Musar על משלי 12:28

הַשַּׁעַר הַד' מִן הַחֵלֶק הַד' נְדַבֵּר בּוֹ עַל עִנְיַן מִדַּת הַחֲרִיצוּת. צָרִיךְ לְקַדֵּם בְּדִבְרֵי הַמִּדָּה הַזֹּאת, מֵאֵיזֶה טֶבַע הִיא בָּאָה. וְאוֹמַר כִּי הִיא מִטֶּבַע הַמָּרָה הָאֲדֻמָּה. וְהַמִּדָּה הַזֹּאת תֵּרָאֶה יוֹתֵר כְּשֶׁהַנֶּפֶשׁ פְּנוּיָה מִן הַמִּדּוֹת הַמְגֻנּוֹת אֵין מְבַלְבֵּל אוֹתָהּ שׁוּם דְּאָגָה. וְיוֹתֵר מַה שֶּׁתִּהְיֶה בַּנְּפָשׁוֹת הַזַּכּוֹת הַחֲשׁוּבוֹת. וְרָאוּי לָאָדָם שֶׁיִּתְנַהֵג בָּהּ בְּכָל מַעֲשֵׂהוּ וּבְכָל מַה שֶּׁמִּתְעַסֵּק מִמְּלָאכוֹת הַחָכְמָה וְהַמַּחֲשָׁבָה. הֲלֹא תִרְאֶה מַה שֶּׁנֶּאֱמַר בָּהּ (מִשְׁלֵי י"ב כ"ח) וְהוֹן אָדָם יָקָר חָרוּץ. רָצָה לוֹמַר כִּי הַיָּקָר שֶׁבְּהוֹן הָאָדָם הַחֲרִיצוּת שֶׁהוּא הַמְּהִירוּת וְהַזְּרִיזוּת וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה חָרוּץ בִּשְׁנֵי הָעוֹלָמוֹת: בְּעוֹלָם הַהֲוָיָה וְהַהֶפְסֵד בְּבַקָּשַׁת הַחָכְמוֹת עִם הָעֲבוֹדָה וְהָאֱמוּנָה וְשֶׁיִּשְׁתַּדֵּל לְהַגִּיעַ אֶל עוֹלַם הַשֵּׂכֶל.

וצריך אדם לסלק הסכין מעל השולחן בשעה שיברך ברכת המזון. והטעם מפני שהמזבח נקרא שולחן, דכתי' (יחזקאל מא, כב) ביחזקאל המזבח שלש אמות וגו', וכתי' (יחזקאל מא, כב) וידבר אלי זה השולחן אשר לפני ה'. והמזבח הוזהרנו שלא להניף עליו ברזל, שנא' (שמות כ, כא) ואם מזבח אבנים תעשה לי לא תבנה אתהן גזית כי חרבך הנפת עליה ותחלליה. והטעם לפי שהוא כחו של עשו הרשע שנתברך בו, שנא' (בראשית כז, מ) ועל חרבך תחיה וגו', וכתיב (מלאכי א, ג) ואת עשו שנאתי, לפיכך הוא מרוחק מן המקדש. וכן הוזהרנו לסלק החרב מעל השולחן בשעת ברכה, לפי שהוקש השולחן למזבח, ועוד שהחרב הוא מחריב והוא סבת החרבן והשולחן הוא סבת היישוב והשלום, והחרב מקצר ימיו של אדם והשולחן מאריך ימיו. דתניא כל המאריך על שולחנו מאריכין לו ימיו ושנותיו. והטעם לפי שהשולחן מכפר במקדש, ומתוך שהוא מאריך על שולחנו בא עני ויטול פרוסה ויתפרנס ממנה, והנה אריכותו על השולחן בכוונה זו סבה לצדקה, וכתי' (משלי יב, כח) באורח צדקה חיים, ולכך מאריכין לו ימיו ושנותיו. ועוד שהיה במזבח הקטורת, שהיה מכפר יותר מן הקרבנות, שמונה מיני בשמים. ארבעה בשמן המשחה ואלו הן, מור וקנמן בשם וקנה בושם וקדה, וארבעה בקטורת המפורשת בכתוב, ואלו הן, נטף ושחלת וחלבנה ולבונה זכה. כך נצטוינו לברך על השולחן שמונה ברכות ואלו הן. א' על נטילת ידים, ב' המוציא, ג' בורא פרי הגפן, ד' ברכה אחת מעין ג' על הגפן, וארבעה ברכת המזון, ג' מן התורה, וסימנם ועשית שולחן עצי שטים וצפית אותו זה"ב, ז' ברכת הזן, ה' ברכת הארץ, ב' בונה ירושלים. וכן זהב בגימטריא דוד, רמז למלכות, דכתיב (שמואל ב ט, יג) יאכל על שולחן המלך. וא"ר שמעון בן יוחאי שלשה כתרים הם, כתר תורה וכתר כהונה וכתר מלכות.