Musar על שמות 9:12
שני לוחות הברית
וכן אמרו רז"ל בסוף מנחות (קי, א) ובספרי (פינחס יב) מפני מה לא נאמר בכל פרשת הקרבנות לא אל ולא אלהים אלא השם המיוחד, שלא ליתן פתחון פה למינים. ולזה נאמר (שמות כב, יט) זובח לאלהים יחרם בלתי לה' לבדו. וכן בענין מצרים כתב הזוהר בפרשת מקץ (ח"א קצה, א) אלהים יענה את שלום פרעה (בראשית מא, טז) ר' אבא אומר, תא חזי בההוא רשע דפרעה דאיהו אמר (שמות ה, ב) לא ידעתי את ה' פרעה, חכים הוה מכל חרשוי. אלא ודאי שמא דאלהים הוה ידע, דהא כתיב (בראשית מא, לח) הנמצא כזה איש אשר רוח אלהים בו, ובגין דמשה לא אתי לגביה אלא בשמא עילאה דיהו"ה, ולא בשמא דאלהים, ודא הוא קשיא קמיה מכלא, דאיהו הוה ידע דהא שמא דא הוא שליט בארעא, ובשמא דה' לא הוי ידע, ועל דא הוה קשיא קמיה שמא דא ודא הוא, דכתיב (שמות ט, יב) ויחזק ה' את לב פרעה, דמלה דא אתקיף לביה ואקשא ליה, ועל דא משה לא אודע ליה מלה דשמא אחדא, כי אם שמא דה' בלחודוי. ותירץ בזה הפסוק (שם ז, ג) ואני אקשה את לב פרעה, עיין שם בצרור המור. וכמ"ש על הפסוק (שם ה, כג) ומאז באתי לדבר בשמך, כי פרעה השיב (שם ה, ב) מי ה' אשר אשמע בקולו:
Ask RabbiBookmarkShareCopy
שני לוחות הברית
על כן בא משה רבינו ע"ה לפרעה תמיד בשליחות שם המיוחד שם ידו"ד, ופרעה אמר (שמות ה, ב) מי ידו"ד אשר אשמע בקולו, כי לא שמע שם ידו"ד, אבל שם אלהים קיבל מיוסף הצדיק כמו שכתב הזוהר פרשת מקץ (קצה, א) בפסוק (בראשית מא, טז) אלקים יענה את שלום פרעה, וזה לשונו, ר' אבא אמר תא חזי בההוא רשע דפרעה דאיהו אמר לא ידעתי את יהו"ה, ופרעה חכים הוה מכל חרשוי. אלא ודאי שמא דאלקים היה ידע דהא כתיב (שם לח) הנמצא כזה איש אשר רוח אלקים בו. ובגין דמשה לא אתי לגביה אלא בשמא עילאה דידו"ד ולא בשמא דאלקים, ודא הוה קשיא קמיה מכולא, דאיהו הוה ידע דהא שמא דא איהו שליט בארעא, ובשמא דידו"ד לא הוה ידע ועל דא הוה קשיא קמיה שמא דא, והאי הוא דכתיב (שמות ט, יב) ויחזק ידו"ד את לב פרעה, דמלה דא אתקיף לביה ואקשיה ליה, ועל דא משה לא אודע לי' מלה דשמא אחרא אלא שמא דידו"ד בלחודוי ואוקמוה, עד כאן לשונו:
Ask RabbiBookmarkShareCopy
תקון מדות הנפש
וְעוֹד תָּבֹא הֲטָבַת הַלֵּב עַל הַשֵּׁמַע כמ"ש: וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה וַיִּיטַב בְּעֵינָיו. כְּמוֹ שֶׁיָּבֹא הַקֶּצֶף בְּהֶעְדֵּר הַקַּבָּלָה וְהַשֵּׁמַע כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (שְׁמוֹת ו. ט) וְלֹא שָׁמְעוּ אֶל מֹשֶׁה וַיִּקְצֹף עֲלֵיהֶם מֹשֶׁה. וְתִהְיֶה סְמוּכָה לַשֵּׁמַע הַשִּׂנְאָה, כַּאֲשֶׁר יָדַעְתָּ מֵעִנְיַן עֵשָׂו שֶׁהוּא אוֹמֵר בּוֹ (בְּרֵאשִׁית כ"ז ל"ד) כִּשְׁמוֹעַ עֵשָׂו אֶת דִּבְרֵי אָבִיו, וְסָמַךְ לוֹ, (בְּרֵאשִׁית כ"ז מ"א) וַיִשְׂטוֹם עֵשָׂו אֶת יַעֲקֹב. וְהָרַחֲמָנוּת יָדוּעַ שֶׁהִיא גַּם הִיא תִּהְיֶה אַחַר הַשֵּׁמַע, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: (שְׁמוֹת כ"ב כ"ו) וְשָׁמַעְתִּי כִּי חַנּוּן אָנִי. וְנֶאֱמַר בַּצַּדִּיקִים הַחֲנוּנִים: (מִשְׁלֵי א ל"ג) וְשׁוֹמֵעַ לִי יִשְׁכּוֹן בֶּטַח. וּבְהֵפֶךְ זֶה נֶאֱמַר בָּרְשָׁעִים: (אִיּוֹב ט"ו כ"א) קוֹל פְּחָדִים בְּאָזְנָיו וְהַדּוֹמֶה לוֹ. וְהָאַכְזָרִיּוּת הִיא מִמִּעוּט הַקִּבּוּל כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בְּפַרְעֹה (שְׁמוֹת ט י"ב) וְלֹא שָׁמַע אֲלֵיהֶם. וְאָמַר בַּגּוֹי הָאַכְזָרִי (דְּבָרִים כ"ח נ) גּוֹי עַז פָּנִים אֲשֶׁר לֹא תֵּדַע לְשׁוֹנוֹ וְלֹא תִּשְׁמַע מַה יְּדַבֵּר.
Ask RabbiBookmarkShareCopy