Musar על שמות 12:25

והנה ג' אלו נתנו על ידי יסורין שקדמה הקליפה לפרי, וזהו ענין (פסחים קטז, א) מתחיל בגנות ומסיים בשבח, ותכלית גלות מצרים והגאולה היתה לקבל התורה כמו שכתוב (שמות ג, יב) בהוציאך את העם [ממצרים] תעבדון את אלהים על ההר הזה. וזהו קבלת התורה. והתורה הוא עבדות שנתן לנו הש"י, ועול גדולו תושיה שמתשת כחו של אדם (סנהדרין כו, ב), וקודם לזה עול הקליפה עול מצרים. אחר כך למתנה של ארץ ישראל לא זכו כי אם בהקדמת הקליפה, דהיינו ארבעים שנה שהיו במדבר, ושם יתמו ושם ימתו וטפכם אחריכם וגו' (במדבר יד, לא-לה), על כן הוזכר תמיד בהיותם במדבר, כי תבואו אל הארץ (עי' שמות יב, כה. במדבר טו, יח), בבואכם אל הארץ, כי הקליפה של ארץ ישראל הוא היסורין שבמדבר:

ועתה נחזור לענין העבודה המוזכר בפרשה זאת כמה פעמים. (שמות יב, כה) ושמרתם את העבודה הזאת, (שם כו) מה העבודה הזאת. וכבר כתבתי בענין סדר שובבי"ם ת"ת שבפרשה זאת מדבר מענין מעלת העבודה. והנה אבאר קצת פסוקים מענין העבודה (שם י, כד-כו). ויאמר לכו עבדו את ה' רק צאנכם ובקרכם יצג גם טפכם ילך עמכם. ויאמר משה גם אתה תתן בידינו זבחים ועולות ועשינו לה' אלהינו וגו'. וגם מקננו ילך עמנו לא תשאר פרסה כי ממנו נקח לעבוד את ה' אלהינו ואנחנו לא נדע מה נעבוד את ה' עד בואנו שמה: