Musar על קהלת 8:17

זה כמה שבועות שעבר עלי פה אדם אחד מבני הכרות שלך ושאלני, אותה הקושיא המיושנת שכל המון העם רגילים לשאול מעולם, מה תועלת יש בבחינת הברואים לענין עבודת השי"ת. והלא סוף סוף כולנו יודעים שגדולתו ית' אין לה קצבה וכמש"ה וגם אם יאמר החכם לדעת לא יוכל למצוא (קהלת ח' י"ז) ותכלית שנדע הוא שלא נדע. א"כ הפוכי מטרתא למה לי. והשבתי לו, אעפ"כ יש יתרון לחכמה מן הסכלות כיתרון האור מן החשך (שם ב' י"ג) והודעתי לו ההפרש שבין המשער איזה דבר בזרתות קטנים, ובין אותו המודדו באמת עוג, וכן אינו דומה בן כפר משבח את המלך בעושר של אלף אלפים איסרין לבן כרך הרואה כבוד הדר מלכותו בעינים מאירות, ואע"פ ששניהם מפליגין עוצם גדולתו בשפה אחת, ושניהם מובטחים בודאות שלהם כאחת, מ"מ אין מה שבלבו של זה דומה כלל לאותה שיש בלבו של זה, ולא עוד אלא שע"פ רוב אין אזני ב"א מאזינות יפה לשכל מליהם, ואפילו אותן דברים שהאדם רגיל לשנן אותם בפיו ובשפתיו תמיד, פעמים שאינו מוצא אפילו רישומן ניכר בתוך לבו, ועתה אבאר לך הדבר ע"פ דוגמאות: