Musar על משלי 23:5

בא וראה כמה גדול כח התורה שכן אמרו בברכות פ"ק (דף ה) כל העוסק בתורה נצול מן היסורין שנאמר (איוב ה׳:ז׳-ח׳) ובני רשף יגביהו עוף אין רשף אלא יסורין שנאמר (דברים ל״ב:כ״ד) מזי רעב ולחומי רשף. ואין עוף אלא דברי תורה שכתוב בהן (משלי כ״ג:ה׳) התעיף עיניך בו ואיננו, כמה גדול כח התורה שהרי אסרו חכמים למכור ספר תורה כל עיקר ואפילו אין לו מה יאכל והוא שאמרו במגילה בפ' בני העיר (מגילה דף כז) כל המוכר ס"ת ואפילו אין לו מה יאכל אין רואה סימן ברכה לעולם פי' מאותן דמים, אבל אם היה רוצה ללמוד תורה מותר לו למכור ס"ת שכן אמרו שם אין מוכרין ס"ת אלא ללמוד תורה ולישא אשה, והטעם מפני שהנשואין קיום המין בעולם וכן לימוד התורה גדול מספר תורה לפי שהתלמוד מביא לידי מעשה:

ואע"פ שעון הגזל הוא לאו הניתק לעשה ויש לו תקנה והשבה מכל מקום ראוי להיות האיסור חמור מאד, כי לפעמים לא ימצא הנגזל כי ידור בארץ רחוקה או ימות ואף אם ימצאנו לא ירצה למחול או לפעמים יאבד ממון זה שגזל ואין לאל ידו להשיב הגזלה, כי העושר בעל תמורה מתחלף ממקום למקום ובזמן שיהיה קרוב מן העושר כהרף עין ירחק ממנו בגובה גדול יותר מן הנשר שכן אמר שלמה ע"ה (משלי כ״ג:ה׳) התעיף עיניך בו ואיננו כי עשה יעשה לו כנפים וגו'. גם לפעמים שלא יכיר הגוזל לנגזל כמו הגוזל שאינו יודע למי יחזיר וע"ז אמר הכתוב (ויקרא ה׳:כ״ה) ואת אשמו יביא כי אחר שהשיב את הגזלה ונקה עצמו ממנה הצריכו הכתוב קרבן לחומר האיסור כי בעוד שבידו הגזלה אין קרבן מועיל ולא תשובה מכפרת שהרי אין תשובה יוצאה מן הדברים רק מן המעשה והמעשה הוא השבת הגזלה, הוא שהנביא צווח (ישעיהו א׳:י״ח) רחצו הזכו חדלו הרע למדו היטב, וכתיב אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו. עיקר השבת הגזלה הוא שיחזיר גוף הגזלה ממש בעין ואם אינה אצלו בעין שכבר עירב אותה בממוו המותר הדין בזה לשלם דמיה. הוא שאמרו ז"ל (הגוזל קמא דף צה) גזל מריש ובנאו בבירה מקעקע כל הבירה כלה ומחזירו לבעליו דברי ב"ש וב"ה אומרים אין לו אלא דמי מריש מפני תקנת השבים וקי"ל כב"ה. והתשובה שעשו אנשי נינוה שהעיד עליהם הכתוב (יונה ג׳:ח׳) ומן החמס אשר בכפיהם ואמרו עליהם השלום שאם גזל א' מהם מריש ובנאו הי' מקעקע כל הבירה ומחזירו לו ולפנים משורת הדין עשו, ודרשו ז"ל (ויקרא ה׳:כ״ג) והשיב את הגזלה אשר גזל כעין שגזל יחזיר לומר לך שאם הוזלה אחר מכן חייב לשלם כשעת הגזלה, והוא הדין נמי בעושק ופקדון, ועל כן הוצרך להאריך הענין בהם ואמר אשר עשק כעין שעשק אשר הפקד כעין שהפקד אתו, וכן חייב אדם שישיב הגזלה אל הנגזל עצמו שכן אמר הכתוב (שם) לאשר הוא לו יתננו ביום אשמתו, לאשר הוא לו כלומר למי שהממון שלו שהוא חייב שיחזירנו בידו. או יהיה פי' לאשר הוא לו למי שראוי שיהיה שלו כלומר שיחזיר ליורשי הנגזל אם מת הנגזל, ביום אשמתו ביום שיתבונן וישיב אל לבו אשמתו שגזל ממנו זהו ביום אשמתו ביום שיתבונן וכלו מי שאינו מחזיר לו הרי הוא עומד במרדו, כל זה שאמרנו במי שגזל מחבירו אבל הגוזל מן העני לא יפטר בתשלומין אלא חייב מיתה בידי שמים שכן אמר שלמה (משלי כ״ב:כ״ב) אל תגזל דל כי דל הוא, כי ה' יריב ריבם:

לעולם ישתדל אדם ללמוד תורה ולעסוק בה, לפי שבשעת פטירתו של אדם אין מלוין אותו לא כסף ולא זהב, אלא תורה ומעשים טובים. ואין אדם נענש תחלה אלא על בטול תורה, דתניא פוטר מים ראשית מדון, כשמכניסין לו לאדם לכיפה, אומרין לו מה היו מעשיך, קבעת עתים לתורה, הבנת דבר מתוך דבר, פלפלת בחכמה, נשאת ונתת באמונה. ועוד גרסי' בפ' הרואה מקום אמ' ר' טאבי אמ' שמואל, כל המרפה עצמו מדברי תורה אינו יכול לעמוד ביום צרה, שנא' (משלי כד, י) התרפית ביום צרה צר כחכה. א"ר טאבי א"ר יאשיה, אפי' על מצוה קלה שעה אחת, שנא' (משלי כד, י) התרפית, מכל מקום. וגרסי' בפירקא קמא דמסכת ברכות א"ר שמעון בן לקיש, כל העוסק בתורה ייסורין בדלין ממנו, שנא' (איוב ה, ז) ובני רשף יגביהו עוף, ואין עוף אלא תורה, שנא' (משלי כג, ה) התעיף עינך בו ואיננו, ואין רשף אלא ייסורין, שנא' (דברים לב, כד) ולחומי רשף. אמ' ליה ר' יוחנן, זו אפי' תינוקות של בית רבן יודעין, שנא' (דברים יא, יג) והיה אם שמע תשמע לקול ה' אלהיך והישר בעיניו תעשה והאזנת למצותיו וגו'. כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רופאך. אלא כל מי שאיפשר לו לעסוק בתורה ואינו עוסק, הב"ה מביא עליו ייסורין מכוערין ומנערין אותו, שנא' (תהלים לט, ג) נאלמתי דומיה החישיתי מטוב וכאבי נעכר, ואין טוב אלא תורה, שנא' (משלי ד, ב) כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו. וגרסי' בבבא בתרא פ' המוכר את הספינה, אמ' רב יהודה אמ' רב, כל הפורש מדברי תורה אש אוכלתו, שנא' (יחזקאל טו, ז) ונתתי [את] פני בהם מהאש יצאו והאש תאכלם. כי אתא רבין א"ר יונתן, כל המרפה עצמו מדברי תורה אש אוכלתו, שנא' (משלי כא, טז) אדם תועה מדרך השכל בקהל רפאים ינוח, ואין רפאים אלא גיהנם, שנא' (משלי ט, יח) ולא ידע כי רפאים שם בעמקי שאול קרואיה. וגרסי' במ' חגיגה ת"ר שלשה הב"ה בוכה עליהם בכל יום, על מי שאיפשר לו לעסוק בתורה ואינו עוסק, ועל מי שאי איפשר לו לעסוק בתורה ועוסק, ועל פרנס המתגאה על הצבור בחנם.