Musar על קהלת י:5

יסוד זה מבואר גם בדברי הגמ' במועד קטן (דף י"ח א'), "פנחס אחוה דמר שמואל איתרע ביה מילתא (בפנחס אחוה, דפנחס הוה אבל, רש"י), על שמואל למישאל טעמא מיניה (לדבר על לבו דפנחס, רש"י), חזנהו לטופרי דהוו נפישן (שצפרניו היו ארוכים), אמר ליה אמאי לא שקלת להו, אמר ליה אי בדידיה הוה (אילו היית אבל, רש"י) מי מזלזלת ביה כולי האי, הואי 'כשגגה שיצא מלפני השליט' (קהלת י', ה') ואיתרע ביה מילתא (אבילות, רש"י) בשמואל, על פנחס אחוה למישאל טעמא מיניה, שקלינהו לטופריה חבטינהו לאפיה (זרקינהו מרוב כעס, רש"י), אמר ליה לית לך ברית כרותה לשפתים, דאמר רבי יוחנן מנין שברית כרותה לשפתים, שנאמר 'ויאמר אברהם אל נעריו שבו לכם פה עם החמור ואני והנער נלכה עד כה ונשתחוה ונשובה אליכם' (וירא כ"ב, ה'), ואיסתייעא מלתא דהדור תרוייהו".