Musar על שמות 21:32

רבי יהודא בר עלאי אומר, אמר משה מצינו שפדיון נפשו של אדם ככר כסף, שנאמר (מל"א כ, לט) והיה נפשך תחת נפשו או ככר כסף תשקול. רבי יוסי אומר ממוציא שם רע למד, שנאמר (דברים כב, יט) וענשו אותו מאה כסף, ואנחנו הוציאו שם רע ואמרנו אלה אלהיך ישראל. כל אחד ואחד ממנו צריך ליתן ק' כסף. ריש לקיש אמר מן האונס למד, כתיב (שם כט) ונתן האיש השוכב עמה וגו', ואנו אנסנו הדיבור שכתוב לא יהיה לך וגו' ועשינו עבודה זרה, כל אחד ואחד ממנו צריך ליתן חמשים כסף. רבי יהודא בר סימון אמר, משור נגח למד, שנאמר (שמות כא, לב) אם עבד יגח השור, ואנחנו המרנו כבודו בשור שנאמר (תהלים קו, כ) וימירו כבודם בתבנית שור, כל אחד ואחד ממנו צריך ליתן שלשים שקלים:

וכתיב בפרשה זו (שמות כא, לב) שלשים שקלים בעד עבד. וכופר בעד נפש שלנו הוא חלק ששים מזה, שהוא מחצית השקל, כי אין אנחנו מבקשים פרס והנאות עולם הזה רק ההכרחיי כדי חייו, ומחצית השקל הוא השיעור המצומצם צורך אדם ביומי דחול שמחויב לצמצם, ועולה ביומי דחול לכל חודש וחודש מחצית השקל לפי זה החשבון המבואר במשנה במסכת פאה (ח, ז) אין פוחתין לעני העובר ממקום למקום מככר בפונדיון מד' סאין בסלע. כ"ד קבין הם כ"ד מעין, חצי קב ליום, ובפת אפוי רביעית קב, עיין במשנה בהמפרשים. הרי חצי סלע י"ב קבין מ"ח סעודות, שהן כ"ד יומין דחול של כל חודש וחודש. ומה שחושבין לימי החודש, לפי שכל חודש מחדשי השנה הוא ענין בפני עצמו. ורמז לדבר זה יתנו, זה עולה י"ב, כי"ב חדשי השנה. וכן תמצא ענין מצוה זו שהוא חודש ימים, דבאחד באדר משמיעין על השקלים (שקלים א, א), ובאחד בניסן תרומין על החדש (מגילה כט, ב):

ובמחשבה זו יתקדש האדם אף ההכרחי שאוכל ביומי דחול שיהיה אכילתו בסוד הקרבן, שכן נותן מחצית השקל לקרבנות. אבל סעודת שבת בלאו הכי קדושה. והנה אין ראוי להנות ביומי דחול מהנאת עולם הזה יותר מההכרח, כי אין אנחנו עובדים להש"י על מנת לקבל פרס. ואותן העובדים על מנת לקבל פרס הם ס' פעמים כמונו, ואנחנו בטלים בהנאת עולם הזה בששים שלהם. והנה ימי החול הם ששה, וששה וס' הכל אחד, רק שזה אחדים, וזה עשיריות, וכל האיסורין בטלים בס':