Musar על קהלת ו:6

וידוע, כי כל העולם-הזה הכל הבל, וכל השעשועים הכל כלא, ואוי להרודפים אחר ההבל אין בו מועיל. ואל תקנא בעושר, כי "יש וגו' עשר שמור לבעליו לרעתו", "כאשר יצא מבטן אמו ערום ישוב" וגו', "כל- עומת שבא כן ילך, ומה-יתרון לו שיעמל לרוח" (קהלת ה, יב - טו). "ואלו חיה אלף שנים פעמים" וגו', (קהלת ו, ו). "כי אם-שנים הרבה יחיה האדם בכולם ישמח, ויזכר את-ימי החשך, כי-הרבה יהיו כל -שבא הבל" (קהלת יא, ח). "ולשמחה מה-זה עשה" (קהלת ב, ב). כי מחר תבכה מאשר היום תשחק. ואל תקנא בכבוד המדומה ההבל, והזמן בוגד והוא כמאזנים: יגביה הקל וישפיל הכבד. והעולם דומה לשותה מים מלוחים, ידמה לו שמרוה, וצמא יותר (מבחר הפנינים). "אין אדם מת וחצי תאותו בידו" (קהלת רבה, א). "מה-יתרון לאדם בכל-עמלו" וגו' (קהלת א, ג). זכור הראשונים אשר היו לפנינו, שכל אהבתם וחמדתם ושמחתם כבר אבדה (שם) ומקבלים על זה דינים מרובים. ומה-הנאה לאדם שסופו לפרוש לעפר רמה ותולעה, וכל הנאות יתהפכו לו בקבר למרה והמות כרוך באדם. ומה העולם-הזה, כי כל ימיו כעס ומכאובים, גם בלילה איננו מניח לו לישון, והמות אינו מקווה, והכל יביא במשפט, על כל דיבור, ולא נאבד אפילו דיבור קל.

ועל האדם נאמר אדם אם יחיה אלף שנה פעמים. וקשה דהוה ליה למימר אם יחיה אלפים שנה. ומתחילה צריך שתדע כי ג' מדריגות שהם דיבור מחשבה מעשה, הם בסוד נפש רוח ונשמה, שהם עשיה יצירה בריאה, כמבואר בזוהר ובספרי המקובלים. ובספר ראשית חכמה האריך מאוד. דהיינו מצד המעשה, נדבק בעשייה רוחניית בנפש. ובדיבור שהוא התלמוד עולה ביותר, נדבק ביצירה ברוח. ובמחשבה, עולה יותר עד הבריאה בסוד נשמה שתשוב אל האלהים, כי היא חצובה מתחת כסא כבוד. אמנם בני עליה והם מועטים (סוכה מה, ב) עולים עד מחשבה דמחשבה, דהיינו נפש רוח ונשמה בסוד האצילות:

עוד י"ל גם בבריאה שייך צל, והכוונה דמות דיוקנו, ויצירה ועשיה שהם בסוד אלפי זה הצל, הוא בערך בבואה דבבואה הנזכר בדברי רבותינו ז"ל (יבמות קכב, א), אבל הצל דבריאה הוא יושב בסתר עליון בצל שדי. ועל ימין הנ"ל בא הרמז (תהלים קיח, טז) ימין ה' רוממה, ימין ה' עושה חיל, כי מחנהו בסוד רבבות מספר גדול וזהו עושה חיל, מה שאין כן אלפים הם מספר קטן ואינם עושים חיל. על זה אמר אדם אם אלף שנים יחיה פעמים, שיזכה לשני פעמים אלף, דהיינו אלפים הנ"ל, אין די לו בזה, רק צריך לעלות עד רבבה, שהוא חצי מחנה של עצם יו"ד במילואה: