Musar על משלי 3:35

וצריך הרב לבדוק את התלמידים אם הגונין הן ונאים למעשיהן, שאין מלמדין תורה אלא לתלמיד הגון ונאה במעשיו, או לתם. אבל אם הוא הולך בדרך לא טובה, מחזירין אותו למוטב, ומנהיגין אותו על הדרך הישרה, ובודקין אותו, ואחר כך מכניסין אותו לבית המדרש ומלמדין אותו. דתניא כל השונה לתלמיד שאינו הגון כאלו זרק אבן למרקוליס, שנא' (משלי כו, ח) כצרור אבן במרגמה כן נותן לכסיל כבוד, ואין כבוד אלא תורה, שנא' (משלי ג, לה) כבוד חכמים ינחלו. וכן הרב שאינו הולך בדרך טובה, אע"פ שחכם גדול הוא וכל העם צריכין לו, אין למדין ממנו עד שיחזור למוטב, שנא' (מלאכי ב, ז) כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא, אם דומה הרב למלאך ה' צבאות, יבקשו תורה מפיהו, ואם לאו, אל יבקשו תורה מפיהו.

וְזוֹכֶה בָּהּ לָעוֹלָם הַבָּא, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲזַ"ל (פאה א' א'): אֵלּוּ דְּבָרִים שֶׁאָדָם אוֹכֵל וְכוּ' וְתַלְמוּד תּוֹרָה כְּנֶגֶד כֻּלָּם. וְאָמְרוּ חֲזַ"ל (בבבא מציעא פ"ה:): מַאי דִּכְתִיב קָטָן וְגָדוֹל שָׁם הוּא וְעֶבֶד חָפְשִׁי מֵאֲדוֹנָיו? כָּל הַמַּקְטִין עַצְמוֹ עַל דְּבַר תּוֹרָה בָּעוֹלָם הַזֶּה, נַעֲשֶׂה גָּדוֹל לָעוֹלָם הַבָּא, וְכָל הַמֵּשִׂים עַצְמוֹ כְּעֶבֶד עַל דִּבְרֵי תּוֹרָה בָּעוֹלָם הַזֶּה, נַעֲשֶׂה חָפְשִׁי לָעוֹלָם הַבָּא. וּבְאָבוֹת פֶּרֶק ו' (ג'): אֵין כָּבוֹד אֶלָּא תּוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר (מִשְׁלֵי ג' ל"ה): "כָּבוֹד חֲכָמִים יִנְחָלוּ". אַל תַּחְמֹד גְּדֻלָּה יוֹתֵר מִלִּמּוּדֶךָ וְאַל תִּתְאַוֶּה לְשֻׁלְחָנָם שֶׁל שָׂרִים, שֶׁשֻּׁלְחָנְךָ (פֵּרוּשׁ: לָעוֹלָם הַבָּא) גָּדוֹל מִשֻּׁלְחָנָם בָּעוֹלָם הַזֶּה. וְכִתְרְךָ גָּדוֹל מִכִּתְרָם וְכוּ'. וּבְפֶרֶקּ חֵלֶק (סנהדרין ק'.): כָּל הַמַּשְׁחִיר פָּנָיו בָּעוֹלָם הַזֶּה בְּדִבְרֵי תּוֹרָה, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַבְהִיק זִיווֹ לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר (שיר השירים ה' ט"ו): "מַרְאֵהוּ כַּלְּבָנוֹן בָּחוּר כַּאֲרָזִים". וּכְעֵין זֶה אִיתָא גַּם כֵּן בְּמִדְרָשׁ רַבָּה: ר' יְהוּדָה פָּתַר קְרָא מִתַּלְמִידֵי חֲכָמִים, כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר (שם י"א): "שְׁחֹרוֹת כָּעוֹרֵב", וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר (נַחוּם ב' ה'): "מַרְאֵיהֶן כַּלַּפִּידִים כַּבְּרָקִים יְרוֹצֵצוּ". אֶלָּא אֵלּוּ בְּנֵי תּוֹרָה, שֶׁהֵם נִרְאִין כְּעוּרִין וּשְׁחוֹרִין בָּעוֹלָם הַזֶּה, אֲבָל לֶעָתִיד מַרְאֵיהֶן כְּלַפִּידִים. אָמַר ר' תַּנְחוּם בַּר חֲנִילַאי: כָּל הַמַּרְעִיב עַצְמוֹ עַל דִּבְרֵי תּוֹרָה בָּעוֹלָם הַזֶּה, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַשְׂבִּיעוֹ לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר (תהילים ל"ו ט'): "יִרְוְיֻן מִדֶּשֶׁן בֵּיתֶךָ" וְגוֹ'.

וזה שאמרו ז"ל כי המבזה ת"ח הוא בוזה דבר ה' ואין לו חלק לעוה"ב. יש לדבר שרש בשכל ועיקר במחקר. והנה אנחנו מציעים לענין טוב טעם ודעת. אמר שלמה המלך עליו השלום (משלי ג׳:ל״ה) כבוד חכמים ינחלו וכסלים מרים קלון. ענין קלון איש קלון. (וכן (תהילים ק״ט:ד׳) ואני תפלה איש תפלה. (ירמיהו ט׳:ה׳) שבתך בתוך מרמה בתוך אנשי מרמה) פירושו - האיש הנקלה והנבלה מרים כסילים ומכבד ומשבח אותם. כי יש בכבוד החכמים והישרים תועלות גדולות. וכבוד הכסילים והרשעים מכשולים רבים ועצומים כי [בהתהדר] החכמים ובתתם עליונים. דבריהם נשמעים. וילוו עליהם העם כלו וידמו למו עצתם. והשנית. בראת בני אדם את כל כבודם ילמדו לקח לנחול כבוד ותרבה הדעת. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה לעולם יעסוק אדם בתורה ואפילו שלא לשמה כי מתוך שלא לשמה בא לשמה. והשלישית. רבים מישני לבבות יעורו משנתם בראותם הדר כבוד התורה. ויכירו מעלתה. ויבוא חשקה בלבבם. ויהיה עסקם בה לשם יתעלה ולעבדו בלבב שלם: