Musar על שמות 24:13

והנה התחילו להרהר בעבירה זו לחשוב על כבודם, והרהרו מתוך קדושה, וזהו ג"כ רמז באותה שעה כשרים היו. וזה כי סימן מילתא בפיהם היה, שנשלח יהושע אשר לא ימוש מתוך האהל, וחשבו שליחתו היתה לדרוך את הארץ, להיות לסימן כי הוא יכבוש את הארץ, וכמו שעשה הקב"ה לאברהם אבינו שאמר (בראשית יב, א) לך לך וגו', צא וכבוש הדרך לבניך, כדאיתא במדרש (ב"ר מ, ו). והרהור זה היה משנתנבאו אלדד ומידד משה מת יהושע מכניסם לארץ. ועל כן נסמך פרשת שלח לך לפרשת בהעלותך וקיצר בהקדמת סיפור שאמרו ישראל נשלחה, כאשר בא בארוכה במשנה תורה, אלא כדי להסמיך לנבואת אלדד ומידד. וכן נרמז ליהושע בעצמו שהוא יביאם לארץ כמו שנאמר בפרשת בשלח (שמות יז, יד) ושים באזני יהושע כדפירש רש"י שם:

והכוונה כי ויחל נח איש האדמה מורה אף שהיה נקרא איש צדיק תמים אינו אלא בדורותיו (סנהדרין קח, א), והכוונה בזה שיהיה נחשב בערך דורו לצדיק תמים מאחר שנתחייבו כליה, ואם לא היה נשאר נח וביתו אז היה העולם חרב לגמרי ח"ו, וזהו איש האדמה נשאר בשביל האדמה שלא תשם ותחזור לתהו ובהו. הרי מעלת נח הגדולה דהיינו מה שנקרא איש צדיק, בא איש האדמה וממעט בכבוד זה התואר של איש צדיק שלא היה רק לפי ענין דורו. אבל משה רבינו ע"ה היה להיפך, שאף במדה הפחותה שהיתה בו כשהרג את המצרי קראוהו בשם שהיה לו במבחר המעלות, דהיינו שנקרא לבסוף איש האלהים. קראו עתה איש מצרי, כי ענין אלהיות שלו שנקרא איש האלהים הוא שהיה משיג שמותיו יתברך, והוא ידע שמו, ובזה הענין התעסק בהריגת מצרי כי הרגו בשם, הרי איש מצרי מענין איש האלהים. והיה הרגו בשם מ"ב, כמו שכתבתי בשם האר"י כל כל ענין מצרים הוא בסוד חידוש העולם כמ"ש ראשית החידוש בשם מ"ב כמו שכתבתי לעיל: