Musar על משלי 2:22

ובסוף פרק האומנין (ב"מ פג, א) בעובדא דרבה בר בר חנה תברו ליה הנהו שקולאי חביתא דחמרי כו', עד (משלי ב, כ) למען תלך בדרך טובים כו', ולא אמר לישנא דלפנים משורת הדין, ותוס' (ד"ה לפנים משורת הדין) הקשו זה בפ' הגוזל עצים הנ"ל (ק, א) ותרצו יפה, ומסיימי לכן מעובדא דשמואל בהנך חומרא כו' ותירצו בדוחק עיין שם. ולפי דרכי יתוקן הכל, כי קדש עצמך כו' דאורייתא וזהו לפנים משורת הדין דמאחר דלמדינן מקרא לפנים משורת הדין ממילא הוא דאורייתא, ולפנים משורת הדין רצה לומר רק ראוי לפי עניינו וטבעו ואצלו הוא דין. וכן בחן בעצמו ר' חייא וכן ר' ישמעאל בר' יוסי, אע"ג דכתבה התורה זקן ואינו לפי כבודו, מכל מקום לסלק בדבר מועט בפלגא דזוזי ולאיש עני בדרך בודאי בזה חייבה התורה. וכן היו עובדא דשמואל שבחן שלא נתייאשו הבעלים. אבל למען תלך בדרך טובים זהו ענין יתר להיות וותרן ואינו דאורייתא, רק רב רצה להרגיל תלמידו בזה: