Musar על שמות 20:23

אבל לעתיד יד"ו שהוא סוד יו"ד אוחזת בעקב. וזה סוד יעקב שלם, ונקרא אז בשם ישראל, כי שם ישראל כולו המורה על שרית עם אלהים כו' הוא לעולם הבא שיהיו מחיצתן לפנים ממחיצת מלאכי השרת, כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל (במדבר כג, כג). וגם יעקב שלם רצה לומר כשתמלאהו אזי מילואו רומז על העתיד, דהיינו שם ישורון שהוא הנעלם מאותו יו"ד עי"ן קו"ף בי"ת ו"ד י"ן ו"ף י"ת עולה ישורון. וזהו סוד הרומז (ישעיה מ, ד) והיה העקוב למישו"ר. והנעלם הוא סוד מה רב טוב הצפון, ואלו שלשה שמות מורים על שלשה הנ"ל, שלימות הגוף, שלימות הממון, שלימות הנפש, בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך. והנה לעתיד יהיה הנצחיות בגוף ונפש כהסכמת חכמי האמת, כי הגוף נעשה בצלם אלהים וכל אלו ב' שלימות ב' שמות ישורון וישראל, כי ישר עשה את האדם ישר, כי ישרים דרכי ה' ישר יחזו פנימו, ומכל שכן הרוח תשוב אל האלהים. אבל שלימות הממון אלהי כסף ואלהי זהב לא תעשו:

וצא ולמד עד היכן גדר מנהג בזיון, שהרי כתיב (שמות כ כג) ולא תעלה במעלת על מזבחי אשר לא תגלה ערותך עליו. אם כך הקפידה תורה על כבוד אבני המזבח, שאינן רואות ואינן מקפידות, שלא יתגלה מעט מרגליו בעלותו במעלות, על אחת כמה וכמה שצריך לזהר בפני אביו ואמו ורבו ותלמיד חכם וכדומה שלא לישב בפניו שלא בדרך כבוד, וידוע שבדחק התירו לבן להסב בפני אביו בליל פסח, ובפני רבו אינו רשאי להסב אפלו בליל פסח (פסחים קח, א). וידוע אותו מעשה, שהכירו בו רבותיו היותו ממזר ובר הנדה על שהיה צועד בפני רבותיו ונהג בהם מנהג בזיון ולא נהג בכבוד כראוי לתלמיד בפני רבו, כמובא באבות דרבי נתן, עין שם (מס' כלה רבתי פ''ב). ישמע חכם ייחרד וילפת, ויזהר מאד בכבוד כל אדם, וביותר בכבוד מי שחיב בכבודו, ובזה כבוד חכמים ינחלו (משלי ג לה). (ונכתב עוד מזה בערך ''כבוד'' ובערך "מורא'', שכן דרכנו להיות חוזר):

אשר לא תגלה ערותך (שמות כ, כג). זה לשון רש"י, והרי דברים ק"ו ומה אבנים הללו שאין בהם דעת להקפיד על בזיונן אמרה תורה הואיל ויש בהן צורך לא תנהוג בהם מנהג בזיון, חבירך שהוא בדמות יוצרך ומקפיד על בזיונו על אחת כמה וכמה, עד כאן לשונו: