מוסר על ישעיהו מו:ד

ובזה יתבאר מאמר בסנהדרין פרק אחד דיני ממונות (לח, ב), אמר רב יהודה אמר רב, בשעה שבקש הקדוש ברוך הוא לברוא את האדם, ברא כת אחת של מלאכי השרת. אמר להם, רצונכם נעשה אדם בצלמנו. אמרו לו, רבש"ע, מה מעשיו. אמר להם, כך וכך מעשיו. אמרו לו, רבש"ע, מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו (תהלים ח, ה). הושיט אצבעו קטנה ביניהם ושרפן. וכן כת שניה. כת שלישית אמרה לפניו, רבש"ע, ראשונים שאמרו מה הועילו, כל מה שאתה רוצה לעשות בעולמך עשה. כיון שהגיע לדור המבול ואנשי דור הפלגה שמעשיהן מקולקלין, אמרו לפניו, רבש"ע לא יפה אמרו ראשונים לפניך. אמר להם, עד זקנה אני הוא ועד שיבה אני אסבול (ישעיה מו, ד), עד כאן:

מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו (תהלים ח, ה). זה אמרו מלאכי השרת אחר כך בדור אנוש ובדור הפלגה המגדל אשר בנו בני אדם. והשיב להם הש"י, עד זקנה אני הוא כו' (ישעיה מו, ד). והענין, שלעתיד יהיה הכל מתוקן כי ישבתו הקליפות, ומכח זה הם העונשים והגליות ואז יתרון אור יהיה מכח החשך כמו שכתבתי בכמה מקומות, ואז יזכו לתכלית ויקויים בהם (תהלים ח, ו) ותחסרהו מעט מאלהים. כי מלאה הארץ דעה (ישעיה יא, ט). ויבאו כל אחד למעלת משה רבינו ע"ה שהיה יודע מ"ט שערי בינה ולא היה חסר רק המעט דהיינו שער אחד (ר"ה כא, ב). ודרך רמז, זהו מעט מאלהים, כי המעט הוא אות א' שבתיבת אלהים, וע' שנשארת מן מעט היא ע' פנים לתורה. ומשה רבינו עליו השלום יזכה ביותר ולא יהי' חסר המעט מאלהים, וכביכול אז יהי' איש אלהים ממש:

וְעַל כֵּן אָמַר דָּוִד (תהילים ק״ג:א׳): ״בָּרְכִי נַפְשִׁי אֶת יְיָ״. וְלָמָּה אָמַר לַנֶּפֶשׁ לְבָרֵךְ? אָמַר דָּוִד (ויקרא רבה ד ח): נֶפֶשׁ זוֹ מְמַלְּאָה כָּל הַגּוּף וּמְבַלָּה אֶת הַגּוּף, וְאֵינָהּ אוֹכֶלֶת, וְסוֹבֶלֶת אֶת הַגּוּף. וְהִיא יְחִידָה בַּגּוּף, וְהִיא טְהוֹרָה, וְרוֹאָה וְאֵינָהּ נִרְאֵית, וְאֵינָהּ יְשֵׁנָה. כָּךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְמַלֵּא אֶת עוֹלָמוֹ וּמְבַלֶּה אֶת הַכֹּל, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קב כז): ״הֵמָּה יֹאבֵדוּ, וְאַתָּה תַעֲמֹד״. וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵין לְפָנָיו שֵׁנָה, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קכא ד): ״הִנֵּה לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן״. וְהוּא יָחִיד וְטָהוֹר. וְהוּא רוֹאֶה אֶת הַכֹּל, וְאֵין דָּבָר אַחֵר רוֹאֵהוּ. לָכֵן תָּבוֹא הַנֶּפֶשׁ שֶׁיֵּשׁ בָּהּ כָּל הַמִּדּוֹת הַלָּלוּ, וּתְשַׁבֵּחַ לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁיֵּשׁ בּוֹ כָּל הַמִּדּוֹת הַלָּלוּ.