Musar על משלי י:1

וכבר נודע מ"ש על חזקיה כשהיה רואה תלמיד חכם היה מחבקו ומנשקו ודורשים עליו את יראי ה' יכבד א"כ גופו מכובד להספיד וזהו דייקא וכבוד עשו לו דייקא לגופו ולו דוקא היותו מכבד התורה ולכך שאלו הלא לאחאב עובד עכו"ם עשו כן והוא כי אמרו בפרק חלק (סנהדרין קג) דאחאב כיבד התורה למאוד כמבואר שם וא"כ אף גופו היה מכובד ולכך נעשה לו יותר הספד משאר מלכי ישראל הואיל שכיבד התורה למאוד נתכבד גופו ראו כמה גדול כבוד התורה שאפילו לאחאב עובד עכו"ם לא נתקפח שכרו והיה לו כבוד במותו כמו חזקיה ואמרו חז"ל (שבת קנג) מהספידו של אדם ניכר וכו' ואחאב היה רשע וכבוד התורה היה מגן בעדו ונעשה לו הספד כאדם גדול לכן ראוי לנו מאד להזהר בכבוד התורה והלא דבר זה מאז ועד עתה מיום שחדלנו לכבד התורה ולומדיה כראוי פסקו לומדי תורה ותלמידי חכמים גדולים כמו שהיו בדורות קדמונים כי מי ילמד עשירים משליכים התורה אחר גיום ועוסקים בדרך ארץ וכדומה עניים שמהם תצא תורה אין להם משען ומשענה ואין נותן מלחמו לחם זו אשה כי מי משיא בנותיו לתלמידי חכמים אם לא עני ואביון א"כ תיכף טרוד על המחיה ועל הקללה של אדם הראשון (בראשית ג') בזעת אפיך תאכל לחם וע"י כך תפוג התורה וכבר אמרו משל למלך ששלח אחד משריו החשובים למדינות רחוקות לראות אם ינהגו בו כבוד היותו משלח אחד מהעומדים לפניו וכאשר היה השר ההוא ימים רבים שם ולית מאן דמשגח ביה לחלוק בו כבוד הראוי לא יכל המלך לסבול עוד בזיון השר ההוא החביב בעיניו וצוה אל השר ההוא לשוב לביתו וכן הנמשל הצדיק ותלמיד חכם הוא משולח מהקב"ה מלך עולמים והוא חביב לפני ה' ובבואו לארץ חפץ ה' שינהגו בו כבוד וכבר נודע כי בכל יום כרוז קאי לפני תלמיד חכם וצדיק הבו יקרא לדיוקנא דמלכא קדישא וכאשר ה' רואה שאינם מכבדים אותו לא יכול לסבול בזיון התורה ויצו לעלותו למקום אשר היה מתחלה וא"כ כל בזיון התורה ולומדיה סיבת מיתת צדיקים ותלמידי חכמים וזה ענין הספד להגדיל כבוד התורה ולומדיה ובזה יתוקן החטא של בזיון התורה כי בהספד מתגדל כבוד התורה כאמרם (סנהדרין מז) יקרא דחיי ושכבי והנה באמת עיקר כבוד למת בהרהור תשובה כי נודע דמיתת צדיקים מכפרת והיא לקרבן כפרה ואין קרבן בלי וידוי ועזיבת חטא כי לולי כן זבח רשעים תועבה שנאמר (במדבר ה ז) והתוודו את חטאתם ולכך במיתת צדיקים צריך וידוי פה ועזיבת חטאים בחרטה גמורה וחלוטה ואז יכופר עון בית יעקב בזה יובנו דברי הגמרא (ר"ה דף ג') וישמע הכנעני מלך ערד מה שמועה שמע ובא שמע שמת אהרן ונסתלקו ענני כבוד והקשה תוספות הא כתיב כי בא דרך האתרים ונראה ליישב דיש עוד להבין במ"ש דהיה עמלק ושינה עצמו לבא בדמות כנען למה שינה עצמו דוקא בדמות כנען ולא בדמות שאר אומות מכל ע' אומות אבל יובן כי מבואר במדרש (ב"ר ק ו) ויבואו עד גורן האטד ראוי היה הכנעני להדיש כאטד אלא בזכות שהספידו ליעקב הגן עליהם והנה כאן כתיב במיתת אהרן (במדבר כ כט) ויבכו אותו כל בית ישראל שלשים יום וישמע הכנעני וא"כ יש לישראל בטחון שזכות הספד לצדיק יעמוד להם ויגן בעדם וכבר נודע כי כל עסקי מלחמה הוא חוזק לבב ובטוח בהצלחה עד שאמרו (סוטה מד ע"ב) תחלת נפילה ניסה כי גורם המסת לבב ולכך עמלק חשש שיהיה לישראל חוזק לבב כי יבטחו בזכות הספידם לצדיק ולכך נתחכם להלביש עצמו כמו הכנענים והם יש להם ג"כ זכות הספד שהספידו ליעקב ואם כן לא יבטחו ישראל כלל בזכות הספד ובזה יובן דברי הגמרא כי אמרו חז"ל ועיין ברש"י בחומש (שם כא א) מה שנאמר שבא עמלק בשמעו כי בא ישראל דרך האתרים הוא כי חשב שיבואו דרך המרגלים תרי ארץ וחטא מרגלים יגרום להם שיפלו לפניו אך כבר נודע כי מיתת צדיקים והספדם מכפרים כמזבח כפרה וא"כ אף שחטאו במרגלים כבר סר עונם וחטאתם תכופר אבל יש הבדל בין הספד להספד אם חכם מת ואין להחיים תועלת נרגש ממנו בזה העולם רק ההספד והבכי הוא בעבור העדר השלימות האמיתי וענין עולם הבא בזה רב שכר המספידים כי כל צערם הוא בשביל העדר שלמות האמיתי ונצחי ואף שכרם מדה כנגד מדה להיות להם שלימות אמיתי ונצחי אבל אם ע"י צדיק תועלת נרגש בזה העולם והם מספידים אותו א"כ אין כ"כ שכר להספד כי בעבוד העדר התועלת הזמני הם מספידים לזה דכך כל אדם בהעדר ממנו חסרון ותועלת זמן יתאבל עד למאוד ושחה לעפר נפשו לזה אמרו מה שמועה שמע ובא ואם כי שמע כי באו דרך האתרים הוא חטא מרגלים הלא כבר נקדם רפואה למכה כי בכו על אהרן ל' יום ונתכפר להם כל החטא וע"ז אמר שמע שמת אהרן ונסתלקו ענני הכבוד אם כן ההספד היה לתועלת הזמני כי עתה יפגעו בם כל מלכי אומות העולם כי אין להם מגן מעמוד ענן וכהנה יתר התועליות הנרגשות שאבדו בסילוק עמוד ענן וע"ז סופדים ובוכים ולא להעדר צדיק שלימות הנצחי וא"כ לא יכופר עונם ולכך באו להלחם בהם וא"ש ראו כמה גדול כח של הספד אם הוא בלי פניה שהרי לכנענים עמדה זכות הספד יעקב ע"ה כי באמת הקב"ה חפץ ביקר צדיק ולכך חובה לבכות על הספד למאוד כמו בעזיבת חטא ביום הכפור יום מחילה וסליחה ובאמת כבר אמרנו כי בעו"ה אבדנו רבות בהעדר צדיקים ושלימים כאלה וראוי לתפוס באומנות אבותינו ונפרש הקינה שקונן דוד על שאול ובנו יהונתן כאשר נאמר (שמואל ב א יז) ויקונן דוד על שאול ויהונתן בנו והוא לא קונן היותו מלך רק להיותו שאול בחיר ה' וצדיק כאמרם (יומא כב ע"ב) בן שנה שאול במלכו מה בן שנה נקי מחטא וכן יהונתן כולם צדיקים ע"ז קונן ולא על היותם נסיכי אדם כי אין שלטון ביום המות ולכך נאמר בגמרא דמ"ק (דף כה ע"ב) כי רב אשי שאיל לספדנא ההוא יומא מאי אמרת א"ל אם בארזים נפלה שלהבת מה יעשו אזובי קיר לויתן העלה בחכה מה יעשו דגי הים ויש לפרש מה השאלה מה יאמר יספיד עליו ויקונן כראוי והאי ספדנא שכפל הדברים ארזים ודגים עם לויתן כפילה זו מה טיבה אבל נראה דאמרו (גיטין נט) מימות רבי עד רב אשי לא היה תורה וגדולה במקום אחד ואם כן אצל רב אשי היה תורה וגדולה במקום אחד וא"כ שאל רב אשי האי יומא מאי אמרת אם תספיד על העדר התורה או על העדר הגדולה והספדנא השיבו שעל שניהם יספיד מול הגדולה יאמר אם בארזים וכו' שהוא תואר הגדולה כמ"ש (עמוס ב ט) אשר כגובה ארזים גובהו כו' ועל התורה יאמר אם לויתן העלה כו' כי מבואר במסכת אבות דרבי נתן (פרק מ') שתלמידי חכמים נמשלו לדגים שבים ואמר על ראש חכמים שהוא תואר בתואר לויתן ולכך אמר העלה בחכה כי כבר אמרו (שבת לג) בדוד המלך וכן ברבה בר נחמני (ב"מ פו) כד היותם עוסקים בתורה אי אפשר למלאך המות ליטול נשמתם רק היה עושה תחבולה באיזה רעש להשתיקם מתורה ואז שלט בהם לכך אמר העלה בחכה שהוא חכה לתוך פיו שלא יכול לדבר דברי תורה ואז יכול מלאך המות לשלוט כנ"ל לכך דוד בחר להספידו על העדר התורה והשלימות ולא על הנגידות ונסיכות כלל לכך אמר על שאול שהיה צדיק ועוסק בתורה ובמדע ואמר (שמואל ב א יח) ללמד בני יהודה קשת הלא היא כתובה על ספר הישר להבין זה יש בו פירושים שונים ועיקר כי בהעדר צדיקים ותלמידי חכמים העדרם נזק לבחורים וילדים שיכולים ללמוד מהם והמשילו פלפול התורה לחיצים ואבני בליסטראות כמ"ש (תהלים קכז ד) כחצים ביד גבור כן בני הנעורים ובזוהר המשיל בזה הרבה לפלפול התורה (וכן בקידושין ל ע"ב ג"כ נדרש על התורה) ואמר ללמד בני יהודה פלפול התורה כחצים ביד הנעורים ולכך נאמר בקינות איכות (איכה ה יד) זקנים משער שבתו בחורים מנגינתם כי כבר אמרו (בסוטה ל"ה) הואיל ודוד אמר זמירות היו לי חקיך נענש שטעה בדבר מקרא שנאמר ולבני קהת לא נתן והוא הרכיב ארון על עגלה חדשה והקשו המחברים הא אמרו (מגילה לא) כל הקורא בלי נעימה ושונה בלי זמרה עליו הכתוב אומר ואני נתתי חוקים לא טובים ותירצו כי בבית המדרש יש לשנות בזמרה כדי להנעים אף לחבירו אבל בבית יש לשנות בלי זמרה כדי שלא יהיה נראה כמזמר שירי עכו"ם ח"ו ודוד אמר זמירות היו לי חוקיך בבית מגורי דייקא וע"ז נענש ובזה יובן כי בבית המדרש יש להנעים המשנה אבל לא בבית וא"כ כשנתבטל בעו"ה בית הועד אף הנעימה מן המשנה בטלה וזה אמרו זקנים משער שבתו דבטלו חכמי ועד יושבי בשער הלכה א"כ בחורים מנגינתם דבטלו לימוד בשיר ובטלו המנגנים בלומדי תורה אמנם להבין מה זה מדה כנגד מדה בשביל שאמר זמירות היו לי חוקיך תהיה לו טעות בהרכבת הארון על עגלה נראה דכבר כתבו מחברים דטעות דדוד היתה כי חשב הא דכתיב (שם) בכתף ישאו היינו במדבר אבל לא לדורות אבל בספרי דרש עבודת הקודש עליהם בכתף אין לי במדבר לדורות מנין ת"ל ישאו לדורות אמנם בגמרא דערכין (דף יא) דרש על ישאו אין ישאו אלא לשון שירה ופירשו המפרשים כי כשהיו נושאים ארון ברית ה' היו מזמרים ואפילו הפרות שהיו מוליכות הארון כתיב בהו (שמואל א ו יב) וישרנה הפרות ומזה למד דוד דאמר זמירות היו לי חוקיך כי הארון היה מושא בזמירות דכתיב ישאו לשון שירה והוא כי התורה נקנית בשיר כדכתיב (דברים לא יט) ועתה כתבו לכם את השירה הזאת ומפרשים דקאי על התורה ובזה יובן כי הוא קרא לתורה זמירות והיינו דפירש ישאו לשון שירה וא"כ לא היה לימוד דנוהג לדורות דדרש ישאו ללשון שירה ולכך נכשל בדבר שאפילו תינוקות יודעים כי באמת נוהג והפסוק ישאו קאי אף לדורות כנ"ל וא"ש ראו רבותיי וחכמיי איך אל יפרוש אדם עצמו מבית המדרש אפי' רגע אחד ועל בינתו אל ישען לומר העשרתי מצאתי און לי בתורה איני צריך לחבר ורב כי מי לנו גדול ממשיח אלהי יעקב המלך דוד טעה בפשט הפסוק ואילו שאל בבית המדרש ודאי סנהדרין באותו זמן היו מפרשים לו כהלכה ולכן בעו"ה גובה רוח איש הוא המביא לאדם לכל התקלות ומכשולים והוא המפריע אדם מעבודת השם והוא המכשיל אהבה וריעות והתדבקות חבורה ובאמת ראוי לכל אדם להתחבר עם כל יראי ה' ולומדי תורה ולהיות עמם נפש אחת כי זהו רצון אלהים לכך חובה עלינו להוריד דמעות על אדם כשר ולהתאבל במות ישרים להורות כי משתתף עמם בצרה וזהו מאמר דוד למנצח על השמינית הושיעה ה' כי גמר חסיד כו' כי כאשר החל להתאונן ולזעוק מרה על העדר תלמידי חכמים ושיתף עמם בצרה אמר על השמינית כי כבר אמרנו במ"ש בגמרא דסוטה (דף ה') תלמיד חכם צריך להיות בו שמינית שבשמינית הפירוש אמיתי כך במזמור אשרי תמימי דרך אמר תמניא אפי ואות החי"ת היא השמינית ביה ובחי"ת יש ג"כ שמונה חית"ן ואחת מהן הוא חבר אני לכל אשר יראוך וזו המדה שצריך להיות בתלמיד חכם שיהיה חבר לכל יראי ה' וחושבי שמו ולא יחשוב מה לי ולהם אני גדול הדור ומנהיג אין כבודי להשתתף עם שפל אנשים אהיה נחבא אל הכלים במה יחשב כי אין גאוה לפני המקום וה' אוהב נדכאים והם פמליא שלו ולכך כאשר שיתף דוד עצמו עם החסידים שהם לרוב שפלים ונבזים וכל רואם ילעיגו עליהם אמר למנצח על השמינית רמז על השמינית הנ"ל שהוא חבר אני לכל אשר יראוך וכן הצדיקים מתחברים תמיד עם אנשי דורם ולא בלבד בחייהם אף כי במותם תמיד אהבתם לא פסקה מאנשי דורם להיות להם למגן ולמליץ יושר וכדומה ובזה תובן גמרא דכתובות (דף ק"ד) מאן דאמר נח נפשיה דרבי ידקר בחרב וכי נח נפשיה אהדר בר קפרא קרעיה לאחוריו ובכי א"ל נח נפשיה דרבי א"ל אתם קאמריתו ויש להבין מ"ש כל האומר נח נפשיה דרבי ידקר בחרב למה מי גבר יחיה ולא יראה מות וגם בר קפרא שבקש להגיד להם ברמז דנח נפשיה למה אהדר קרעיה וכו' וכי לאחוריו יביטו הוי ליה להניח הקרעים לפניו וירגישו במיתת רבי מבלי הגיד להם דבר אבל נאמר כי צדיק נפשו קשורה בנפשות הדור ולכן כתב האר"י ז"ל בעובדא דרב פרידא בעירובין (דף נ"ד ע"ב) דנפקא בת קול דיזכו דרא לעולם הבא כי מה שייכות לדור במעשיו הטובים וכתב כי נשמת הצדיק עם נשמת דורו הן קשורות ודבוקות בשורש אחד ולכך בפועל הטוב שלו גם להם ייטיב ה' היותם קשורים בו ולכך אף כי מת הצדיק מ"מ נפשו קשורה למטה בגוף ואינה עולה בהחלט להיותה קשורה עם נפשות דורו אשר עודם בחיים ולכך אמרו ברבי (כתובות ק"ג) כל ביה שמשא הוי אתי לביתיה כי נפשו שכנה למטה בגופו ונח לו לשוב לביתו וזהו תמיד כל זמן חיי הדור ההוא כי אז נפשם קשורה בנפשו אבל כאשר יעבור הדור ההוא נפסק הקשר ונפשו עולה למעלה בצרור החיים ולא תשוב עוד למטה הולך ולא ישוב כי אין לו חיבור ודיבוק עם דור שלאחריו ולכך יעקב אבינו הוא בדורו תמיד לא זזה נפשו מגופו לדבק עם נפשות החיים ובחבורתם נרפא לנו היות לנו למגן לכך אמרו (תענית ה ע"ב) יעקב אבינו לא מת ואמרו מה זרעו בחיים אף יעקב בחיים להתקשר עמם וזהו מאמרם כי כל האומר נח נפשיה דרבי נפשו דייקא ידקר בחרב כי ידעו דגר רבי עם בני דורו עד שבטחו כי לא תסתלק הנפש בהחלט רק תשכון בתוך הגוף כנ"ל והנה בר קפרא ביקש לעורר הספד ויגון ואנחה על העדר רבי קרע ואהדר קרעיה לאחוריה להורות כי באמת בדור הזה אין כ"כ נרגש העדר רבי כי עדיין נפשו דבוקה בנו ושוכנת בגופו ובקבר אבל דורות הבאים אחרינו הם ירגישו בחסרון רבי ולהם יחשיך היום ובא השמש המאיר כי איתם אין לרבי התקשרות ושייכות ותסולק נפשו למעלה מעלה למנוחה והם ישארו לאנחה ולכך שם הקרע לאחוריו להורות על דורות הבאים אחריו וכן תמיד ולכן צווח דוד על בני יהודה הם הדור הבאים אחריו כי להם יותר העדר מלנו ולכך אנו חייבים להוריד כנחל דמעה על איבוד אדם כשר אבל הדמעות שאנו מורידים על אדם כשר צריך מתחילה להיות בתשובה ועזיבת חטא לרחוץ מצואה וגלולים שבידנו דאל"כ דהוא מלא עבירות הן דמעות מלאות צואה ורע בתכליתן לכן צריך לסגל תשובה ותרטה בפרטות על אבוד צדיקים גדולים שהיו לנו לחומה והשפיעו לנו תמיד והנה נשוב להנ"ל כי קונן דוד על שאול ועל יהונתן בנו והוא כבר התחלנו לעיל במ"ש הכתוב בחזקיהו שעשו לו כבוד מאי קמ"ל ולמה הניחו ספר תורה והוא דרש"י פירש (בראשית לה ה) בשם המדרש דלכך לא נזכר מיתת רבקה שהוציאו מטתה בלילה בחשאי לבל יאמרו ארורה האם שגידלה לעשו הרשע והקשו המפרשים דא"כ במות יצחק נמי ותירצו דבן כסיל תוגת אמו (משלי י א) כי תליא רשעת הבן בסוגית האם כמ"ש מהרש"א ביומא (דף מ"ז) שאלו לאם בן קמחי במה זכית וכו' שלא שאלו לאביו כי הכל תלוי באם אך זהו בכל אדם אבל חזקיהו דלא נסיב אשה משום דידע דנפיק מיניה מנשה וכאשר דיבר לו ישעיה ליסב אשה נסיב בת ישעיה דאולי על ידיה תבוטל הגזרה הרי דלא היה בסיבת האם כי חזו דנפיק מינה ואדרבה חשב ע"י האם יבוטל א"כ יש כאן סברא מבלי לקוברו ביום ופומבי כי אם בלילה בחשאי ולכך אמר הכתוב דלא כן הוא (דה"ב לב לג) וכבוד עשו לו במותו ויצאו לפניו רבים מישראל וכו' רק באמת למה מה נשתנה זה מאמנו רבקה ואמרו כי אדרבה הוא בראותו כי נפיק מיניה רשע לא ביקש להוליד רק ע"י הנביא הוכרח לקיים מה דפקדו ה' לקיים מצות פריה ורביה והוא כדי לקיים פריה ורביה שם נפשו בכפו אף כי יהיה לו רשע מ"מ לא נמנע ליקח אשה וא"כ לא שייך ארור שזה ילד דהא באמת לא ביקש להוליד רק עשה כדי לקיים מצות פריה ורביה כמאמר הנביא ואדרבה שבחו יותר דראה דיהיה לו רשע מ"מ לא שת לבו אפס לקיים מצות ה' מה שצוה ה' וזהו מאמרם (ב"ק יז) שהניחו ספר תורה על קברו לומר דקיים זה מה שכתוב בזה נשא אשה כדי לקיים מה שכתוב בספר תורה זה אף שהיה לבו נוקפו כי חזא דנפק מיניה רשע אעפ"כ לא שת לבו רק לקיים כנ"ל וא"כ יש יקר וכבוד בזה ולא גנאי ח"ו ומזה הטעם י"ל ג"כ ביצחק מ"ש המפרשים הנ"ל כי על יצחק אפשר לומר דהוצרך להוליד לקיים פריה ורביה משא"כ אשה דאינה מצווה על פריה ורביה ולכך אמרו דהניחו ס"ת על קברו לכבודו ולא שהושיבו ישיבה על קברו כקושית מהרש"א דעיקר הרבותא הכבוד במותו שלא הוציאו מטתו בלילה כנ"ל ברבקה אבל בישיבת ישיבה הוא לאחר קבורה וזה אין רבותא עיקר רבותא במותו כנ"ל ודוק ולכך אם צדיק הוליד רשע קשה לספוד עליו לבל יאמרו כנ"ל ברבקה אבל בהוליד צדיק כמותו אז יש לעורר הבכי והספד לכך אמר על שאול ויהונתן בנו שהיו צדיקים גמורים וראוי לקונן מבלי פוגת:

וכמה יש להספיד ולבכות במות הצדיק כי אמרנו כי אדם נקרא עולם קטן ועולם שחרב בעונותינו הרבים ראינו שאם נחרבה עיר או מחוז כמה רבה המהומה או אם תצא אש ותאכל בתים רבים כמה מהומה וכולם יבכו את השריפה אשר נשרף רכוש קניינים צורכי עולם הזה ואיך לא נחרד ולא נבכה את השריפה אשר שרף ה' בהעדר צדיקים יסודי עולם כאלה אשר נחרבו כמה עולמות ושקעה שמש שלא בעונתה ויש לנו להתקנאות בם ולומר אנשים כאלה צדיקים היו ראו איך נפטרו בשם טוב ואיך רבתה התאניה ואניה בבית ישראל ומה יועיל לאנשים הצוברים הון בעת פקידתם יאבדו מי ינוד להם ומי ירום ראש בעבורם לכך אמר דוד (תהלים מ"ט י') ויחי עוד לנצח ולא יראה השחת כי יראה חכמים ימותו יחד כסיל ובער יאבדו הרצון שיתן אל לבו מוסר והבדל בין מיתת חכם ואבידת כסיל ובער אשר יעזבו לאחרים חילם ואינו אלא איבוד בעלמא ואין משגיח במותם כי בשומו כזה אל לבו ודאי שיסור מלכת אחרי הבל וידבק עצמו במישרים ולילך במסילותם והנה עיקר המזמור ההוא לכאורה מחוסר הבנה בפתחו (מ"ט ה') אטה למשל אזני אפתח בכינור חידתי כי מה החידה שאמר במזמור ההוא לא מצינו בו משל וחידה אבל באמת אמר דוד כך כי אצל העולם מצות צדקה ממש עיקר כאילו הוא יתד שכל שלימות הנצחיי תלוי בו עד שיחשבו איש כילי מצדקה ודאי יורש גיהנום ולעומת זה איש שוע ונדיב ודאי יורש גן עדן וגלל כן רבים שיש להם אבירות לב רחוקים מצדקה ואי אפשר להעלות על לבבם ליתן צדקה ממש מתיאשים מן השלימות אבל דוד פתח כאן דרך לומר לאו הכל בצדקה תליא ונעים מליצתו כך בחידה אני אראה לכם דרך ישכון אור שלא ליתן צדקה כלל ומ"מ יזכה לחיים נצחיים וזה מאמרו אח לא פדה יפדה ויקר בעיניו פדיון נפשו שיהיה אצלו יקר ונגד לפדות נפשו בצדקה וחדל לעולם לפדות נפשו בצדקה ומ"מ ויחי עוד לנצח ולא יראה שחת וזוהיא המליצה והחידה הנרצים מדוד שיזכה אדם לשלימות אף כי לבבו רחוק מצדקה ואמר דרך ואופן והוא כי יראה חכמים ימות מגודל החרדה והפחד שיש לו בפני תלמיד חכם והוא בכלל את ה' אלהיך תירא לרבות תלמידי חכמים שיגור מלפניו בראותו וכי יראה כסיל ובער ירחק מאתם כאילו נאבדו מאתו ולא מצאם כלל כל כך יהיה הפירוד והרחקה ולא יחוש להנאת ממונן והונן כי יעזוב לאחרים חילן ולא יגע בכל אשר להם וכשיהיה מתנהג בדרך זו אז יזכה לשמירת מצוה כי דיבוק תלמיד חכם ומוראו כדיבוק השכינה ומורא שמים ובזה יהיה סר מרע ויתרחק מעבירה בתכלית ההרחקה ויהיה אך עושה טוב היותו סר למשמעת תלמידי חכמים וזהו יסוד גדול ועיקר לשלימות אדם יותר מכל כאשר יעשה כל זה לירא ולגור מפני תלמיד חכם לשמוע בקולו ולסור מהתחברות רשעים ופושעים וזה ינוח לו יותר מאילו יהיה נבל מתדבק לרשעים מתלוצץ בתלמיד חכם ויראים רק מהנהו מכיסו ונותן פזר לאביונים כי אפילו מצות צדקה רבה היא מלוה שלו הוא הקב"ה דכתיב (משלי ו' ד) מלוה ה' חונן דל וכתריס בפני פורענות אבל אין בו שלימות וע"ז נאמר (הושע ו' ד) וחסדכם כענן בוקר כי עיקר וראשית הוא שלימות בתורה ומבלי לילך אחר הבל כלל ולעשות ככל התורה אשר יורוהו חכמי הדור כי הם במקום ה' ממעל ולהם נותן כח להדריך העם לעבודתו והאיש ההולך אחריהם ולא סר מחיבתם ויראתם בודאי יחזה בנועם ה' ולכך אמר דוד כי שאול ויהונתן במותם לא נפרדו הרצון ע"י מיתה לא נפרדו כי מיתה היתה מכפרת והרי שאול מנוקה מעון כמו יהונתן ולא תאמר הלא בע"כ הוצרכו למות ואיך יכפר וע"כ אמר דקבל על עצמו המיתה דהוי מנשרים קלו לילך למלחמה ולא המתינו כלל עד יעבור זעם ה' ומאריות גברו לעמוד בעד עמו לגבורת הנפש מאד כי נתבשר לו משמואל כי ימות במלחמה בכל זאת לא סגי מלילך למלחמה ללחום בעדם לקיים רצון אל היש חוזק לבב יותר מזה ואריה דבי עילאי לא שוה לו בשום אופן ובפרט שאול שהמית עצמו בנפש חפצה לבל יתעוללו בו פלשתים אין לך חוזק לבב יותר מזה ומיתה כזו ברור שמכפרת לכך במותם לא נפרדו והוסיף לומר (שמו"ב א' כ"ד) בנות ישראל אל שאול בכינה המלבישכם שני עם עדנים המעלה עדי זהב על לבושכן וכבר נודע כי שאול וסיעתו חשבו כי דוד פסול לקהל היותו מזרע רות המואביה וחשבו שהיה לקדם נשים לקראת נשים רק כבר אמרו בגמרא (יבמות ע"ז) כי אין לנשים לצאת חוץ דכתיב כל כבודה בת מלך פנימה אבל שאול חשב כי הך מיירי בבנות ישראל שהן בנות מלכים דכל ישראל בני מלכים והיה להם הבטחה ואתם תהיו לי ממלכת כהנים אבל לא בשאר אומות שהם רק עבדים ושפחות לבנות הגבירה ועליהם לקדם א"כ שאול היה ס"ל האי קרא האומר כל כבודה בת מלך פנימה וכו' קאי רק בבנות ישראל וזהו מאמר דוד בנות ישראל אל שאול בכינה אתם בנות ישראל בכו על העדרו כי הוא חלק לכם כבוד יותר מכל בנות שאר אומות ומשפחות האדמה והוא המלבישכם שני וגם עדנים ועדי זהב וכו' כי חושב קרא מוסב דוקא עליכם ואתכן בחר מכל הנקיבות וא"כ ראוי לכם לבכות עליו ועל יותרת הכבוד והיקר הזה ואתן בנות ישראל נשים ובתולות שמעו קולי אליכם ביחוד אומר הפסוק (תהלים מ"ה יד) כל כבודה בת מלך פנימה לכן מדרך העכו"ם אל תלמדו לילך במעגלם בטיול הכרמים וברחובות בגנות עלי נהר בפרטיות במקומות אשר אנשים ובחורים ונערים שכיחי הלא בנות מלכים אתן וכבודכן לשבת בית ואם קטנים אתם בעיניכן כעת בגולה בעו"ה עם בזוי ושסוי הלא מלך מלכו של עולם חפץ ביקרכן ולגדולה מזה העולם אתן מתוקנות אם תאבו ותשמעו ללכת בדרכי ה' כי מקום צניעות שם משכן רוח קדושה כאשר היה במשכן ובכל מקומות כי אין רוח הקודש שורה רק במקום צניעות ולכך אחז"ל (ברכות ל"ד ע"ב) אסור להתפלל בבקעה ופירש"י מקום גלוי לכל כי שם לית סטרא דקדושה רק במקום צניעות וכפי שיותר בן אדם צנוע יותר תחול עליו רוח הקודש ולכך כהן גדול ז' ימים קודם יום הכפור היה מופרש למאוד וכן במלואים ז' ימים אל תצאו לחול עליו רוח הקודש כי אין לו אחיזה לסטרא דמסאבא במקום מוצנע משא"כ במקום הפקר ובפרהסיא ולכן אבל לבל יחול בו סטרא דמסאבא היות מדת הדין מתוחה עליו אין יוצא כל ז' מפתח ביתו לכך אשה אשר תעמוד בחוץ ושבתה בית מעט פעם כה ופעם כה ממשכת על עצמה סטרא דמסאבא וסופה לבוא לידי מכשול ועבירה גוררת עבירה שהולכת בגלוי בשר וכבר אמרו גילוי בשר באשה ערוה ובעו"ה מן לבושי זרים למדו שכל הצוואר ערום מבלי לבוש וגלוי שער הנני מתרה בכם הסירו הדבר הרע הזה כי אשה אשר צווארה ערום לבסוף לטבח תובל ע"י מלאך המות במיתה קשה וחמורה ולא תנקה מדינה של גיהנום ועונשה קשה מאד כי היא חוטאת ומחטיאה אחרים לא כן דרך בנות ישראל הכשרות לבל יראה חוץ בשרן צאו וראו מתמר אם המלכות שחשבה יהודה לזונה איך כסתה פניה ויהודה לא היה מכיר בה בכלתו נשואה לשני בניו ראו מה זכתה אשר כל קוטר זרע מלכות בית דוד שהיא משפחה נבחרה מכל יצורים יצאו ממנה וכן יזכו כל הנשים כשרות שיולידו בנים כשרים ולהיפך הפרוצות אף שאין עוברות עבירה בפועל ח"ו רק בפריצות בעלמא יולידו בנים זרים ולכך (משלי י א) בן כסיל תוגת אמו ולכך אמר ליהונתן לבשתך ולבשת ערות עמך שאמרו אין אתה כדאי למלכות היותך אמך פרוצה ח"ו ועוד יאמרו כל זמן שבן ישי חי נבחר למלכות ש"מ דכל כבודה בת מלך פנימה בבנות נכרים ומכ"ש בבנות ישראל אמנם יש עוד בזה והוא כי יש טעם למה לקח שאול מיכל מדוד ומיאן לתת לו לאשה וזה כי שאול ראה בחכמה כי אחד מזרעו יהיה למושל בישראל ונסתפק אם קאי על מיכל שהיא אשת דוד ואשה כבעלה או על יהונתן בנו ולכך לא ביקש להניח מיכל ומירב בנותיו אצל דוד כדי שיחול ניצוץ מלוכה על יהונתן כי ראה כמציץ מחרכים שתחול לו מלוכה על זרעו ולכך אמר שאול להיות כי אמרו חז"ל (נדה ל"א) תלה הכתוב הנקבות בזכרים וזכרים בנקבות ואם יהיו מיכל ומירב הוא מפאת שאול ואם יזכה יהונתן הוא מפאת אמו ואמר לבשתך ולבשת ערות אמך כי לי יהיה היקר ביחול המלכות על בנותי ואמך תהיה ערוה אשר בנה יהיה משולל ממלכות ולכך דוד בקוננו אמר צר לי עליך אחי יהונתן טוב לי שתהיה חלה המלוכה עליך ואתה חי ולא יהיה חל על מירב ומיכל והוא הדבר שנאמר (ש"ב א כו) נפלאתה אהבתך לי מאהבת נשים ודרשו במדרש מאהבת מירב ומיכל והוא הדבר אשר כתבתי שהיתה אהבתו יותר עליו מאלו נשים האחיות ויותר היה ניחא ליה שתהיה חלה המלוכה עליו כי אהבתו יותר עזה וסיים (שם פסוק כ"ז) איך נפלו גבורים היינו גבורי לבב בתורה ויראה ויאבדו כלי מלחמה כי אמר שכל כך היה תוקף גבורתם ללחום כאשר נאבדו כלי מלחמה ולא היה לישראל שום חרב וחנית להלחם כי נאבד מאתם רק לשאול ויהונתן היה החרב כמבואר בקרא במלחמה שהרג יהונתן למצב פלשתים והיו הם הלוחמים והעומדים בפרץ נגד כל חיל פלשתים ועל ידם נעשתה ישועה בישראל וזהו תוקף גבורה וע"ז קונן דוד בעת שהיו כל כלי מלחמה ביד ישראל איך לא יהיו גבורים אלו יכולים לעמוד במלחמה וזהו לאות כי ה' נלחם בם והסגירם כי לולי כן לא היו נופלים וא"כ ראוי לקונן כי לא מתו בטבעם במקרה רק מתו בעונש וכן ראוי לנו ג"כ היום לקונן כי לא מתו במקרה כי צדיקים גמורים אלו הם למעלה מטבע ומקרה וגבורי כח עושי רצונו של ה' היעזוב ה' חסידיו אם לא כי הוא בעון הדור וא"כ עלינו לקונן ולשוב בכל יכלתינו אל ה' ונצעק לו מקירות לבנו כי לא תמו רחמיו וחסדיו אשר יאמר למלאך הרף ידך ובלע המות לנצח אמן:

ודרשו רבותינו (אבות דרבי נתן כד ו) על פסוק זה: "על שדה איש עצל עברתי, ועל כרם אדם חסר לב. והנה עלה כולו קמשונים, כסו פניו חרולים, וגדר אבניו נהרסה" (משלי כד ל-לא) – מי שאינו מחזיר תלמודו מתחילה מחליף ראשי פרקים, סוף מחליף דברי חכמים, סוף שאומר על טמא "טהור", והרי הוא מחריב את העולם. אלמא, מי שאינו חוזר תלמודו לא יוכל להורות כדין, אלא טועה ברוב ההוראות. ואמרינן (מדרש משלי י א), אמר רבי ישמעאל: בוא וראה כמה קשה יום הדין! שעתיד הקדוש ברוך הוא לדון כל העולם כולו על עמק יהושפט, וכיון שתלמיד חכם בא לפניו, אומר לו: "כלום עסקת בתורה?" אומר לו: "הן!" אומר לו הקדוש ברוך הוא: הואיל והודיע לפני, אמור לי מה קרית ומה שנית ומה שמעת בישיבה. מכאן אמרו: כל מה שקרא אדם יתפוס בידו, שלא תשיגהו בושה וכלימה ליום הדין.