Musar על משלי 27:5

אמנם לא מפני שאדם מספק צרכי התלמיד חכם יקל בעיניו, חס ושלום, ואל יחזיק טובה לעצמו שהוא זן ומפרנס אותו, כי חלקו מנח בתוך נכסיו, כמו שאמרו על הפסוק (שמות כב כד): את העני עמך, ושליחותה דרחמנא הוא דעבד, ולא עוד אלא שיותר ממה שעושה העשיר עם העני עושה העני עם העשיר, שזוכה בעבורו לעולם שכלו טוב, כמאמרם ז''ל (רות"ר ה ט, ויק''ר לד ח) על פסוק (רות ב יט) האיש אשר עשיתי עמו היום בעז לכן יזהר בכבודו. וגם התלמידי חכמים צריכים לזהר בכבוד אחיהם העשירים, המהנים אותם ומחזיקים בידם. שאם אמרו (עירובין פו, א), שרבי ורבי עקיבא היו מכבדים את העשירים אף שלא היו צריכים מהם, כל שכן מי שצריך להם ונהנה מהם דחיובא רמיא עלה שלא להיות כפוי טובה ולכבדם קצת ולטרח קצת עליהם למעבד להו ניח רוחא, וחבה יתרה יהא נודעת להם, וילמדו אליהם את הדרך ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון (שמות יח כ) בנעם שיח ולשון חבה, טובה תוכחת מגלה (משלי כז ה) מאהבה, וישתתפו בצרתם לנוד להם ולהתפלל עליהם, ותמיד תהיה תפלתם עליהם למען ישכילו בכל אשר יעשון, ובכל תורתם ומעשיהם הטובים יכונו גם עליהם. וכזאת וכזאת ישמע חכם ויוסף לקח (משלי א ה), ויעשה באפן שימצא חן ושכל טוב בעיני אלקים ואדם:

לא תשנא אחיך בלבבך (ויקרא יט, יז), אבל בפיך תוכחת מגולה כו', וזהו הוכח תוכח את עמיתך. א"כ בלבבך על דרך שפירש רש"י פרשת וישב (בראשית לז, ד) ולא יכלו אחיו וגו', ומתוך גנותן שבחן כו'. ואין להקשות לכאורה דרז"ל להיפך גבי נבל והוא כלבו שהיו מרשיעין אותו שלבו כפיו לרעה. דשאני התם מי הכריחו לדבר סרה לא יתן ולא ידבר בפרט דברים רעים. אבל השבטים הוא להיפך לא רצו לדבר טוב כדי שלא יהיו אחד בפה ואחד בלב:

והמפרשים ביארו בזה מה שאמר שלמה המלך (משלי כ"ז, ה'), "טובה תוכחת מגולה מאהבה מסותרת", שר"ל שאימתי תוכחת מגולה טובה, רק כשהיא באה מתוך אהבה מסותרת.