"ק טז) מן הסערה שחרפתני אשר בשערה ישופני, ד"א מן הסערה מלשון שער כיון שאמר איוב להקב"ה ותחשבני לאויב לך, אמר לו רבש"ע שמא בין איוב לאויב נתחלף לך השיב לו הקב"ה מי פלג לשטף תעלה בערביא קורין לשערה שטפא. כל שער ושער שבראש פלגתי לה תעלה גומא לינק ממנה שאלו שתים יונקות מגומא אחת יהו מכחישות מאור עיניו של אדם בין שער לשער לא נתחלף לי בין איוב לאויב נתחלף לי, זהו ויען ה' את איוב מן הסערה. ובב"ר א"ר יוסי בר רבי חנינא כתיב (ירמיהו כ״ג:כ״ד) הלא את השמים ואת הארץ אני מלא נאם ה' וכשהוא רוצה מדבר מבין שני בדי הארון, פעמים שאין העולם ומלואו מחזיקים כבוד אלהינו ופעמים ידבר עם האדם מבין שערות ראשו:

במחשבה כיצד, הוא העיון וההשגה שמחויב האדם להמציא בשכלו חדושי התורה מידי שבת בשבתו. וזה לשון הזוהר פרשת שלח לך (ח"ג) דף קע"ג (א) תא חזי, כד עייל שבתא, נשמתיא נחתין ושריין על עמא קדישא, ונשמתין דצדיקייא סלקין לעילא. כד נפיק שבתא, נשמתין סלקין אינון דשארו עלייהו דישראל, ונשמתין נחתין אינון נשמתן דצדיקייא. כיון דסלקין כלהו נשמתין דשארו עלייהו דישראל, סלקי וקיימין בדיוקנא קמי מלכא קדישא, וקב"ה שאיל לכלהו מאי חידושא דאורייתא דאמרת נשמתא דא דפלוני, וכלהו מוקמי ההיא מלה בתרי מתיבתא אינון לתתא וקב"ה לעילא חתים לההוא מלה. תא חזי, כד מלה אתחדש באורייתא, ונשמתא דנחתא בשבתא אתעסקא באינון מילין חדתין וסלקי לעיל, כל פמלייא דלעילא צייתין לההוא מלה, וחיות הקודש מתרבן בגדפין ומתלבשין בגדפין. וכד שאיל לון קב"ה ולא תבין ושתקין, כדין חיות הקודש מה כתיב (יחזקאל א, כד) בעמדם תרפינה כנפיהם, כמה דאתמר (איוב לב, טז) כי עמדו לא ענו עוד. וכפתחו עמדו כל העם (נחמיה ח, ה), עד כאן: