Musar על שמות 29:33

מצות תאכל במקום קדוש (ויקרא ו, ט). קשה תאכל יתירא הוא, דכתיב ברישא דקרא (שם) והנותרת מן המנחה יאכלו. ובמסכת יבמות דף מ' (א) מביא ברייתא והכי קאמר הברייתא אליבא דרבא, מצות תאכל במקום קדוש, מצוה שבתחילה היתה עליו בכלל היתר, רצה אוכלה, רצה אינו אוכלה. נאסרה, חזרה והותרה. יכול תחזור להיתרא ראשון רצה אוכלה רצה אינו אוכלה. אינו אוכלה, והא כתיב (שמות כט, לג) ואכלו אותם אשר כופר בהם, מלמד שהכהנים אוכלים ובעלים מתכפרים. אלא רצה הוא אוכלה, רצה כהן אחר אוכלה, תלמוד לומר מצות תאכל במקום קדוש, מצוה, עד כאן:

וזה לשון הרמ"ע, ואולם התענית שהוא ראשית התיקונים סודו להעלות מן הקליפות נצוצות נשמות שיש למתענה יחס עמהן, ויש לחוש שמא נזדמנו לו מיני מאכל שניצוצות אלו גנוזים בהם ואכל אותם שלא כהוגן. והוא סוד (שמות כט, לג) ואכלו אותם אשר כופר בהם, ואמרו רבנן (פסחים נט, ב) כהנים אוכלים והבעלים מתכפרין. והיא גופא קשיא, דהא קרא באכילת בעלים כתיב בפרשת המלואים, שאהרן ובניו בעלים הם. אלא ודאי האכילה כהוגן ועם הכוונה הראויה משויא ליה לאדם האוכלן כהן מכפר, ואז הניצוצות הגנוזות שם היו בעלים ממש של אותו החומר הנאכל והם המתכפרים. והוא סוד פתח במזבח וסיים בשלחן, ודי בזה:

ובזה תירצתי הקושיא שיש במה שאמרו רז"ל (פסחים נט, ב) בפסוק (שמות כט, לג) ואכלו אותם אשר כפר, הכהנים אוכלים והבעלים מתכפרים. וקשה שהרי אהרן ובניו אכלו שהם היו אז בעלים ומשה רבינו ע"ה כהן. אלא הענין אהרן ובניו היו כהנים ובעלים. היו כהנים נתכהנו בקרבתם לה' ונעשו כמיכאל כהן גדול המקריב, כמו שכתוב (ויקרא ט, ד) היום ה' נרא"ה אליכ"ם, אותיות מיכא"ל אהר"ן, ובערך משה רבינו ע"ה היה אהרן ובניו בעלים, כי משה רבינו ע"ה למעלה מכהן גדול כי לא היה זר מעולם וקדוש הוא מהבטן, נמצא אהרן ובניו הם כהנים ובעלים ומזה נמשך לדורות הכהנים אוכלים ובעלים מתכפרים וכבר הארכתי בזה במקום אחר: