Musar על קהלת 10:2

ומן הידוע כי לא היה אדם מעולם להוט אצל העושר אלא אם כן היה לבו פנוי וריק מן החכמה, כי כל מי שטעם טעם חכמה יתחייב שיהיה העושר נבזה בעיניו נמאס, ושיהיו כל קניני העוה"ז אצלו בענינים הגופניים במדרגה התחתונה בתכלית הפחיתות, וכן אמר הכתוב (איוב כב) ושית על עפר בצר וגו'. ביאור הכתוב שישית איוב כל עשרו ורכושו במדרגה עפר וזהב אופיר שהיה לו כמו נחלים שלא יחשיבני כלום ושלא יזכרנו ולא יבטח עליו אלא שיבטח בשי"ת זהו שאמר (שם) והיה שדי בצריך וכסף תועפות לך, כי הוא יתברך העושר האמתי הקיים הנצחי. אין העושר תלוי בכחו של אדם ולא בשכלו כי יש כמה משכילי עם והמה יגיעים יגיעה רבה להשיגו ולא ישיגוהו ויש משיגים בלא יגיעה ועמל ואם כן אינו תלוי אלא במי שאמר והיה העולם וכן אמר הכתיב (דברים ח) ואמרת בלבבך כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל וכתיב וזכרת את ה' אלהיך כי הוא הנותן לך כח וגו', לימדך הכתוב שאין העושר לישראל מצד מערכת הכוכבים אלא מצד הקב"ה בעצמו שהוא חלקנו צורנו, וזהו לשון כי הוא הנותן לך. ונראה לי לומר שהכתוב הזכיר בזה שני מיעוטין מלת הוא ומלת לך. והכונה הוא ולא מערכת הכוכבים אשר משם בא העושר והשפע, לך ולא לשאר האומות העכו"ם לפי שאתה חלקו ביחוד ולא כן העכו"ם כי הם חלק הכוכבים והמזלות. ומה שהזכיר שלמה (משלי כב) עשיר ורש נפגשו, שם ידבר בכלל העולם שנמסר לתנועת הגלגלים ומערכת הכוכבים והכל בהשגחת משגיח שהוא עליון על כולם והוא שאמר עושה כולם ה' וכאן דבר משה בישראל בפרט כי כל עניני ישראל בהצלחתם ובשנותם ונצחון מלחמותם אינו נמסר לכחות העליונים כי אינם נמסרים ביד המזל אלא לקוחים לחלק אדון הכל יתברך וממנו נשפע כל ענינם בהשגחה מכוונת פרטית, ומפני שהעושר אינו תלוי ביגיעה ולא בשכלו ותבונתו של אדם על כן הזכיר שלמה בכאן אל תיגע להעשיר. יאמר כי לא תרצה ליגע את עצמך לאסוף עושר כאלו שהולכים במדברות ובמקומות הסכנה או רוכבי ימים כדי שיכפלו ממונם, כי אסיפת העושר אינו תלוי ביגיעה ולא בשכלו של אדם וזהו ומבינתך חדל, ויש בדבר שתי ספיקות, האחד שלא תשיגנו ברוב יגיעה כי יש משיג במקרה ויש שלא ישיג אלו ייגע יומם ולילה אם כן אין למשכיל להכניס את עצמו בספק הזה, והשני שאף אם ישיגנו ביגיעתו עוד יש ספק אם יעמוד בידו או המר ימירנו הזמן במקום אחר כהרף עין זהו שאמר לו התעיף עיניך בו ואיננו, וידוע כי אין לך עוף מגביה עפיפתו כמו הנשר שהוא מלך על כל העופות ולכך המשיל הסתלקות העושר מן העשיר להסתלקות הנשר מן הארץ על פני רקיע השמים, ואמרו במדרש אל תיגע להעשיר מבינתך חדל כשבא מן השמים מתקיים כשאינו בא מן השמים אינו מתקיים. שני עשירים גדולים עמדו בעולם אחד מישראל קרח ואחד מהאומות העולם המן ושניהם אבדו מן העולם שלא היתה מתנתם מן השמים שהיו חוטפין אותה מהם, וכן אתה מוצא בבני גד ובבני ראובן שהיו עשירים הרבה והיה להם מקנה רב ואבדו את ממונם וישבו להם חוצה לארץ שהפרישו עצמן מאחיהם בשביל קנינם לפיכך גלו תחלה מכל השבטים שנאמר (ד"ה א ה) ויגלם לראובני ולגדי ולחצי שבט המנשי, זש"ה (תהלים עה) כי לא ממוצא וממערב ולא ממדבר הרים לא ממה שאדם יוצא ועמל בסחורה והולך ממזרח למערב עושה עושר ולא ממה שהוא מחזר במדבריות הוא מתרומם זהו ולא ממדבר הרים מלשון רוממות אלא מה הקב"ה עושה נוטל ממונו של זה ונותן לזה שנאמר (שם) כי אלהים שופט זה ישפיל וזה ירים. למה נקרא שמם נכסים שנכסים מזה ונגלים לזה, וכן אמרה חנה (שמואל א ב) ה' מוריש ומעשיר משפיל אף מרומם באף שהוא משפיל לזה מרומם את זה לכך נאמר (במדבר לב) ומקנה רב היה לבני ראובן ולבני גד, זש"ה (קהלת י) לב חכם לימינו ולב כסיל לשמאלו. לב חכם לימינו זה משה ולב כסיל לשמאלו אלו בני ראובן ובני גד שעשו את העיקר טפל ואת הטפל עיקר למה שחבבו את נכסיהם יותר מן הנפשות הוא שאמרו למשה (דברים לב) גדרות צאן נבנה למקננו פה וערים לטפנו. אמר להם משה לא תעשו כך אלא עשו את העיקר עיקר תחלה בנו לכם ערים לטפכם ואחר כך וגדרות לצנאכם הוי אומר לב חכם לימינו, אמר להם הקב"ה אתם חבבתם ממונכם יותר מהנפשות חייכם אין בו ברכה שנאמר (משלי כ) נחלה מבוהלת בראשונה ואחריתה לא תבורך לכך נאמר אל תיגע להעשיר מבינתך חדל. ואי זהו עשיר השמח בחלקו שנאמר (תהלים קכא) יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך:

וּבִהְיוֹת יָדוּעַ, כִּי אֲוִירָא דְּעָלְמָא מָלֵא מִסִּטְרָא אָחֳרָא, וּבְיוֹתֵר הַמְקַטְרְגִים, הַנַּעֲשִׂים מֵחֲטָאִים וּפְשָׁעִים שֶׁל בְּנֵי אָדָם, מְשׁוֹטְטִים בָּעוֹלָם, בָּאֲוִירָא, כַּנִּזְכָּר כַּמָּה פְּעָמִים בַּזֹּהַר, וְיֵשׁ לָחוּשׁ פֶּן בַּהֲלִיכָתוֹ לְבֵית הַכְּנֶסֶת יִתְדַּבְּקוּ הַחִיצוֹנִים בְּזֶה הָאָדָם שֶׁמְּמַהֵר לָלֶכֶת לְבֵית הַכְּנֶסֶת — לָזֶה צָרִיךְ לֵידַע מַה שֶּׁכָּתוּב בַּזֹּהַר (חֵלֶק ג דַּף רסג, ב), כִּי לְצַד שְׂמֹאל בַּפֶּתַח יֵשׁ סִטְרָא אָחֳרָא חַד, וְעָלָיו נֶאֱמַר (בְּרֵאשִׁית ד, ז): "לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ", וְהַמְּזוּזָה הָרוֹמֶזֶת עַל שְׁכִינְתָּא קַדִּישָׁא קָבוּעַ מִיָּמִין, וְסִימָן (קֹהֶלֶת י, ב): "לֵב חָכָם לִימִינוֹ", וְשָׁם מְקוֹמָהּ, וְהִיא נִקְרֵאת "רָחֵל". וְאִלְמָלֵא שֵׁם שֶׁל שַׁדַּי שֶׁכְּנֶגְדּוֹ, לֹא הָיָה יָכוֹל אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל לֵילֵךְ, כִּי בְּצַד שְׂמֹאל עוֹמֵד הַסִּטְרָא אָחֳרָא שָׁם, וְהִיא בְּרֶמֶז דִּילֵיהּ: "לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ", בְּהִפּוּך אַתְוָן — רָאשֵׁי תֵּבוֹת רָחֵל, וְלָכֵן שֵׁם שֶׁל שַׁדַּי שֶׁכְּנֶגְדּוֹ הוּא מַכְנִיעוֹ, וְעַל זֶה כְּתִיב (אִיּוֹב כב, כה): "וְהָיָה שַׁדַּי בְּצָרֶיךָ".

ובמתן תורה נברא העולם כענין בריאת שמים וארץ שנבראו בראשון, והיו רפויים עד יום שני שכתוב (בראשית א, ז) ויעש אלהים את הרקיע, כן העולם היה רפוי עד מתן תורה הנמשך מגלות מצרים אחר הזיכוך כאשר נבאר. ומצד שהיה עולם הנקיבה מחטא חוה, הוצרכו לאחר היציאה ממצרים למטהר ז' נקיים כמבואר בזוהר (רעיא מהימנא ח"ג צז, א) כאתתא מסאבא שגרמה הנחש הנידות. ואם עמדו באמונתם, היו בני עליון כולם והיה מבולע המות ותשת עלי כפיך, ולא נשאר כי אם נקי כפים ובר לבב, רצה לומר האדם הוא ראוי להיות כולו רוחניי ולא נשאר הרוחניות כי אם בלב, ולבי ראה הרבה חכמה (קהלת א, טז), ובמקום וחי לעולם (בראשית ג, כב), החיות תלוי בלב, גם את העולם נתן בלבם ואף בזה תלוי הבחירה אם לעקל אם לעקלקלות, כי יצר לב האדם רע (שם ח, כא). והסיבה, (משלי ו, לב) נואף אשה חסר לב, נואף אשה היינו הנחש כמו שפירש רש"י (בראשית ג, א ד"ה והנחש) ראה אותם עסוקים בתשמיש כו'. והנחש הוא היצה"ר מפתה את האדם שמחסר גם את הלב שלא נשאר שום רוחניות בו כי אם הלב כדפירשתי. וזהו רמז הפסוק (ש"א טז, ז) האדם יראה לעינים וה' יראה ללבב, רצה לומר מאז שאדם קדמאי הלך אחר עיניו כמו שכתוב (בראשית ג, ו) וכי תאוה הוא לעינים, נתגשם שאין להקב"ה להסתכל ולראות בו כי אם הלב, רחמנא לבא בעי, ונאמר זה הפסוק אצל מלכות בית דוד אדם דוד משיח. על כן (משלי טז, ה) תועבת ה' כל גבה לב, (ויקרא כו, מא) או אז יכנע לבבם הערל, אדם הראשון מושך בערלתו היה (סנהדרין לח, ב). לב חכם לימינו וגו' (קהלת י, ב) כי מקיים (תהלים טז, ח) שויתי ה' לנגדי תמיד, אז לב אדם שהוא בצד שמאל מכוון נגד ימינו דהקב"ה, לב כסיל נשאר בשמאל הוא סמאל. וזה לשון הכתוב (במדבר טו, לט) ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם, וכתיב (דברים כט, ג) ולא נתן ה' לכם לב לדעת ועינים לראות, (בראשית לא, כ) ויגנוב יעקב את לב לבן הארמי, (דברים כו, ה) ארמי אובד אבי וירד מצרימה, עיין בתולעת יעקב בסוד סתרי חג המצות, ושם היה הזיכוך, וצירף וגילגול דור המבול ודור הפלגה, כל הבן הילוד היאורה וגו' (שמות א, כב), ותוכן לבנים וגו' (שם ה, יח), עיין בפרדס בשער השערים: