Musar על קהלת 1:8

ששה פסוקים (תהלים יט, ח-יא). תורת ה', רצה לומר השגתו נקראת תורת ה', כי אם בתורת ה' חפצו (שם א, ב), והיא משיבת לנו נפש, מה שכבר קבלה הנפש. עדות ה' נאמנה, הוא תורה שבעל פה, עדות בגימטריא תלמוד, מחכימת וגו'. פקודי ה', המדות, אף שכתיב (שמות כ, ד) פוקד עון אבות, ישרים דרכיו ומשמחי לב, ואין רע יורד מלמעלה רק הוא לטוב. ואומר מצדינו מצות ה' ברה, תלמוד מאיר עינים, כי לולי זה ידיעת המצות סתום. יראת ה', מדות, כשאנחנו מטהרים עצמינו לילך בדרכיו, עומדת לעד. משפטי ה', דינים, אמת צדקו יחדיו הדן דין אמת לאמתו. הנחמדים מזהב ומפז רב ומתוקים מדבש ונופת צופים, הוא על דרך שאמר הפסוק (תהלים קיט, צז) מה אהבתי תורתך כל היום שיחתי, כלומר כל הדברים יגיעים (קהלת א, ח), אכול דבש דייך אז קץ לו לאכול יותר. אבל התורה היא אהובה לי מאוד, אף על פי שכל היום היא שיחתי, איני קץ בה והיא אהובה לי, ועל זה אמר, שהיא מתוקה מדבש:

כבר ידעת, שהעולם הזה נקרא השינוי והתמורה שאין בו מנוחה רגע, כמש"ה כל הדברים יגעים וגו' (קהלת א' ח') וע"כ גם האדם מחמת שהוא מחובר לגוף בעוה"ז, נקרא גם כן הולך כל ימיו, לטוב או לרע ח"ו כנודע. והנה אם נניח שגדול אחד מן הקדמונים ז"ל היה הולך מהלך השלימות שלו (הן בעניני השגת גדולת הבורא ית' והן לענין ההליכה בדרכיו) בשעה אחת יותר ממה שאנו יכולים לרחש בשבעים שנה, או ד"מ שפסיעה אחת של אברהם אבינו ע"ה היתה כפלים משל תלמידיו שקבלו ממנו, ושל תלמידיו משל תלמידיהם, ותלמידי תלמידיהם וכו', הנה ברור הדבר לפי זה, שאע"פ שיוסיפו אלו במהלכם, אלפי אלפים שנה זה אחר זה כננס ע"ג ענק, אינם יכולים לזוז אפילו כמלא פסיעה אחת ממקום שהניחם אותו האדם גדול בענקים ע"ה, לפיכך כשאנו מתבוננים בגודל מעלת דורות הקדמונים ז"ל, כגון דור האמוראים ע"ה, והאיך לא הגיעו אלו לקרסולי אנשי כנה"ג, ואנשי כנה"ג לדורו של שלמה המלך ע"ה, ודורו של שלמה המלך ע"ה לדור המדבר וכו' עד אדה"ר ושאילו היה תתקע"ד דורות קודם אדה"ר עד שהיה הוא בטל כנגד אחד מן האחרונים שבהם, ועוד תתקע"ד פעמים תתקע"ד, שכולם היו בטלים ומבוטלים זה כנגד זה, אזי יכולין להבחין כיצד הכל טובע בים הגדול של גדולת השלימות העליונה ית', ושערך יתרון גדולת הגדול מן הקמן שבכולם הנ"ל הכל הבל ואפס בטל לגבה תכלית המבוקשת, מחמת רוב רוחק רוממותה מילוד אשה כמותנו, כמש"ה ומותר האדם מן הבהמה אין כי הכל הבל, ולהיפך אם נתחיל מאחד גדול בדורנו, ונסתכל כך להלן ולהלן, עד אחר אלפי דורות הנמשכים לבא אחרינו, ונהיה כענקים בעינינו וכן נהיה בעיניהם לגבי דידהו, לפיכך אין לנו להצטער ולהתקנאות במעלת הקדמונים ז"ל ביותר, ולהרהר אחר מדותיו ב"ה שאיחר זמן בריאתנו, כמש"ה אל תאמר מה היה שהימים הראשונים היו טובים מאלה וגו' וזה פשוט, אכן דלא זו בלבד אלא שמתוך התמדת התבוננות הזאת לעומקה יתבאר לך ג"כ שלא ישאר בנו יכולת עוד להבדיל בין הגדול והקטן מאותן פעוטי האחרונים לנו כנ"ל, כשיגיע לקוטן מופלג, עד שאין עיני הבחינה שלנו, שולטין שם עוד, שכן אם תפזר סאה אחת של שומשמין לפניך, אזי אין בכח ראייתך להבדיל בין זו לזו, וכ"ש לחול דק מנופה בנפה שתמצא כל הגרעינין כולן שוים זה לזה ממש ואע"פ שלפי האמת אין שום אחת מהן דומה לחברתה לא במדתה ולא בערך דמות תבניתה כלל כמו שנראה בעליל אם תבחון בהם מתוך כלי ההגדלה הנקראה (מיקרישקאפיא), ואמנם האלוה הגדול והמרומם לבדו מאז כו' עדיין יושב וקושר כתרים לצדיקים קדמונים ענקים ואחרונים נמלים הנ"ל ומדקדק עד כחוט השערה שבין זה לזה וכל אחד נכוה בחופת חבירו הגבוה ממנו כמלא שערה אחת:

בשלשה מיני שלמיות הקב"ה מתכבד בעולמו, ביכלתו, בחכמתו ובחסדו הבב"ת, ושיעור הכבוד הזה דומה ממש למלא כל העולם כולו, לפי שאין לך אפילו כמלא גרעין חול אחד בכל העולם כולו פנוי שלא נברא בו גוף מאיזה מין ידוע המחובר מחלקים שונים בחכמה נפלאה עליונה, ולא עוד אלא שאפילו כל גרעין וגרעין בפני עצמו אינו נשאר כך על מתכונתו מחמת שחיבור החלקים שלו משתנה תמיד, דהיינו, שמעמדן של עכשיו מתפרק, והן מתחילין להתקשר באופן אחר, ועי"כ הגרעין המחובר מהן עוזב ענין טיבו ומהותו שברגע זה וקונה לו טבע אחרת ברגע שלאחריו, אבל בתוך כך, יש לך גרעין אחר כנגדו הממלא מקומו, ר"ל, שנכנס במהותו תחתיו באותו רגע ממש לפיכך הכל חוזר חלילה כגלגל זה שחלק אחד רודף אחר חבירו תמיד, שאעפ"י שכל חלקי הבריאה משתנים תמיד מרגע אחד לחברו כנ"ל. וכמש"ה כל הדברים יגעים וגו' (קהלת א' ח'), מ"מ כלל הכל נשאר קיים על מכונו תמיד כשהיה כל ימי רצונו ית', כמש"ה והארץ לעולם עומדת (קהלת א' ד'), ודבר זה מבואר מאד בחכמת ספור הטבע: